"בנושא העמדות ראינו דבר מעניין: רוב המשתתפים רואים את התחבורה המקיימת באור חיובי ומודעים ליתרונות הסביבתיים והכלכליים שלה", מספר אבינרי. "מכאן אנו מסיקים שכדי לעשות שינוי לא די לחזק מודעות סביבתית. כשהסתכלנו על נורמות ועל תפיסת שליטה בקרב המשתתפים לגבי תחבורה בת קיימא, הבנו את הבעיה: ראינו שהגעה ברכב נתפסת כנורמה ומי שמשתמש בתחבורה בת קיימא נתפס כפחות נורמטיבי. בנוסף, ראינו שתפיסת השליטה של המשתתפים בהתנהגותם גבוהה יותר כאשר הם נוסעים ברכב פרטי, זה משהו פשוט וקל עבורם, אבל לגבי תחבורה בת קיימא תפיסת השליטה נמוכה. אנשים אמרו שאינם יודעים איך להגיע באוטובוס, איזה קו לקחת, לא יודעים אם יוכלו לנסוע באופניים, זה קשה והם לא יודעים איפה לחנות את האופניים. חלקם כלל לא יודעים לרכוב על אופניים".
אבינרי מספר שהעובדה ששינוי זה נתפס כמסובך יוצרת חסם משמעותי לשינוי ההתנהגות. המעבר לתחבורה בת קיימא נתפס כמסובך גם בקרב אלה שיש להם עמדות חיוביות. חלק מהמשתתפים אמרו שהם היו רוצים להגיע לעבודה בתחבורה בת קיימא, אבל אינם יודעים אם יהיו מסוגלים לזה, כי זה מסובך בשבילם. "שינוי הנורמות ותפיסת השליטה הם האתגרים הגדולים הניצבים בפנינו כאשר אנו רוצים לשנות את ההרגלים ואת ההתנהגות של הציבור", הוא אומר.
מנתוני המחקר שנערך עולה שכאשר נשאלו כיצד ניתן לעודד שימוש בתחבורה מקיימת, אמרו רבים מהמשתתפים שצריך לשפר את התשתיות. בישראל, תשתיות של תחבורה ציבורית, שבילי אופניים ושבילי הליכה מפותחים הרבה פחות מתשתיות לרכבים פרטיים. בנוסף, עלה שחניה היא תמריץ להגיע ברכב פרטי. לכן, מדיניות שקשורה במקומות חניה יכולה לעודד שינוי התנהגות. רכב שיתופי, הסעות וכדומה למקום העבודה עלו במחקר כאופציות לתחבורה בת קיימא, שיהיו נוחות ויעודדו הפחתת שימוש ברכבים פרטיים.
"כדי שהציבור ירצה לעבור לתחבורה בת קיימא, צריך קודם כל לוודא שתהיה אלטרנטיבה מקיימת טובה בנמצא", מדגיש אבינרי. "שבילי אופניים ושבילי הליכה נעימים ובטוחים, תחבורה ציבורית יעילה, נגישה, זמינה ואמינה הם דברים בסיסיים. יהיה קשה לעודד אנשים להשתמש באלטרנטיבות שהן לא טובות. אבל זה לא מספיק. בערים רבות באירופה קרו מקרים שבהם העירייה שיפרה את התחבורה הציבורית אך לא גדל מספר המשתמשים בה, כי לא טיפלו בפן הפסיכולוגי של הנושא".
ואכן, גם במחקר האשדודי עלה פן זה: כאשר נשאלו המשתתפים האם בהינתן מצב שבו באשדוד יש תשתיות כמו בערים מתקדמות באירופה, שבהן התחבורה הציבורית, שבילי האופניים ושבילי ההליכה טובים ונוחים, האם היו משתמשים בהם, רבים ענו שלא, משום שזה נתפס כלא נורמטיבי ובגלל תפיסת השליטה הנמוכה. "כדי לשנות את תפיסת הנורמות יש צורך בקמפיינים של מתן דוגמה אישית, למשל על-ידי ידוענים ואנשים ציבור, מתן דוגמה אישית על-ידי בכירים במקום העבודה. הדרכות, סדנאות ומתן מידע לעובדים יכולים לשפר את תפיסת השליטה ולעודד שימוש באלטרנטיבות המקיימות. כל זה יצטרך להתקיים במקביל לשיפור התשתיות".
אבינרי מוסיף שלדעתו חשוב להדגיש גם את היתרונות הבריאותיים של נסיעה באופניים והליכה ברגל. "זה משהו שאין אליו מספיק מודעות בציבור וזה יכול לעודד את השימוש בתחבורה בת קיימא. הזמן הדרוש לנסיעה לעבודה באופניים הוא בדרך כלל הזמן המומלץ לנו לפעילות הגופנית היומית, ולכן זה משפר את הבריאות ואת איכות החיים". אנשים רבים ודאי נרתעים מהגעה באופניים או ברגל, במיוחד בימים החמים בהם מזיעים הרבה, משום שבמקומות העבודה בדרך כלל אין מקלחת. כנראה שזו סוגיה נוספת שיש למצוא לה פתרון, או להגיע ברגל ובאופניים בימים קרירים יחסית, ובשאר הימים להגיע בתחבורה ציבורית או ברכב משותף.
