אתמול (ד', 21.10.15), 16 שנים לאחר רכישת מניות בזק - 13 שנה אחרי שהוגש נגדם כתב האישום (עבירות מרמה בנסיבות מחמירות), זיכה בית המשפט את
גד זאבי ו
מיכאל צ'רנוי.
לרוב האנשים הפשוטים, ואני ביניהם, לא מבינים כל-כך במשפטים מהסוג הזה. אבל עיינתי במה שכתבו על הפרשה כלי התקשורת, ונדהמתי. באמת. שימו לב רק לשלוש הנקודות הבאות:
- במהלך המשפט הפלילי נחקרו עדים רבים והוא התנהל על פני יותר מ-8,000 עמודי פרוטוקול;
- משטרת ישראל ישבה על זנבו של צ'רנוי, עקבה אחריו לכל מקום, הקליטה במשך ארבע שנים 58 אלף שיחות טלפון, ואז תימללה אלפי שעות של שיחות שניהל צ'רנוי;
- החוקרים התקינו גם "האזנות נפח" במשרדו של צ'רנוי ובביתו, באמצעותן יכלו להאזין לשיחות ולפגישות שקיים שם.
רבותיי, אתם קולטים כמה מיליוני שקלים הלכו ככה סתם? אתם קולטים, שכמו בתיק ליברמן, אנשים במשך שנים בנו קריירות, תוך הטעיית הממסד, השופטים והציבור? אתם קולטים שבגלל משפטים כאלו אנשי עסקים לא רוצים להתקרב למדינה הזאת? ומה שהכי חשוב - בגלל תיקים כאלו אין למשטרה תקציב להילחם בפשע האמיתי, בבריונות, באלימות רחוב, בסכינאות ערבית ועוד ועוד?
צ'רנוי וזאבי הם אנשים מאוד עשירים, אבל יש דבר שנקרא צדק. חישבו על זה: כמה כסף הם הוציאו להגנתם? מה יקרה אם מישהו חלש יותר ולא כל-כך עשיר יצטרך להגן על עצמו במשך 13 שנים? מאיפה הוא יביא את הכסף? ומה יהיה בסוף, כאשר הוא ייצא זכאי?
ומשהו אחרון: התובעת מטעם המדינה עו"ד מיכל סיבל-דראל, זאת שניהלה את התיק במשך כל השנים, הודיעה כבר בינואר 2009 שתדרוש לפחות 6 שנות מאסר לזאבי. עד לסיומו של משפט היו עוד שבע שנים, והיא כבר הודיעה לתקשורת איזה עונש היא תדרוש. אחרי הפיאסקו הזה היא לא תאבד את משרתה, היא לא תישא באחריות כלשהי, היא תמשיך הלאה, כאילו דבר לא קרה. או גרוע יותר - תרצה להציל את "כבודה ותנסה לזכות בעוד תיק בעל פרופיל גבוה.
מה הפלא שלאנשים אין כבר אמונה במשטרת ישראל, בפרקליטות, בתובעים ובמערכת בכלל?
