הסלמה בזירה הפלשתינית: משמעויות והמלצות

את ההמלצות ניתן לסווג לשני סוגי מאמצים: מאמצי ייצוב לטווח הזמן המיידי, שהם בעלי אופי ביטחוני-שיטורי; מאמצי עיצוב לטווח הזמן הרחוק יותר, שהם בעלי אופי מדיני. את המאמצים יש להפעיל בשלוש זירות: ירושלים, יהודה ושומרון ורצועת עזה. בטווח המיידי, יש לפעול להרחקתם של מחוללי הפרובוקציות מהר-הבית ולייצבו בעזרת אנשי הווקף הירדני, וכן להיערך להפעלת אמצעי סינון ובקרה קפדניים יותר לאחר פתיחה מחודשת של ההר. במקביל, יש לבודד את מרחב העיר העתיקה ולהפעיל אמצעי סינון ובקרה קפדניים בכניסות למרחב ובתוכו. לצד אלו, מומלץ להפעיל מאמץ מיוחד לניטור שיטתי של הרשתות החברתיות, במטרה לאתר בעוד מועד פעילים, מגמות וכוונות, ולפתח יכולות שיבוש וסיכול במרחב של הרשתות החברתיות. את הפעילות בהר-הבית, יש לתאם עם בית המלוכה הירדני וללוות אותה בהסברה. מאמצי תיאום דומים צריכים להתקיים מול מצרים, בנוגע לרצועת עזה. שיקום הרצועה, בטרם תספוג ישראל את תוצאות קריסתן של התשתיות באזור, הוא אינטרס ישראלי חיוני. מומלץ לפעול להבאת משלחות של אנשי סגל דיפלומטי, מכל השגרירויות והארגונים הבינלאומיים הפועלים בארץ, לסיורים בהר-הבית. זאת, על-מנת לאפשר התרשמות מקרוב במתרחש ולהבהיר את עמדת ישראל ומדיניותה בנוגע לשמירת הסטטוס-קוו במקום. כמו-כן יש להביא בחשבון שהאירועים האלימים באתר ינוצלו על-ידי מחוללי הדה-לגיטימציה נגד ישראל ופעילי ה-BDS ולהיערך בהתאם. בה בעת, יש להפעיל כל מאמץ אפשרי, כדי למנוע פרובוקציות, הן מצד מוסלמים והן מצד יהודים קיצונים, התורמים להסלמה בהר-הבית. חשוב לשפר את מאמצי האכיפה נגד פשיעה לאומנית ואנטי-דתית מצד אזרחי ישראל, כחלק מהמאמץ להפחית לחצים ולשכך את הממד הדתי הגובר של העימות. בראייה ארוכת טווח, ממשלת ישראל חייבת לפעול לשיפור תנאי החיים במזרח ירושלים, כדי לצמצם את התסכול של האוכלוסייה המוזנחת בעיר ואת מצוקתם של צעירים מובטלים, הנוחים להסתה ולהתלהמות, המיתרגמת לאלימות וטרור. במקביל לנוכחות המשטרתית במזרח העיר נדרש לשפר את רמת השירותים לאוכלוסייה הפלשתינית בעיר ולצמצם את הפגיעה בה עקב המצב המתוח בשטח. בגדה המערבית צריכה ישראל להקפיד על המשך התיאום הביטחוני עם מנגנוני הביטחון הפלשתינים ולהציג דרישות חד-משמעיות לגבי הטיפול במחוללי הטרור והאלימות בשטחי הרשות הפלשתינית. לצד מאמצי התיאום האלה, על ישראל להגביר את המאבק בגורמי טרור בשטחי הרשות. כן חשוב לאפשר המשך עבודה בישראל למספר הפועלים, שאושר לאחרונה, ולא להפסיק את ההקלות בתנועה ובסחר. הכבדת יד שרירותית וגורפת על האוכלוסייה הפלשתינית לא תשרת את האינטרס הביטחוני הישראלי והיא עלולה להעלות את מספרם של מוקדי החיכוך. מאמצי העיצוב לטווח הארוך אמורים להישען על ההנחה שעבאס - בשל משבר המנהיגות, המאבקים בין הפתח לחמאס ובתוך הפתח ואובדן לגיטימיות להמשך שלטונו - ימשיך לדבוק במאבק מדיני נגד ישראל, לא רק במוסדות הבינלאומיים אלא גם בשטח, עד כדי "הליכה על הסף". ישראל נדרשת לכן לגבש מענים לתרחישים שונים של אובדן המשילות של הרשות - עד לתרחיש קיצון שממנו היא מבקשת להימנע - קריסתה של הרשות וחזרה לשליטה ישראלית מלאה בשטח ובאוכלוסייה המקומית. לפי שעה, איומו של עבאס "להחזיר את המפתחות", קרי לפרק את הרשות הפלשתינית, לא מומש, אך אפשר שהמפתחות כבר נופלים מידיו. בהקשר זה, יש לחשוב גם על היום שאחרי עבאס, אם במונחי "מי היורש?" ואם במונחים של המשך התפרקותה של המערכת הפלשתינית על-רקע מאבקי ירושה והיעדר מנהיגות ודרך, לצד עלייתם של מוקדי כוח מקומיים. התרחיש של ירידת עבאס מהבמה, גם אם יתמהמה בוא יבוא, אולי אף כתוצאה מההסלמה הנוכחית. לצד כל אלה, מומלץ שממשלת ישראל תגבש יוזמות מדיניות לשינוי המצב בשטחי הגדה המערבית, בנסיבות של היעדר סיכוי להסדר קבע. יש להציג מספר מתווים - מהסדרי מעבר, דרך צעדים עצמאיים לעיצוב מציאות של שתי מדינות לשני עמים, עד לרעיונות חדשים/ישנים כגון משטר נאמנות בשטחי הרשות הפלשתינית (אולי בהובלת המדינות הערביות הפרגמטיות). בהקשר זה חשוב לנסות ולנצל את משבר הפליטים בסוריה כדי לשלב פתרונות לשיקום פליטים פלשתינים במסגרת מאמצים בינלאומיים, שתכליתם תהא להקל על משבר הפליטים במזרח התיכון.

אמנם, בשלב הנוכחי אין מדובר באינתיפאדה במובן המוכר, אולם ההסלמה הנוכחית, המלווה בהתפוררות הסדר המוסדי ברשות הפלשתינית, טומנת בחובה זרעי התדרדרות ואובדן שליטה. על כן היא מחייבת מענה ישראלי ישיר ועקיף, מיידי ומתמשך, פומבי ושאינו מוצהר. יש לזכור, כי חיכוך גובר בין האוכלוסייה הפלשתינית לכוחות הביטחון הישראלים, לצד מאמצי החתרנות של חמאס נגד הרשות ועל-רקע משבר המנהיגות והתפקוד של הרשות הפלשתינית, עלול להסלים את האלימות. עלייה במספרם של צעירים פלשתינים, הנמצאים מחוץ למעגלי התעסוקה והחינוך ומנותבים למעגלי האלימות, תורמת גם היא להסלמה. לכן, לצד המאמץ הביטחוני למנוע הסלמה נוספת (בשאיפה להובילו בתאום עם גורמי הביטחון הפלשתינים), על ממשלת ישראל להימנע ממהלכים, שיתפרשו כענישה קולקטיבית של האוכלוסייה הפלשתינית. בה בעת, על ממשלת ישראל להימנע מלהשלות את הציבור בישראל, כי ביכולתה להביא להפסקה מוחלטת של הטרור. עם כל הקושי הכרוך בדבר, על הציבור בישראל להבין את משמעות המציאות של ניהול סכסוך בנסיבות הקיימות, כשברקע להסלמה באלימות הפלשתינית השראה דתית ורוח הטלטלה האזורית.