האסטרטגיה של דאעש במרחב הסייבר

ארגון דאעש, בדומה לארגון "אל־קאעידה" בתחילת דרכו, הכיר בעובדה כי הוא חייב לפעול במספר חזיתות בו־זמנית במלחמתו נגד "הכופרים". הארגון רואה את השימוש באסטרטגיה התקשורתית "כמייצגת שני שלישים מהקרב",⁶ ובמלחמה על התודעה – מהלך חיוני ומשלים לפעילותו.⁷ החשיבות של המדיה על צורותיה השונות כאמצעי להשפעה ולהשגת תמיכתם ואהדתם של מיליוני מוסלמים ברחבי העולם ניכרת היטב בפעולותיו של דאעש ובמשאבים הרבים שהוא משקיע לשם כך. האינטרנט והרשתות החברתיות הם האמצעי העיקרי להפצת האידיאולוגיה והמסרים הפוליטיים של הארגון, וכן לגיוס מתנדבים זרים ומימון, וכל זאת תוך שליטה מוקפדת על המידע המתפרסם מאזורי הקרבות ושחרורו בצורה מבוקרת. דאעש עושה שימוש במספר פלטפורמות מקוונות,⁸ דוגמת "מוסד אל־פרקאן להפקה הסברתית",⁹ המשמש כזרוע התקשורתית הרשמית של הארגון ומנהיגיו, וכן "סוכנות אל־אִעתִצָאם להפקת מדיה", הפועלת בשנתיים האחרונות להפקת סרטונים של דאעש ולהפצתם ברשתות החברתיות. זרוע תקשורתית נוספת של דאעש הוא אתר אינטרנט הנקרא "מרכז אל־חיאת לתקשורת", הפונה בעיקר לקהל יעד מערבי. "מרכז אל־חיאת לתקשורת" מחזיק חומר רב על דאעש, ובו נאומים וסרטונים המתורגמים ליותר מעשר שפות. האתר, שכאמור פונה למערב ולקהל יעד שאינו דובר ערבית, משלב תכנים וחומרים מגוונים בקטעי וידאו חדשים ומוסיף כתוביות לקטעי וידאו קיימים. כן יש בו מאמרים, דיווחי חדשות ותרגום מסרי ג'יהאד. איכות האתר גבוהה והוא נבנה ככל הנראה על-ידי צוות המנוסה בהפקת חומרי תקשורת לקהל מערבי. כאמור, דאעש מפיץ ברשת סרטי תעמולה רוויים בדם, שבהם הוא מציג לראווה את הטקטיקות האכזריות שבהן הוא עשה שימוש במהלך כיבושיו בסוריה ובעירק, תוך התרברבות על אוזלת ידם של אויביו. אחד מסרטי התעמולה של דאעש, שפורסם בספטמבר 2014 כסרט תיעודי וערוך בצורה מקצועית, הוא "להבות המלחמה: המאבק רק החל" (Flames of War),¹⁰ שמטרתו היא להעביר מסר ברור שנועד להרתיע פעילות של ארצות הברית נגד הארגון. הסרט בן 55 הדקות עושה שימוש בדימויים רומנטיים המעוצבים בקפידה, תוך שילוב אלמנטים של פיצוצים, קרבות, חיילים אמריקנים פצועים וכאלה שעומדים להיהרג, רטוריקה אנטי אמריקנית, קטעים ערוכים בהילוך איטי של הוצאות להורג וקטעי ארכיון של מנהיגי המערב. לצד האלמנטים המתוחכמים המשולבים בסרט, כלולים בו כאלה שמטרתם היא ליצור אשליות (גודל, תמונות מעוותות, העצמת הנואמים, נאום לאור לפידים), והם מזכירים במידת מה את סרט התעמולה שהופק בגרמניה הנאצית כסרט דוקומנטרי על-ידי לני ריפנשטאהל ב-1934 – "ניצחון הרצון" (Triumph des Willens).¹¹ הסרט "להבות המלחמה" אינו היחיד שהופק על-ידי דאעש. הוא מצטרף לשורה ארוכה של סרטים של הארגון הערוכים באופן מקצועי ומתעדים פיגועי תופת, התקפות טרור והתנקשויות באנשי ממשל, צבא וכוחות הביטחון בעירק. דוגמה לכך היא הסדרה הפופולרית בת ארבעה חלקים, שחלקה הראשון הופץ כבר ביוני 2012, בשם "צחצוח החרבות" (The Clanging of the Swords), הזוכה לחשיפה רבה בפלטפורמות המקוונות של תומכי הג'יהאד העולמי ובאמצעי המדיה השונים (טוויטר, פייסבוק).¹² ניתוח מקיף של החלק הרביעי של "צחצוח החרבות" (שפורסם ב-17 במאי 2014) נעשה על-ידי ניקו פְּרוּצָ'ה וארי פישר באתר Jihadica. הניתוח מציג את רמת התחכום של דאעש בשימוש במדיה החברתית ובטכנולוגיות להפצת מידע בפלטפורמות שונות: טלפונים סלולריים (שהם הפלטפורמה המועדפת על הארגון, במיוחד השימוש באפליקציה Twitter for Android), טאבלטים, פייסבוק ואתרים לשיתוף קבצים (archive.com, justpaste.it). זאת, תוך שימוש בגודל ובפורמט שונים, באיכות משתנה של הסרט ובמגוון שפות (ערבית, אינדונזית, אנגלית, גרמנית, יפנית). אין זה מפתיע שהחלק הרביעי של "צחצוח חרבות" שוחרר לפרסום ביום שבת, מתוך כוונה שהאתרים השונים יתקשו לחסום את הפרסום בשל כך שמרבית עובדי החברות יהיו ביום מנוחה מעבודה. ואכן ב-24 השעות הראשונות לאחר פרסום הסרטון היו קרוב ל-60,000 צפיות בו (הזמן הממוצע לצפייה היה 17 דקות).¹³ בנובמבר 2014 פורסם סרטון על עריפת ראשיהם של 22 שבויים סוריים. ניתוח הסרטון, שנעשה על-ידי ארגון TRAC וגוף המחקר Quilliam, מצביע על כך שהפקת הסרטון נעשתה בצורה מקצועית, כולל שעות צילום רבות, שימוש במצלמות HD ועריכה מהוקצעת. הערכת מבַצעי הניתוח היא שעלות הפקת סרטון כזה היא כ-200,000 דולר.¹⁴ הפקת הסרטון מצביעה על רמת האכזריות והתחכום של העושים במלאכה בארגון דאעש: הסרטון אינו תיעוד גרידא של הוצאה להורג, אלא תוכנית "ריאליטי" של הוצאה להורג המונית, המבוצעת כולה על-ידי לוחמי "חוץ" שהתגייסו לארגון, המוציאים להורג את "הניצבים" תוך כדי מהלך הסרטון. שיטה זו מצביעה פעם נוספת על החשיבות שדאעש מקנה לשימוש במדיה ואת ההבנה העמוקה של הארגון את מידת ההשפעה שיש לסרטון כזה על צופים משני סוגי האוכלוסיות שתוארו לעיל – במערב ובקרב המועמדים לגיוס: יצירת תחושה של משיכה "רומנטית" אצל מתגייסים פוטנציאליים ויצירת תחושות של פחד ובעתה בקרב אזרחי מדינות המערב. בארגון דאעש מבינים שאין להסתמך רק על התכנים האלימים, אלא יש להראות גם פנים נוספות של החיים בצִלה של המדינה האיסלאמית. מכיוון שחלק מהפרסומים של הארגון נועד לגייס מתנדבים חדשים לאזורי הלחימה ממדינות המערב וממדינות לא ערביות אחרות, עושה דאעש שימוש ב"מרכז אל־חיאת לתקשורת" להפצת סרטונים מקוריים תחת הכותרת "Mujatweets", שמטרתם היא להראות כי החיים תחת המדינה האיסלאמית הם שלווים ונורמליים. זאת, כאמור, כדי להקנות לדאעש פן חיובי שיטשטש את התדמית הנוקשה שלו כארגון רצחני, וכן למשוך קהלים נוספים להצטרף לשורותיו.¹⁵ בנוסף לכך ניתן למצוא באתר של "מרכז אל־חיאת לתקשורת" סדרה של מאמרים המפורסמים כמסמכי PDF, המזכירה את המגזין המקוון Inspire של "אל־קאעידה". תכליתם של מאמרים אלה היא להראות ולהדגיש את הצלחת דאעש בשדה הקרב ולהציג לוחמים בולטים של הארגון. חלק מקטעי הווידאו המופיעים באתר נועדו להשפיע על דעת הקהל, בין השאר באמצעות סצנות של חלוקת מזון, טיפול רפואי ומתן צדקה. הסרטים כוללים כתוביות באנגלית ומיועדים לבעלי מקצוע מערביים הנקראים לבוא ולסייע בהקמת המדינה האיסלאמית. דאעש גם מוציא לאור פרסום בשם IS Report, המתאר, בין השאר, הקמה של מערך להכשרת אימאמים וכולל מאמרים באנגלית, פסקי הלכה, תמונות של הוצאות להורג ותמונות של ניצחונות בשדה הקרב.¹⁶ בנוסף לגופי התקשורת של דאעש המפיצים את פרסומי הארגון באינטרנט, מפיץ הארגון מספר מגזינים אינטרנטיים, שהחשוב והעיקרי ביניהם הוא כתב העת "דאביק" (Dabiq),¹⁷ הדומה בעיצובו למגזין Inspire של "אל־קאעידה". הגיליון הראשון של "דאביק" פורסם ביולי 2014 במגוון שפות וכולל חמישים עמודים. חלקו העיקרי, " The Return of the Khilafah ", נועד לשכנע את קוראיו בלגיטימיות של החליפות שעליה הכריז מנהיג דאעש אבו בכר אל־בגדדי, תוך שהוא קורא למוסלמים מכל העולם לבוא "למדינתם הטבעית" ולחיות תחת הנהגתו. שלושת הגיליונות הנוספים של כתב העת פורסמו במהלך החודשים ספטמבר-אוקטובר 2014, וכוללים ציטוטים והתבטאויות של בכירי דאעש, חדית'ים הנותנים לגיטימציה לעבדוּת של מי שנתפסו כ"שלל מלחמה", מידע על בניית המדינה האיסלאמית, קריאה להרג "צלבנים", הצדקה של הוצאות להורג ועוד. פעילות הסברתית נוספת של דאעש, שנועדה לקהילות מוסלמיות המתגוררות מחוץ לאזורי הלחימה בסוריה ובעירק, מוצאת ביטוי במגזין החדשות האינטרנטי "חדשות המדינה האיסלאמית", המתפרסם בשפה האנגלית וכולל דיווחים שוטפים על הארגון ודברי הגות איסלאמית סָלָפִית-ג'יהאדיסטית.¹⁸ בנוסף לכך, דאעש מנהל פורומים ואתרי חדשות רשמיים באינטרנט בשפה הערבית, דוגמת "במת דבר הג'יהאד" ("אל־מַנְבָּר אל־אעלאמי אל־ג'יהאדי"),¹⁹ הכוללים תכני תעמולה שונים הנוגעים לדאעש. השימוש של דאעש ברשתות חברתיות מאפשר לארגון לגייס תמיכה רחבה של ציבור רדיקלי מוסלמי צעיר בארצות המוצא שלו, וכן במערב, וזאת באמצעות העברת מסרים ממוקדים. בעוד שהתקשורת והעברת המסרים בין ארגוני הג'יהאד העולמי ותומכיהם, דוגמת "אל־קאעידה", נעשו לרוב במחשכים וברשת שאינה נגישה לכל, וכן במסגדים, בהפצת עלונים ובאתרי אינטרנט המיועדים לכך,²⁰ דאעש בחר לפעול בגלוי בערוצי המדיה החברתית, לרבות יוטיוב, טוויטר ופייסבוק, וכן ברשתות חברתיות אחרות, פחות ידועות, הפונות לקהל יעד מערבי ולקהילות מוסלמיות במערב (למשל, האתרים: VK, Diaspora). דאעש מציף את הרשתות החברתיות בחומרים גרפיים אכזריים במיוחד, הכוללים עינויים, הוצאות להורג המוניות, עריפת ראשים, צליבת אנשים ועוד. כאמור, זהו רק חלק מהתמונה הרחבה, והשימוש שעושה הארגון ברשתות החברתיות משרת מספר מטרות נוספות, כגון: לוחמה פסיכולוגית ויצירת אפקט של הרתעה הן על קהל היעד הספציפי באזורי הקרבות והן על דעת הקהל המערבית; הפגנת נוכחות ודימוי של גודל כדי ליצור מצג כאילו הארגון גדול יותר משהוא למעשה; הפצת אידיאולוגיה; גיוס מימון; קריאה למתנדבים להצטרף לג'יהאד, תוך שימוש בסרטונים ובראיונות עם מוסלמים מאוסטרליה, מאירופה ומארצות הברית. השימוש של דאעש ברשתות החברתיות מגיע לרמת תחכום גבוהה, והמסרים האכזריים והתעמולתיים שלו נעשים באופן הדוחק הצדה את המאמצים התקשורתיים של הארגונים המתחרים, דוגמת "אל־קאעידה" ונגזריו. כך, למשל, דאעש השתמש באפליקציה הפועלת ברשת טוויטר בשם "שחר הגאוּת השמֵחה" Dawn of Glad Tidings)). אפליקציה זו הייתה עד לא מזמן נגישה להורדה בחנות הורדת היישומים של גוגל (Google Play Store) ואפשרה הצגת פוסטים אוטומטיים של חשבונות של תומכי הארגון. אמצעי נוסף בו עושה דאעש שימוש הוא האשטאגים (Hashtag) למיניהם, הנמצאים ברשתות החברתיות טוויטר, גוגל ופייסבוק.²¹ דאעש משתמש ב"Hahstag Hijacking", שהינה שיטה פשוטה יחסית לשתול מילים פופולריות, ובכך הוא מבקש לזכות בתשומת הלב של אנשים המחפשים תוכן מסוים. דוח מיוחד שפרסמה לאחרונה חברת ZeroFox מצביע על כך שדאעש עושה שימוש בטכנולוגיות מתקדמות כדי לנצל רשתות מחשבים שבהן הוא מחדיר נוזקות (בוטים) כדי לקדם קמפיינים שלו. בנוסף לכך, דאעש מפיץ משחקי מחשב הכוללים אימונים והכנות לשדה הקרב, שנועדו לגייס מתנדבים ותומכים בארגון. כזה הוא, למשל, הקדימון למשחק מחשב הקרוי Jihad Simulator, בו המשַחקים מדמים חטיפה של כלי רכב צבאיים ופיצוצם, וכן ירי לעבר בתי ספר.²² המִשחקים מאפשרים רמת תקשורת גבוהה (ניהול שיחות באמצעות טקסטים, מצלמות רשת, אוזניות ומיקרופונים) ויוצרים תשתית גיוס ואימון נוחה ורחבת היקף.²³ ניסיונות של מדינות במערב לסגור חשבונות של דאעש ותומכיו ולצנזר את תוכן הפרסומים של הארגון ברשתות החברתיות כמעט ואינם מצליחים. רשת הטלוויזיה CNN פרסמה לפני מספר חודשים ידיעה לפיה הרשת החברתית פייסבוק פועלת לעצור את השימוש של דאעש בה, אך עד כה ללא הצלחה.²⁴ דאעש יוזם קמפיינים תקשורתיים גדולים כחלק ממסע תקשורתי ממומן ומתוזמן היטב שנועד לעודד הצטרפות לשורותיו ולאיים על ארצות הברית ובעלות בריתה לבַל יתערבו בנעשה בעירק. כזה הוא הקמפיין בעל הכותרת "מיליארד מוסלמים תומכים במדינה האיסלאמית", שיזם דאעש ב-19 ביוני 2014 באמצעי המדיה השונים. הקמפיין זכה להצלחה ולגילויי תמיכה ברחבי העולם, שפורסמו על-רקע צילומים של אתרים שונים ובהם הר-הבית בירושלים, מגדל אייפל בצרפת, ה"ביג בן" בלונדון ובירות שונות בצפון אמריקה, באירופה ובאסיה. דאעש גם מוכר מזכרות (חולצות, מחזיקי מפתחות, חיילי צעצוע וחפצים אישיים) המשמשות אותו למטרות תעמולה וכמקור הכנסה נוסף.

"תיאטרון הטרור" האכזרי, בו עושה שימוש ארגון דאעש כחלק מהסימביוזה המסוכנת בין הטרוריסטים תאבי ההכרה והחשיפה ובין התקשורת רודפת הרייטינג והלהוטה אחרי המחזות האלימים והמרתקים שיוצרים אירועי הטרור,²⁵ אינו תופעה חדשה. הוא חלק מאסטרטגיה רציונלית שתכליתה הוא להעביר מסר שעיקרו פסיכולוגי. במובן זה, השימוש של דאעש וארגונים דומים לו בטרור נגד אזרחים בריטיים ואמריקניים הוא "בעיקר סמלי ותעמולתי".²⁶ מאפייניו במקרה זה שונים ממה שהורגלנו עד כה, וזאת לאור האכזריות הרבה והלא אנושית אותה נוקט דאעש והשימוש המקיף שלו במרחב הקיברנטי (הרשתות החברתיות) להפצת תכנים אלה. מִטבע הדברים, אכזריות זו של הארגון יוצרת אווירה של עניין ומוּדעות בין־לאומית מתמשכת, מעבירה מסרים, מעלה אותם לסדר היום של הציבור ושל מקבלי ההחלטות, מסייעת לקידום תדמיתו של דאעש ויוצרת אהדה למניעיו, תוך הצטיירותו כצד הקורבן, ולעתים תוך יצירת מראית עין של כוח רב יותר מכוחו האמתי. השימוש שעושה דאעש באמצעי התקשורת כדי לקדם את מטרות הטרור שלו שונה במהותו מהשימוש שעשו ארגוני טרור אחרים בתקשורת בפיגועים קודמים שלהם, שגם הם זכו לחשיפה תקשורתית בין־לאומית רחבה – משבר בני הערובה באירן (1981-1979), הפיגוע במגדלים התאומים בניו-יורק (2001) ומשבר בני הערובה בתיאטרון במוסקבה (2002).²⁷ נושא השימוש במדיה על-ידי טרוריסטים נחקר רבות,²⁸ תוך ניסיון להבינו בהקשר של תקשורת מבוססת סמלים (Symbolic Communication Theory).²⁹ אצל דאעש, הקורבן אינו חסר חשיבות. אדרבה, הארגון מייחס חשיבות רבה לקורבנות (ילדים, עיתונאים, עובדי סיוע, נשים), ולכן בחירתם נעשית בדרך שנועדה לפגוע בבטן הרכה של דעת הקהל ומקבלי ההחלטות במערב. משאבים רבים משקיע דאעש בעיתונאים חטופים למטרות תעמולה.

דאעש הכניס במהלך שנת 2014 מספר שינויים אסטרטגים ביעדי הטרור שלו ובאופן שבו הוא התנהל במרחב הלחימה. בשלב הראשון התמקד הארגון ביצירת תשתית שתאפשר לו להתבסס באזורים השונים בסוריה ובעירק. במסגרת זו הוא התמקד בביצוע פעולות טרור אכזריות נגד אוכלוסיות סוניות מקומיות וסמלי שלטון ובטיהור אתני על-רקע דתי. דוגמה בולטת לכך הם מעשי הטבח של דאעש במיעוט היזידי באזור ארביל, הרי סנג'אר ואזור סכר מוסול. תהליך זה היה מלווה באיומים תקשורתיים נגד המערב ונמשך עד שלהי קיץ 2014. לאחרונה פרסם "המרכז הסורי לזכויות אדם" מסמך המתעד הוצאתם להורג של 1,429 בני אדם בסוריה מאז יוני 2014, שמחציתם הם אזרחים ומחציתם חברי השבט השיעי שעיטאת, תושבי המחוז דיר א־זור שבמזרח סוריה.³⁰ השלב השני של השינוי האסטרטגי ביעדי הטרור של דאעש החל במהלך חודש אוגוסט 2014, במקביל לגיבוש הקואליציה בראשות ארצות הברית ללחימה בארגון. השינוי העיקרי שביצע דאעש בשלב זה היה הצבת המערב בכלל, וארצות הברית בפרט, כיעד מרכזי לפעולות טרור. במסגרת זו הוציא הארגון להורג בצורה ברוטלית, על-ידי עריפת ראשים, מספר עיתונאים ועובדי סיוע חטופים (אמריקנים, בריטים וצרפתים), תוך עשיית שימוש מניפולטיבי בתקשורת. ההוצאות להורג גרמו לזעזוע רב בקרב דעת הקהל המערבית ובעולם הערבי המתון. ברמה התקשורתית, הן היו מתוזמנות היטב ובוצעו על-ידי לוחם דאעש ממוצא בריטי לבוש שחורים המכונה "ג'ון הג'יהאדיסט" ונראו כתסריט מוכן מראש. ההוצאות להורג הוצגו כ"מסר לאמריקה", ונעשה בהן שימוש באמצעי צילום מתקדמים ובצילומים ערוכים היטב. במסרים שהתלוו להן נקבע שהאחריות להוצאות להורג מוטלת על ממשלות ארצות הברית וקנדה, ואף צורף אליהן איום לפיו כל התערבות של ממשלות המערב תוביל לפגיעה באזרחים חפים מפשע. על-פי "ניו-יורק טיימס", במהלך החודשים נובמבר 2012-ינואר 2014 חטף דאעש לפחות 23 בני אדם מ-12 מדינות שונות, שחלקם שוחרר תמורת כופר.³¹ השלב השלישי בשינוי האסטרטגיה של דאעש החל באמצע ספטמבר 2014 בקריאה של הארגון לפגוע באזרחי המדינות השונות במערב הלוקחות חלק בקואליציה שהתגבשה נגדו. כך, למשל, אחד ממנהיגי דאעש, אבו מוחמד אל־עדנאני א־שאמי, קרא להרוג "כופרים" במדינות מערביות,³² וקלטת אודיו שהופצה על-ידי הארגון קראה לפגוע באזרחי המערב ובכוחות הביטחון שלהם.³³ קריאה זו חזרה גם בגיליונו הרביעי של "דאביק" מחודש אוקטובר 2014. קריאת דאעש להריגת אזרחים מערביים הניבה תוצאות, שסימנים ראשונים להן ניתן לראות בסיכול הכוונה לבצע פיגוע הרג נגד אזרחים באוסטרליה, בפיגועי דריסה וירי בקנדה, בתקיפת שוטרים בגרזן ברובע קווינס בניו-יורק, בהנחת מטענים בווינה ועוד.³⁴ ארסנל הטרור הרצחני של דאעש כולל אמצעים מזוויעים, ובהם כאמור עריפת ראשים, וזאת כאסטרטגיה מחושבת היטב שהלכה וצברה תאוצה בעקבות התקיפות האוויריות של ארצות הברית על יעדי הארגון. תכליתן של עריפות הראשים המתוקשרות היא כפולה: מצד אחד, ליצור לחץ של דעת הקהל, בעיקר נגד ממשלות בריטניה, ארצות הברית וצרפת, ובמקביל לבדל את דאעש מיתר הארגונים באכזריותו חוצת הגבולות; ומצד שני, להיות כוח משיכה למגויסים פוטנציאליים על-ידי פנייה לתחושות האיסלאמיות הבסיסיות, במסגרת החזרה ליסודות האיסלאם והכפירה במוסר המערבי המודרני. רציחתו בעריפת ראש של העיתונאי ג'יימס פולי ב-19 באוגוסט 2014 נועדה להעביר מסר של איום לארצות הברית ("מסר לאמריקה"), לפיו כל החלטה לפעול נגד המדינה האיסלאמית תוביל לפגיעה באזרחים אמריקניים, תוך האשמת הממשל האמריקני בלא פחות מאשר באחריות לרצח פולי. גם הרצח של העיתונאי סטיבן סוטלוף על-ידי דאעש ב-2 בספטמבר 2014 נועד להעביר מסר תקיף לארצות הברית ("מסר שני לאמריקה") נגד המשך התקיפות האוויריות של כוחותיה על יעדי הארגון: "כל עוד הטילים שלך ימשיכו לתקוף את האנשים שלנו, הסכין שלנו תמשיך לתקוף את הצוואר של אנשיך".³⁵ עריפת הראשים פונה לשני קהלי יעד – מקומי וגלובלי. הפנייה לקהל היעד המקומי, כוללת סרטוני תעמולה שלרוב ערוכים ומתוזמנים בצורה בסיסית, כחלק מהרצון ליצור לוחמה פסיכולוגית נגד המתנגדים "מבית". קהל היעד השני, המשמעותי יותר, הוא העולם המערבי, ובפרט ארצות הברית, בריטניה ואוסטרליה. סרטים אלה ערוכים ומתוזמנים היטב, מתוך הרצון של דאעש להשיג הישגים פוליטיים ותעמולתיים, כמו השפעה על דעת הקהל באמצעות הטלת אימה וגיוס פעילים פוטנציאליים. כך, למשל, במהלך החודשים ספטמבר-אוקטובר 2014 פרסם דאעש מספר סרטונים שבהם נראה העיתונאי הבריטי ג'ון קנטלי מדווח מאזורי הקרבות בעין אל־ערב (העיירה קובאני) על "המניפולציה של התקשורת המערבית" וכיצד "המערב נגרר למלחמה שהוא אינו יכול לנצח בה, נגד אלפי חמושים".³⁶ דיווחים אלה נראו במובהק כתעמולה של דאעש. לדברי ראמי עבד א־רחמן, ראש "המרכז הסורי לזכויות אדם", המספר הרב של חיילים שנרצחו על-ידי עריפת ראשיהם והנחתם במקום ציבורי נועד ליצור טרור ופחד מפני הארגון.³⁷ יש לציין כי התופעה של רצח בני ערובה באמצעות עריפת הראש אינו דבר חדש, וניתן למצוא לו דוגמאות משנים קודמות: הוצאתו להורג של דניאל פרל ב-2002 על-ידי "התנועה הלאומית לשיקום הריבונות הפקיסטנית", עריפת ראשים של רוסים אתניים ושל זרים על-ידי טרוריסטים צ'צ'ניים, ופעולות דומות של גורמי טרור אחרים, כגון ארגון "אבו סייף" בפיליפינים, קבוצות טרור אלג'יריות וארגון הטליבאן.

ארגון "המדינה האיסלאמית" פיתח בחודשים האחרונים יכולת שליטה במדיה החברתית, תוך שהוא רואה בה כלי נשק לגיטימי במלחמתו נגד מתנגדיו בארצות המוצא של הארגון ונגד המערב (ארצות הברית, בריטניה, אוסטרליה). דאעש עושה זאת על-ידי שימוש בתכנים פשוטים המבהירים היטב את מטרותיו ואת המסר שהוא רוצה להעביר, שמטרתו העיקרית היא ליצור פחד, תוך "ניהול מחושב של האכזריות" והיעדר רחמים.³⁸ הקמפיין הוויראלי של עריפת ראשים, צליבות, שריפות והוצאות להורג המוניות, הזוכה לתפוצה באמצעי התקשורת השונים, נעשה באופן ברוטלי ובאכזריות חסרת תקדים. טרור הוא סוג של תעמולה, וככל שהוא מכיל אלמנטים אכזריים יותר, ההשפעה שלו רבה ומשאירה חותם גדול יותר. התיאור הגרפי המצמרר של עריפת הראש, תוך התמקדות בפרט הבודד חסר ההגנה, משפיע יותר מתעמולה המושגת באמצעים כגון מכוניות תופת ופעולות טרור "קונבנציונליות", גם אם מספר מקרי המוות בהם גבוה יותר.³⁹ דאעש מנצל את הפוטנציאל הטמון בגלובליזציה הרשתית ומפעיל בצורה סימולטנית מנגנוני השפעה המוניים שונים ומגוונים, חלקם מבוססי משחקי מחשב ורשת וחלקם קונבנציונליים יותר, מבוססי רשתות חברתיות.⁴⁰ מהלכים אלה אפשרו לדאעש ליצור מסע תעמולה מקוון, מתוחכם ומתוזמן היטב. מכונת התעמולה של דאעש והשימוש שהארגון עושה במדיה החברתית ובאמצעי התקשורת ממלאים שתי פונקציות חשובות, הנבדלות זו מזו באופן מהותי בתכליתן ומסתמכות על פלטפורמה תקשורתית שלא הייתה קיימת לפני כעשור. הפונקציה הראשונה היא לוחמה פסיכולוגית, שנועדה לפגוע במורל חיילי היריב. אסטרטגיה זו אינה חדשה. כבר סון דזה ("החכם סון") כתב כי הכרעה מוּשגת ברוּבה על-ידי "עריפת ראשן של מטרות צבאיות וחברתיות באופן סלקטיבי ומידי, במטרה להשיג הלם ומורא", וזאת על-ידי שימוש באמצעים אכזריים וחסרי רחמים כגון עריפת ראשים.⁴¹ "מלחמת הבזק" במלחמת העולם השנייה ביטאה תפיסה דומה, שהתבססה על הפחדה של האויב באמצעות לוחמה פסיכולוגית. זו כָּללה פיזור עלונים מהאוויר, השמעת מסרים באמצעות רמקולים רבי עוצמה וכדומה. הפונקציה השנייה של מכונת התעמולה של דאעש נוגעת להשגת תמיכה מצד גורמים איסלאמיים מערביים, תוך הבאת לוחמיו של ארגון "המדינה האיסלאמית" להתאחד תחת מטרה אחת וקורת גג אחת. הדרך לעשות זאת היא קריאה לחזרה אל שורשי האיסלאם ומתן הכשר למתגייסים לבצע מעשי אלימות, ללא צורך לתת על כך דין וחשבון. השילוב של אכזריות מצד אחד עם שימוש במדיה החברתית מצד שני הוכיח עד כה הצלחה רבה ומשמש כלי רב עוצמה בידי דאעש, המשתלב בארסנל הצבאי שלו. הצלחה זו של הארגון הביאה את ממשלת עירק, בצעד יוצא דופן, לאסור ביוני 2014, במהלך הלחימה בארגון, על שימוש במדיה חברתית במשך 17 יום. במסגרת זו נחסמו יותר מעשרים אתרי חדשות, כולל אתר "אל־ערביה", מתוך כוונה להפריע לתקשורת בין חברי דאעש. ארגון דאעש פועל בצורה שונה מארגון "אל־קאעידה", שנמנע ככל שניתן מפגיעה באזרחים מוסלמים חפים מפשע כדי לא לאבד את תמיכת האוכלוסייה. מנהיג "אל־קאעידה", איימן א־זוואהירי, קבע כי עדיף להרוג בני ערובה בירייה ולהתמקד במתקפות על הכוחות האמריקניים והעירקיים: "אתה לא צריך להיות מרומה על-ידי דברי השבח והחנופה של הצעירים הפנטיים המתארים אותך כראש וראשון לטובחים". א־זוואהירי הוסיף את תובנותיו לגבי חשיבותה של התקשורת: "אנו נמצאים במאבק, ויותר מחצי ממאבק זה מתרחש בשדה הקרב של התקשורת. קרב זה הוא בעצם תחרות על לִבם ומוחם של אנשינו".⁴² דאעש, בניגוד ל"אל־קאעידה", אינו בוחל באמצעים ופוגע באופן אלים גם באוכלוסייה מוסלמית מקומית, תוך יישום אידיאולוגיה רצחנית. אידיאולוגיה זו גורסת כי הגשמת החזון של המדינה האיסלאמית ייעשה על-ידי פרובוקציות, דוגמת פיגועים באתרים אסטרטגיים ותשתיות לאומיות.⁴³ דאעש רואה בשימוש באלימות אכזרית (rough violence) דבר הכרחי, וחשיבות דומה הוא מייחס לשימוש במדיה, אותה הוא רואה כצעד הכרחי ליצירת תעמולה אפקטיבית. הצלחת האסטרטגיה של דאעש מוצאת את ביטויה במספר מאפיינים עיקריים המייחדים את פעילות הארגון בהשוואה לארגוני טרור אחרים ומהווים קריטריונים להצלחתו: כיבוש שטחים נרחבים תוך פרק זמן קצר יחסית בסוריה ובעירק, ביסוס שלטונו בהם והקמת החליפות האיסלאמית. דאעש, שהוקם כשלוחה של "אל־קאעידה" בעירק, התפשט למזרח סוריה ולצפונה, תוך שהוא מנצל את חולשת המשטר העירקי. כיום הוא שולט על אוכלוסייה של 12-10 מיליון איש ועל כשליש משטחה של עירק וכשליש משטחה של סוריה – שטח השווה בהיקפו כמעט לכל שטחה של בריטניה. התמודדות עם דאעש מחייבת לפעול במספר רבדים, בנוסף לפעילות הצבאית של כוחות הקואליציה. הרובד הראשון נוגע לאיתור ולפגיעה ב"נתיב הכסף" – המסלול דרכו מצליח הארגון להפעיל מערכת פיננסית ענפה לצרכיו. פעולה זו מחייבת מאמץ מודיעיני ומאמץ של לוחמה כלכלית חובקי עולם, במטרה לזהות ולנטרל את הגורמים המעורבים במימון הארגון ובסחר עִמו. לצד מאמץ זה יש להפעיל מאמץ מדיני משלים, בעיקר מול טורקיה וקטר, שבתמיכתן באיסלאם הקיצוני ובהתעלמות ממעבר מתנדבים לדאעש דרך הגבול המשותף בין טורקיה לסוריה מנסות לאחוז את המקל משני קצותיו. במקביל יש לפתוח במאבק מודיעיני ומבצעי במרחב הקיברנטי. מאבק זה נוגע לשני רבדים נוספים: הרובד הראשון עוסק בצמצום החשיפה של הארגון ברשת, על-ידי הורדה של אתרים ותכנים המשמשים את דאעש לצורך גיוס פעילים, ליצירת פיגועי השראה, לגיוס כספים וללוחמה פסיכולוגית. כדי למנוע זאת יש ליצור תשתית משפטית ולהגיע להבנה עם ענקי אינטרנט, שלהם יש אינטרסים מסחריים. היכולת הטכנולוגית לביצוע צעדים מעשיים כאלה קיימת, אולם ללא הקמה של צוות משימה בין־לאומי, שיפעל מידית להסרה אפקטיבית של תכנים פוגעניים מהרשת, יקשה להתמודד עם תופעה זאת. צוות כזה יוכל, בנוסף, לפעול לקעקוע הנרטיב של דאעש באמצעות קמפיינים נגדיים ברשתות החברתיות, בבחינת "לחימה באש באמצעות אש". הרובד השני הוא ההתמודדות עם פיגועים ספונטניים במדינות המערב. בשל העובדה שלרוב פיגועים אלה אינם מחייבים תשתית ארגונית במדינה בה נעשה הפיגוע, נדרש ליצור כלי התמודדות מתאימים למאבק זה. אחד הכלים הוא היכולת לייצר פרופיל של מפַגעים פוטנציאליים. פרופיל זה ייבנה מתוך מגוון מקורות, שהעיקרי בהם הוא ניתוח של מאפייני הפעולה ברשת האינטרנט של אוכלוסיות המוּעדות לפורענות. במקרים רבים ניתן למצוא בדיעבד סימנים מעידים לרצון לבצע פיגוע. גם במקרה זה נדרש להקים צוות משימה בין־לאומי, שיוכל לגבש את המתודולוגיה לבניית פרופיל של מפַגעים פוטנציאליים ולבנות את הכלים לזיהויָם, וזאת על בסיס ניתוח של נתוני Big Data שייאספו באופן קבוע. האתגר המרכזי בגישה זו נוגע להבניה של מאפייני הפרופיל של מפַגעים פוטנציאליים יותר מאשר להיבטים הטכנולוגיים של מערכות הניתוח. ארגוני הביטחון במדינות המערב חולקים אותו אינטרס, ולכן הם יוכלו לשתף פעולה בבניית היכולת האמורה, ובכך לאגד יכולות ולזרז את יישום התפיסה. דאעש פועל באופן שיטתי במרחב הקיברנטי ויצר לעצמו מודל מוצלח של שימוש במרחב זה לקידום מטרותיו. מדינות המערב, בהובלת ארצות הברית, חייבות לעשות מאמץ משולב כדי להתמודד עם התופעה בטרם יהיה מאוחר מדי. המדובר בפעולה מדינית, משפטית, כלכלית, מבצעית וטכנולוגית. רק שילוב של מכלול פעולות זה, לאורך זמן, יוכל לאפשר מאבק אפקטיבי בארגון "המדינה האיסלאמית" ובתופעות הג'יהאד בעולם המערבי.

1. Canadian ISIS Fighter To Muslims In Canada: You Have A Religious Duty To Either Emigrate To The Islamic State, Or Else Carry Out Attacks In Canada, MEMRI, December 8, 2014, [קישור] 2. ראה: Carlos Marighella, Minimanual of The Urban Guerrilla, 1969 [קישור] 3. דניאל כהן, "להילחם בדאעש גם ברשת", הארץ, 4 בספטמבר 2014, [קישור] 4. Neville Bolt, The Violent Image: Insurgent Propaganda and the New Revolutionaries (London: Hurst & Company, 2012) 5. דאעש: דיוקנו של ארגון טרור, מרכז המידע למודיעין ולטרור על שם אלוף מאיר עמית, 26 בנובמבר 2014, [קישור] 6. "Antiterrorism Seminar Discusses Media Role", A-sharq Al-Awsat, November 25, 2005, [קישור] 7. Angela Gendron, "Al Qaeda: Propaganda and Media Strategy," ITAC Trends in Terrorism Series 2, 2007, [קישור] 8. להרחבה על מנגנוני ההסברה של דאעש ראו: דאעש: דיוקנו של ארגון טרור. 9. התרגום המילולי של "אל־פרקאן" הינו "הבחנה", קרי הבחנה בין אמת לשקר. 10. Ryan Mauro, "ISIS Releases 'Flames of War' Feature Film to Intimidate West," The Clarion Project, September 21, 2014, [קישור] 11. Brad Conley, "Leni Riefenstahl – Triumph Des Willens [1935] [HD]," February 25, 2014, [קישור] 12. "'מוסד אל־פורקאן להפקה הסברתית' מציג סרט חדש של דאעש –Online Jihad Exposed ", 18 במאי 2014, [קישור] 13. Nico Prucha, "Is this the Most Successful Release of the Jihadist Video Ever? (Part 1)," Jihadica, May 19, 2014, [קישור] ; Nico Prucha, "Is this the Most Successful Release of the Jihadist Video Ever?, Ideological Trends, Iraq, Social Media", May 19, 2014, [קישור], part-2-the-release-of-صليل-الصوارم-الرابع‬/ 14. Terrorism Research & Analysis (TRAC) Press Room, [קישור] 15. "New ISIS Media Company Addresses English, German And French-Speaking Westerners," MEMRI: Jihad & Terrorism Threat Monitor, June 23, 2014, [קישור] 16. ראו לדוגמה: [קישור] 17. כתב העת "דאביק" קרוי על שם המקום בצפון סוריה המוזכר בחדית' על אחרית הימים, שבו צפוי להתקיים קרב גדול בין האיסלאם ובין הכופרים. בקרב זה המוסלמים עתידים לנצח. 18. ראוי לציין שבאוקטובר 2014 הוציא ארגון "אל־קאעידה" לאור את המגזין החדש "התעוררות" (Resurgence) לאחר דחייה מחודש מארס. המגזין פורסם באנגלית, מתמקד בנושאי ג'יהאד כלליים וכולל, בנוסף לכך, תכנים עכשוויים על פעילות הארגון בתת־היבשת ההודית. ניתן למצוא אותו ב: [קישור] 19. אתר שיתוף תוכן של תנועת הג'יהאד העולמי: Al-Platform Media: alplatformmedia.com/vb 20. ICT Jihadi Monitoring Group Periodic Review: Bimonthly Report Summary of Information on Jihadist Websites, International Institute for Counter-Terrorism (ICT) at the Interdisciplinary Center at Herzliya, February 2014, [קישור] 21. האשטאג ("Hashtag") נמצא בשימוש ברשתות חברתיות כדי לתייג פוסט כלשהו כחלק מנושא מסוים, וזאת על-ידי הוספת סולמית לפני הנושא. כך ניתן למצוא תכנים בנושא מסוים באופן יעיל. 22. David Shamah, "Video Games, Twitter Tricks: How ISIS Pulls in the Kids," The Times of Israel, September 21, 2014, [קישור] 23. על שימוש בפלטפורמות המדיה השונות, ובפרט על השימוש במשחקי מחשב, ניתן לקרוא במחקר מעמיק שפורסם ב"מרכז דדו לחשיבה צבאית בינתחומית". ראו: דניאל ברן ויוסי לוי, "תופעת המדינה האיסלאמית – מה המערב לא מבין?", בין הקטבים, גיליון 3, ינואר 2015 24. Samuel Burke, "Facebook Looks to Block ISIS Clothing Sales," CNN, June 25, 2014, [קישור] 25. Gabriel Weinmann and Conrad Winn, The Theater of Terror: The Mass Media and International Terrorism (New York: Longman Group, 1993) 26. Stephen L. Carter, "Boston and the Terrible Theater of Terrorism," Bloomberg, April 18, 2013, [קישור] 27. Gabriel Weinmann, "The Role of the Media in Propagating Terrorism," in Countering Terrorism: Psychological Strategies, eds. Updesh Kumar and Manas K. Mandal (London: SAGE Publications, 2012), pp. 182-203 28. בועז גנור, אסטרטגיית הטרור המודרני ותפקידה של התקשורת (הוצאה לאור מטח: המרכז לטכנולוגיה חינוכית והמרכז הבינתחומי הרצליה, המכון למדיניות נגד הטרור, 2007); בועז גנור, מבוך הלוחמה בטרור: כלים לקבלת החלטות (הוצאת מפעלות המרכז הבינתחומי הרצליה, 2003), עמ' 213-207 29. תקשורת או פרשנות מבוססת סמלים הן חילופי מסרים בין אוביקטים שונים המשנים את הציפייה מראש של אירועים 30. "בחמישה חודשים: דאעש הוציא להורג 1,500 איש בסוריה", nrg, 17 בנובמבר 2014, [קישור] 31. Karen Yourish, "The Fates of 23 ISIS Hostages in Syria," The New York Times, November 17, 2014, [קישור] 32. Robert Spencer, "Islamic State: 'We Will Conquer your Rome, Break your Crosses, and Enslave your Women, by the Permission of Allah,'" Jihad Watch, September 21, 2014, [קישור] 33. את הקלטת ניתן לשמוע בקישור: [קישור] 34. לדוגמה: Perry Chiaramonte, "Citizen Jihadists: ISIS Uses 'Lone Wolves' to Mount Cheap, Effective Attacks on US Soil," FOX News, October 25, 2014, [קישור] 35. Islamic State Beheads American Journalist Steven Sotloff, graphic video, [קישור] 36. "דאעש פרסם סרטון חטוף: 'אחשוף את האמת'", ynet, 18 באוגוסט 2014, [קישור] 37. "Over 1,400 People Executed in Syria by ISIS in 5 Months: Monitor", November 19, 2014, [קישור] 38. Alastair Cooke, "The ISIS's 'Management of Savagery' in Iraq," The World Post, updated August 30, 2014, [קישור] 39. Shashank Joshi, "Where does the Islamic State's Fetish with Beheading People Come from?," The Telegraph, September 14, 2014, [קישור] 40. ברן ולוי, "תופעת המדינה האיסלאמית – מה המערב לא מבין?", עמ' 18. 41. Harlan K. Ullman and James P. Wade, Shock and Awe, Architecting Rapid Dominance (NDU Press Book, December 1996), [קישור] 42. Craig Whitlock, "Keeping Al-Qaeda in his Grip," The Washington Post, April 16, 2006, [קישור] 43. Abu Bakr Naji, The Management of Savagery: the Most Critical Stage through which the Umma Will Pass, trans. William McCants (Cambridge: The John M. Olin Institute for Strategic Studies at Harvard University, May 23, 2006)