זכויות אזרח? - לא בכל מחיר

הכרזתו הטרייה של נשיא צרפת, פרנסה הולנד, בישיבה המיוחדת של שני בתי הפרלמנט הצרפתי, בעקבות מתקפת הטרור בפריז, לפיה יש לשנות החוקה הצרפתית, כדי לאפשר התמודדות טובה יותר במצבי חרום בין היתר על-ידי שלילת האזרחות הצרפתית מבעלי אזרחות כפולה שיורשעו בטרור, מוכיחה ומצביעה על כך, כי הצרפתים הבינו שזכויות אזרח אינם דבר היפותטי אלא עניין מעשי - דבר חי, נושם ובועט, בעליל. הצרפתים הנאורים - אלה שהביא לעולם הצהרת זכויות האדם והאזרח (בצרפתית: La Déclaration des droits de l'homme et du citoyen) הבינו, סוף-סוף, כי הצהרת זכויות האדם לחוד ומימושן של זכויות אדם אלה, לחוד, במיוחד כאשר מימושן של זכויות אדם אלה, עלולה לגרום, לפגיעה בזכויות אדם של אחרים והדברים אינם פשוטים, כלל וכלל. הצהרת זכויות האדם והאזרח, הינה אחד מהמסמכים היסודיים ביותר של המהפכה הצרפתית, המגדיר הזכויות של כל יחיד והזכויות הקולקטיביות של האומה. ההצהרה נתקבלה ב-26 באוגוסט 1789, על-ידי האספה המכוננת הלאומית, כצעד ראשון לקראת כתיבת חוקה. שלא כמו הכרזת העצמאות של ארצות הברית, הרי הצהרת זכויות האדם והאזרח אמורה להיות בעלת משמעות אוניברסאלית, בהגדירה מלבד זכויות של אזרחים צרפתים, גם זכויות "כל בני האדם ללא יוצא מן הכלל". לעקרונות הצהרת זכויות האדם והאזרח, יש ערך חוקתי של ממש. על-פי הוראות החוק הצרפתי הקיים והנוהג כיום, ניתן לעשות שימוש בהם על-מנת להתנגד לחקיקה או לפעולות ממשלתיות אחרות. עקרונות אלה שנוסחו בהצהרה הם בעלי ערך חוקתי בחוק הצרפתי בן ימינו. ייתכן, כי בזמן שההצהרה נוסחה ונתקבלה על-ידי המרקיז דה לאפאייט ואומצה על-ידי האספה הלאומית, היא הייתה אמורה להיות חלק ממעבר ממלוכה אבסלוטית למלוכה חוקתית. רבים מהעקרונות בהצהרה מטרתם להתנגד למוסדות ולנוהגים של המשטר הישן בצרפת שלפני המהפכה. למעשה, צרפת נעשתה לרפובליקה תוך זמן קצר. מתברר ומסתבר, כי אפילו אנגליה שהינה בעלת המסמך המשמעותי הראשון, הקרוב ביותר לחוקה, כאשר כוונת הדברים הינה למגנה כרטה, שאילצו האצילים את המלך ג'ון לחתום ולהעניק לאזרחי אנגליה - שהכירה בזכויות אזרח בסיסיות, בין המדינות הראשונות באירופה ובעולם כולו, הגם שאין חוקה כתובה מחייבת ממש, באנגליה, ראתה לנכון לקצץ בזכויות של מי שהוגדרו כנתיני אויב, בתקופת מלחמת העולם השנייה והם הושמו, בסוג מסוים של "מחנות הסגר", כוונת הדברים הינה כלפי מי שהיו אזרחים יפנים וגרמנים, שעם מדינותיהם הכריזה אנגליה על סכסוך מזוין ועל מצב קיים של מלחמה, על כל המשתמע והכרוך בכך. מצב דומה אירע, בתקופת מלחמת העולם השנייה, באשר להתנהלותה של ממשלת ארצות הברית של אמריקה, באשר להתנהלותה והתייחסותה של ממשלה זו, כלפי מי שהיו אזרחים יפנים וגרמנים, שעם מדינותיהם הכריזה אנגליה על סכסוך מזוין ועל מצב קיים של מלחמה, על כל המשתמע והכרוך בכך. ממשלת ארצות הברית ראתה לנכון לקצץ בזכויות של מי שהוגדרו כנתיני אויב, בתקופת מלחמת העולם השנייה והם הושמו, בסוג מסוים של "מחנות הסגר", בתחומי ארצות הברית, במהלכה של מלחמת העולם השנייה. רבים רואים ביישום עקרונות הדמוקרטיה מבית מדרשה של הדמוקרטיה הצרפתית וגם/או מבית מדרשה של הדמוקרטיה האנגלית, אשר יושמו - יישם היטב - בארצות הברית של אמריקה, מייד עם ייסודן של ארצות הברית, שהתאגדו - סופם של דברים - לפדרציה ורפובליקה-חוקתית המורכבת מ-50 מדינות וממחוז פדרלי, ככישלונה של הדמוקרטיה המערבית, בצורה מוחלטת. העובדה כי הדמוקרטיה אינה מסוגלת להתמודד אל מול התקפות טרור של יחידים - ובימינו אנו גם אל מול התקפות טרור של ארגון מדינתי, דוגמת המדינה האיסלאמית, הידועה בשם דאעש - מראה על חולשתה של הדמוקרטיה המערבית ועל אי-יכולתה - בגלל המבנה הפוליטי שלה - להתמודד ובהצלחה, אל מול גל הטרור המוסלמי, התוקף אותה, לאחרונה, במדינות אירופה וחוצה לה. שנה לאחר תחילתם של פיגועי ה-11 בספטמבר, בשנת 2001, בערים שונות, ברחבי ארצות הברית, הגיע הממשל האמריקני למסקנה, כי בהתאם לעקרונות החוקה האמריקנית ולשיטת הממשל הנהוגה, בארצות הברית, לא יוכל הוא לכלוא חשודים בטרור, כל עוד לא יהיו בידיו, ראיות של ממש, לצורך כך. העובדה כי ארגוני הטרור - לרבות ארגון המדינה האיסלאמית - פועלים בצורה נסתרת וממודרת, מונעת מגופים מוסדרים ומממשלות, הפועלות על-פי עקרונות חוק סדורים, מלעצור חשודים בטרור, כל עוד אין בידם, ראיות המספקות שופטים, לצורך הוצאת צווי מעצר אלה. במצב דברים זה, החליטה ממשלת ארצות הברית, על הקמת מתקן מעצר, מחוץ לגבולות ארצות הברית. הקמתו של מתקן המעצר, הממוקם במפרץ גואנטנמו, שבקובה, בבסיס הצי האמריקני, הינה התשובה האמריקנית להתמודדותה עם שאלת הטרור, מחוץ לגבולותיה של ארצות הברית - במקום שבו אין תחולה לחוק האמריקני. בשנת 2002, הוקם מתקן המעצר בגואנטנמו, בעקבות פיגועי 11 בספטמבר, שנת 2001. מתקן זה משמש הפנטגון וה-CIA לכליאתם של כמאתיים עצירים ביטחוניים ממדינות שונות, חלקם פעילי אל-קאעידה, לפני משפטם וחריצת דינם במשפט צבאי. חרף העובדה שמתקן המעצר בגואנטנמו, הינו מתקן שיש בו תנאי מחייה, נוחים למדי וכלפי חוץ מוצג הוא כמתקן המצויד ומרוהט היטב, הרי מתקן זה מעורר וויכוח בלתי פוסק, ברחבי ארצות הברית, בשל העובדה שהוא מצוי בשטח שאינו שייך לארצות הברית, אלא רק חכור על-ידי ממשלת ארצות הברית. כתוצאה מעובדה זו, אין מתקן זה כפוף לחוקה ולבתי המשפט האזרחיים. מתנגדי מתקן מעצר זה טוענים עוד, כי ההגדרה המשפטית של "לוחם בלתי חוקי" הניתנת לעצירים שם והשוללת מהם זכויותיו של שבוי מלחמה על-פי אמנת ז'נבה השלישית. ארגון זכויות האדם אמנסטי וארגונים אחרים, טוענים, כי ממשלת ארצות הברית מנצלת הפרצות בחוקים הללו על-מנת לעצור ללא משפט, עצורים ולחקור באמצעים שאינם חוקיים לפי האמנה.‏ עוד בתאריך 22 בינואר 2009 הוציא נשיא ארצות הברית ברק אובמה צו המורה על סגירת מתקן המעצר בגואנטנמו בתוך שנה ומסירת ההליכים המשפטיים של העצירים בידי התובע הכללי. מתקן מעצר זה, לא נסגר עד כה, מכיוון שאף מדינה אינה מוכנה לקלוט האסירים המצויים במתקן מעצר זה, המוגדרים כעצירים מסוכנים מבחינת טרור והתנהלות אישית, כאשר נוח לכולם שהם ימשיכו לשהות - ואפילו בתנאים המנוגדים לתנאי דמוקרטיה בסיסיים - במתקן המעצר גואנטנמו. נראה, כי הגיעה השעה שגם שלטונות צרפת ייאלצו להכריע בין המשך קיום הדמוקרטיה המערבית, המבוססת על עקרונות הצהרת זכויות האדם והאזרח, מבית מדרשם, לבין אפשרות להמשיך ולנהל חיים דמוקרטיים, ראויים וסבירים, בפריז, בירת צרפת, בכלל ובשאר ערי צרפת ופרבריהם, כמו-גם בשטחים האחרים של צרפת, בפרט. לא מן הנמנע, כי שלטונות ארצות הברית ישתפו פעולה, במסגרת מלחמתן המשותפת של ארצות הברית ואירופה, בטרור העולמי, בכלל ובטרור האיסלאמי, בפרט וחשודים שיעצרו, בגין ביצוע פעולות טרור, על אדמת צרפת, יישלחו לרצות מאסרם וימיהם, במתקן המעצר גואנטנמו, המצוי במפרץ קובה ואשר אין לו כל גישה שהיא, לצרפת, לצרפתיות ולעקרונות הצהרת זכויות האדם והאזרח, בכלל זה.