הארץ מטשטש גבולות

עם הדברים שנאמרו על-ידי עמוס שוקן, במענה לד"ר דניאל פלורנטין, כמעט שאין לי מחלוקת. אין זאת אומרת, לשם הגילוי הנאות, כי אני מסכים כאזרח, עם הקו המערכתי, האידיאולוגי של עיתון הארץ. אבל, כאזרח וכעיתונאי, אאבק אם תצוץ מזימה כלשהי לסגור את הארץ ולהפסיק את הופעתו היומית. אכן, רבים מקוראי העיתון וגם אלה שאינם מקוראיו, חולקים על הקו הפוליטי שאותו מקדם העיתון. לא בכדי הודה עמוס שוקן, כי מינויים רבים הפסיקו את קשריהם עם העיתון, ואף חדלו לקרוא בהארץ, מאחר שקצרה סבלנותם למקרא מאמרי הדעה המופיעים בעיתון והם סלדו מן הקו המדיני שהעיתון מטפח - ובהתלהבות. אבל, במדינה כשלנו, עלינו לשמור מכל משמר על עיקרון חופש הדיבור והעיתונות, כיאה למדינה בעלת משטר דמוקרטי. ראוי לציין, כי בימינו, כמעט והיטשטש קו ההפרדה בין דיווח, בין ידיעה לדעה. וכאן, כמו בנושא הפוליטי, כאן בתחום הדיווח, אכן הארץ מטשטש הפרדה רצויה זו. בכך אני נתקל, כקורא שהעיתונות היא לחם חוקו, כמעט מדי שעה, בעיוות שמייצרים עורכי החדשות בדפי החדשות. למשל, וזו דוגמה אחת מיני רבות: בהארץ (2.9.2015), נדפסת ידיעה בשולי עמוד 3, מעמודי החדשות. וזו כותרת הידיעה:"ראש העיר בית שאן קרא להיאבק בכניסת 'מסתננים לא חוקיים': שהייתם בעיר מסוכנת". זו לשון הכותרת, על סימני הדפוס, במקרה זה אלה הן המירכאות. מדוע המלים "מסתננים לא חוקיים" נתונות במירכאות? מדוע לעוות לחלוטין את העובדות? הרי אלה המגיעים לבית שאן - ולישראל! מקרב הציבור שבו מדובר הם, אכן, מסתננים לא חוקיים. עורך החדשות שהתקין את הידיעה להדפסה, לא מודע לעובדה זו? בודאי שהינו מודע! אבל דעתו - ברוח העיתון - איננה נוחה, מבחינה רעיונית, מן הניסיונות לבלום את כניסת המסתננים - באורח לא חוקי! - לישראל או לבית שאן. אולי הוא רואה בהם מי שראויים להיקלט כהלכה בישראל וכו'. הכל טוב ויפה: אבל, לטעמי, אין לעוות דיווח גם אם הינו מעורר רגשות או חילוקי דעות. רבותי בהארץ: כך לא נוהגים בדיווח, הרי העובדה היא עובדה, כי בני אדם אלה הם מסתננים לא חוקיים. הם לא הגיעו לישראל עם דרכון ובו טבועה אשרת כניסה. אבל על צורת הטיפול בהם - בודאי-אפשר להתווכח. אבל צורת הטיפול, והדעה על כך, מקומה בעמוד הבעת הדעות ולא באמצעות כותרת מסלפת, המנסה אגב ניסוחה גם "לתדרך" את הקורא כיצד לחשוב. זו, כמובן, איננה הדוגמה היחידה. או, דוגמה אחרת: בקרב ציבור האוונגליסטים בארה"ב, ציבור שאוהד מאוד את ישראל, מצויה אישיות מאוד בולטת: ג'ון הייגי, שהוא מטיף ידוע בטלוויזיה בארה"ב. הייגי אוהד מאוד את מדינת ישראל, ובהשפעת כתבי הקודש. והנה בהארץ הופיעה הכותרת לידיעה כי "המטיף הייגי 'ידיד ישראל'...". ובכותרת גם ציטוט מדבריו בביקורו בארץ. הארץ מבקש להחדיר בקוראיו את הדעה כי הוא, הייגי, איננו ידיד ישראל ועל כך המילים "ידיד ישראל" נתונות במירכאות. מדוע לא להסתפק, בכותרת הידיעה, בציטוט כלשהו מדבריו - ולהניח לקורא להחליט אם הייגי הנ'ל הינו ידיד או, חלילה, אויב? הרי זו תכליתו של הדיווח. על דעותיו אפשר לחלוק, אין בעיה: אך בעמוד אחר, לא בהטמעת הדעה - בכותרת של ידיעה חדשותית. אין זה המקום להעיר על מאמרי הדעה של העיתון. הארץ הוא עיתון פרטי, המו"ל עמוס שוקן, מתווה את הקו המערכתי - וזו זכותו. אך אסתפק בהערה נוספת: ביום 14.7.2014 נתפרסם בהארץ מאמרו של גדעון לוי, תחת הכותרת: "הרעים לטייסים". מאמר זה, בעיצומו של מבצע צוק איתן קרא, למעשה, למרי, לסרבנות פקודה של טייסי חיל-האוויר בעיצומה של מלחמה. ועיתון זה, המבקש לעמוד על משמר החוק והדמוקרטיה, הטיף במאמר זה למרד צבאי נגד השלטון החוקי! ובעיני, זו הייתה חציית קו אדום. אבל, כאמור, עמדתו המערכתית של העיתון איננה לרוחי, כפי שכבר ציינתי בראשית הדברים.