אתמול (יום ג', 10.11.15), החליטו 11 חברי כנסת
בניגוד להמלצות וועדה ציבורית שדנה בהקפאת שכרם להעלות את שכרם בסכום חודשי, הנע בין 700 שקלים, ל-1,000 שקלים. הנה רשימת "המופלאים" שהצביעו בעד העלאת השכר החודשית,
תוך שהם עצמם יושבים לדון, בענייניהם הם, כאילו אין מוסד של אתיקה ושקיפות קיים, כדלהלן:
1. ח"כ דוד ביטן - סיעת הליכוד.
2. ח"כ נאווה בוקר - סיעת הליכוד.
3. ח"כ נורית קורן - סיעת הליכוד.
4. ח"כ דוד אמסלם - סיעת הליכוד.
5. ח"כ אורן אסף חזן - סיעת הליכוד.
6. ח"כ מכלוף מיקי זוהר - סיעת הליכוד.
7. ח"כ טלי פלוסקוב - כולנו בראשות משה כחלון.
8. ח"כ ינון מגל - הבית היהודי ברשות נפתלי בנט.
9. ח"כ יואב בן צור - התאחדות הספרדים שומרי תורה - תנועת ש"ס.
10. ח"כ רוברט אילטוב - ישראל ביתנו.
11. ח"כ ישראל אייכלר - יהדות התורה.
ארבעה חברי כנסת הצביעו בעד ההקפאה והם:
ח"כ שלי יחימוביץ'; ח"כ מרב מיכאלי; ח"כ יוסי יונה וח"כ יעל גרמן. חלק מ-11 חברי הכנסת, דוגמת דוד ביטן, הודיעו שהם יתרמו התוספת לשכרם שבעדה הצביעו. נשאלת השאלה, בשביל מה להצביע בעד תוספת ואחרי כן לתרום אותה?
למה לא להישאר בשכר המוקפא, בלי תרומות ובלי טובות? למה חברי הכנסת, מצביעים באופן אישי עבור העלאת שכרם שלהם.
לפני כחודשיים ומחצה ("
מחלקה ראשונה" - 31.8.2015) פרסמתי, במדורי זה, רשימה
שכותרתה:
"אתיקה וחברי כנסת - האמנם אוקסימורון?". כדי להראות, ששום דבר, אינו מתחדש תחת שמש ומפלס הבושה והחוצפה, לא רק שאינו יורד, אלא רק עולה ועולה, אביא בפניכם, הפסקאות הראשונות של רשימה זו, באלה המלים:
"כשקראתי הבוקר, בעיתון
הארץ, רשימתו של העיתונאי,
יהונתן ליס, בדבר הגברת השקיפות שתוחל על כלל חברי הכנסת המכהנים
או ליתר דיוק, על אלה המבקשים לכהן בכנסת, כחברי כנסת מן המניין, קודם בחירתם לתפקידם, בכנסת ישראל - פרצתי בצחוק רועם, שהבהיל כלבם של השכנים אשר קפץ ממרבצו על מרבד הכניסה לבית, עליו נמנם הוא שקט, רגוע ודמום, עד שהחרידו הצחוק הפרוע והמתמשך שבקע ממעמקי גרוני.
חזרתי וקראתי הכתוב וחיוך ציני התפשט על פניי והחליף הצחוק הפרוע, שגווע לו, לאיטו. מה מבוקש מחברי הכנסת, סך הכל? לעמוד בתנאי אתיקה מחמירים בדבר חובת גילוי עבירות פליליות וגם/או לגלות התנהגות ציבורית שנויה במחלוקת, כתנאי לשיבוצם ברשימת מועמדי המפלגות לכנסת? שאלתי עצמי אם מישהו השתגע שם, בממלכת דנמרק? האם מישהו חושב
ולו רק לדקה וגם/או ולו רק לאחד מחלקי ששים שבה - כי כנסת ישראל הינה מקום משכנם של ל"ו הצדיקים, הקיימים בכל דור ודור?
אתיקה מוגדת, בהגדרתה הקלאסית, כשיפוט של תכונותיו של האדם, בהתאמה לטוב המוחלט, לעומת שיפוט של מעשה. הפילוסופיה הקלאסית עוסקת בשאלה מהו הטוב העליון ואיזהו האדם המוסרי. הדיון המתקדם בעניין זה, מיוחס לאריסטו ולא למורהו - אפלטון. כבר בתורת המידות שואל אריסטו, מהי המידה הטובה? כיצד יקנה מידה טובה זו האדם? כיום - בניגוד לפילוסופים הקדומים שעסקו בשאלת הטוב המוחלט וגם/או באדם הטוב, הרי ההוגים העכשוויים מתמקדים בשאלה,
מהו המעשה הראוי שחובה לעשותו. כוונת הדברים הינה, למעשה יחיד שנעשה בהקשר מסוים.
הדברים מכוונים לאתיקה שבה הערך העליון הוא, הכוונה המתבטאת ברצון הטוב של הפועל.
תורת המוסר של ההוגה עמנואל קאנט ובעקבותיה תורות אתיקה מודרניות נוספות, בוחנת הערך של הרצון הטוב וכוונותיו של הפועל.
הכוונה הינה לאתיקה שבה הערך העליון הוא אושרם של הרבים וכלל ההתנהגות הוא, לקדם ערך זה. התועלתנות - מבית מדרש תורת האתיקה של ג'ון סטיוארט מיל, מדגישה, שהמעשה הראוי נשפט על-פי שיקול הדעת. שיקול דעת זה בוחן התוצאות המקוות לקידום אושרם של הרבים, המושפעים מעשיית אותו המעשה. מכאן, המעשה הראוי יישפט על-פי תוצאתו המקווה, בלבד.
אתה הבנת ת'זה, ברוך? אם לא הבנת ת'זה ברוך נסביר לך זאת במלים של חול וצדפים, במקום שנדבר אתך, במלים של שבת, געפילטע פיש, חריימה וחלה לבנה המונחת על מפת שולחן הפרושה על שולחן שבת, כשהיא צחורה כשלג. אין אוקסימורון (ניב ניגודים, תרתי דסתרי) בולט וצורם אוזן יותר מאשר ניסיון לחבר, לכאורה, המלה: "חבר כנסת", יחד עם המלה: "אתיקה" וגם/או בת דודתה הקרובה - "הגינות". חברי הכנסת יצרו לעצמם, במהלך השנים, שם "טוב כל כך", עד שמערך האסוציאציות, המדביק צירוף המלים "שוקו" ו-"לחמנייה" למושג: "קייטנה", מדביק גם צירוף המלים - ככל שהדבר עצוב, כוללני ולבתי מדויק, על פניו - "חבר כנסת" ו-"אתיקה", למונח "שחיתות", דווקא. זה הוא מה שקרוי וידוע, בתורת הפרשנות וגם/או בתורת הספרות, כמונח: "אוקסימורון מדויק", שהינו יצרוף מלים הסותר עצמו, בעצם חיבורו, זה לזה - לחלוטין - דוגמת צירוף המלים: "גאון טיפש" וגם/או צירוף המלים: "חיי המת".
לכן, כשקוראים אנו על הגשתה של הצעת חוק המבקשת לאלץ מועמדים לכנסת לעבור שימוע ולחשוף מידע על עבירות פליליות וגם/או התנהלות ציבורית שנויה במחלוקת, כתנאי לשיבוצם ברשימת מועמדי המפלגות השונות, לכנסת, קודם הבחירות, הדברים נשמעים
תמוהים, תמוהים, עד למאוד. הצעת חוק זו נולדה על-רקע התנהלות ח"כ
אורן חזן ובשל חשיפת חברי כנסת שדיווחו על תארים אקדמיים כוזבים. בהצעת החוק מבוקש להקים, בידי הגוף הבוחר בכל מפלגה וועדה ציבורית שתקיים שימוע שכזה. ועדה זו תמנה חמישה חברים, שיוסמכו לברר ענייני רישום פלילי של מועמדים ומועמדות לבחירה לכנסת, לבקש מהם הצהרות הון, אישורי העסקה, כמו-גם תעודות הסמכה. תוקנה זכות סירוב למענה וגם/או להצגת מסמכים למועמדים, אולם הדבר יהיה גלוי לציבור, שידע מראש התנהלות המועמדים, בקשר להסכמתם וגם/או לאי הסכמתם, לענות על שאלות וגם/או בקשר להסכמתם וגם/או לאי הסכמתם, להצגת מסמכים. מי שלא יעבור שימוע שכזה, לא יוכל להיות משובץ, בכל רשימת מועמדים של מפלגה זו וגם/או אחרת, לכנסת.
כשראיתי שמאחורי ייזום הצעת החוק עומדים ח"כ אייל בן ראובן, מ
מפלגת "
המחנה הציוני" שהינו אלוף (מיל'), שירת בחיל השריון כמפקד חטיבה, אוגדה וגיס, וכיהן כמפקד המכללות הצבאיות; פרופ' אסא כשר והמכון הישראלי לדמוקרטיה, התחלף המבט הציני בפניי, במבט מרצין ומעמיק. גילוי נאות: פרופ' אסא כשר, מוכר לי "מן החיים" (כאשר - לצערי, כי רב - לא זכיתי להיות מתלמידיו, קודם שפרש לגמלאות), כאדם רציני, כאיש מוסר מן המדרגה הראשונה וכמי שחתום על הקוד האתי של צה"ל.
השנים רק מיטיבות עם "הגמלאי", פרופ' אמריטוס, אסא כשר ואף אמרתי לו זאת, בפניו - הוא עולה ופורח, משנה לשנה, ממש קורא תיגר על טבע האדם ועל הבלות ומי ייתן ויזכה לזכות אותנו, משכלו החד והחריף, עוד שנים הרבה. גם החיבור של המכון הישראלי לדמוקרטיה, להצעת חוק זו,
רק מבטיח טובות, גדולות ונצורות. סוף-סוף, מוגשת הצעת חוק לא בידי גורמים אינטרסנטיים, אלא בידי גורמים ערכיים, המעוניינים ויכולים לתרום לחברה, מניסיונם, רב השנים, אותו רכשו הם, בשירות הציבור, במערכות ציבוריות ואקדמיות.
לאור עקרון
"אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים", שנזכר לעניין חמשת תלמידיו של רבן יוחנן בן גמליאל, שאחד מהם - רבי אלעזר בן ערך - נחשב כמעיין המתגבר, אבל לאחר שפרש לחיי תענוגות, נשתכחה ממנו תורתו, עד שחזר ופרש מחיי התענוגות וחזרה אליו תורתו,
הרי נזקקים חברי הכנסת, ל"אנשי חוץ", דוגמת פרופ' אסא כשר ואנשי המכון הישראלי לדמוקרטיה, שיקבעו להם, אמות מידה בסיסיות, בתחומי האתיקה. כפי שנזקק רבי אלעזר בן ערך - כמובא בתלמוד הבבלי - מסכת אבות, עמוד ב, הלכה ח - לחכמים מעורבים בחברה, המגלים איכפתיות, שיבקשו עליו רחמים, כדי שיוכל להיפתח מחדש ללימוד ולהתחדשות,
כך נזקקים חברי הכנסת, לאנשי אתיקה מן החוץ, שיכפו עליהם אתיקה - הר כגיגית.
כך, ורק כך ניתן יהיה לשפר את נורמות ההתנהגות של חברי כנסת נבחרים ולהימנע ממציאת כותרות של חברי כנסת מכהנים החשודים הם וגם/או מי מהם, בבילויים מפוקפקים, בשתייה לשוכרה ובבילוי עם זונות -
כן. כן. זונות! לא נערות ליווי ולא מילים מכובסות אחרות. זונות! - פשוט, זונות! - ושאר בילויים מפוקפקים שאינם תואמים דרך התנהגות המתבקשת מחברי ציבור. בצדק נטבע הפתגם:"אמור לי מי חברך ואומר לך מי אתה", להשמיענו טיבם וטבעם של בני האדם הנוהגים להתחבר אל בני מינם".
ואם לנקוט בדרך, בה נקט למיטב זכרוני, כעדותו שלו - עורך
מעריב המנוח,
שלום רוזנפלד ז"ל, שהעיד על עצמו, לאחר שהצביע לתנועה פוליטית שבשבחה כתב והצטער על כך - בדיעבד - לפיה: "הבטתי במראה וירקתי בה", הרי מביא אני בפניכם כל שכתבתי, בעניין זה, בעבר ומצהיר בפניכם, בשער בת רבים ובריש גלי:
"רוב חברי הכנסת, הם חסרי בושה. הם חוצפנים, מהמדרגה הראשונה וחבל על כל מילה מיותרת שנבזבז עליהם. עדיף להימנע, מדיווח מוחלט עליהם, כדי שהם "ימותו תקשורתית". איש לא ידע מעלליהם, בגבעה הזו ובבית שבה, הנקרא "כנסת". למעט, ביקורת שוטפת, ועניינית - המתחייבת, בענייני חוק - נעלים שמם ובכך נגרום ששמם ייכנס אל דממה תקשורתית ולא ייזכרו הם, כחלק מאיתנו".