ביום שישי האחרון זעזעה את פריז סדרת פיגועים, שהוגדרו על-ידי נשיא צרפת, פרנסואה הולנד, ובכירים צרפתים אחרים, כאירוע הטרור החמור ביותר שבוצע במדינה מאז סוף מלחמת העולם השנייה. הפיגועים בוצעו על-ידי מוסלמים תושבי צרפת ובלגיה, וייתכן גם על-ידי מפגעים שהגיעו לאירופה בגל הפליטים שפקד את היבשת בחודשים האחרונים. כן הגדיר הנשיא הולנד את הפיגועים כ"הכרזת מלחמה" והאשים את ארגון 'המדינה האיסלאמית' באחריות לביצועם. בבוקר שלאחר ביצוע הפיגועים, 'המדינה האיסלאמית' נטלה אחריות למעשה ואיימה שהפיגועים הם "רק ההתחלה". 'המדינה האיסלאמית' סיפקה שתי הצדקות לפיגועים. הראשונה, הייתה אידיאולוגית. פריז תוארה כ"בירת הזנות והחטאים, וכנושאת הראשית של הצלב באירופה". נראה שהערכים הליברליים של צרפת - הכוללים חילוניות מובהקת, דמוקרטיה וחופש ביטוי - משכו וליבו את זעמם של אנשי 'המדינה האיסלאמית'. מעבר להצדקה אידיאולוגית כללית זו, המסמנת את צרפת כ"אויבת האיסלאם" בשל ערכיה הליברליים, עמד גם שיקול אסטרטגי. צרפת נבחרה כיעד לטרור בשל מעורבותה הצבאית בקואליציה הבינלאומית, הלוחמת נגד הארגון במאחזיו שבלבנט. ייתכן שלהצדקות מרכזיות אלה נוסף גם שיקול טקטי - האפשרויות המבצעיות הנוחות יחסית של פעולה בה. נטילת האחריות לפיגועים הסתיימה באזהרה לצרפת, כי היא תמשיך להוות מטרה עבור הארגון אם לא תשנה את מדיניותה כלפי האיסלאם, כל עוד תמשיך להשתתף ב"קמפיין הצלבני" נגד הארגון ותמשיך לפגוע בו בתקיפות אוויריות ב"שטחי הח'ליפות". שלושת היעדים בפיגועים אלה ובנטילת האחריות על ביצועם מבקשת 'המדינה האיסלאמית' להשיג שלושה יעדים. ראשית, פיגועים אלה מהווים נקמה בצרפת על מעורבותה הצבאית במאמצי הקואליציה הבינלאומית למגר את 'המדינה האיסלאמית' בעירק ובסוריה, וכן הם נועדו להרתיע ולהזהיר מדינות אחרות מלהצטרף לאותה הקואליציה. שנית, ביצוע מספר פיגועים מתואמים בלב פריז נועד לערער את תחושת הביטחון של אזרחי צרפת בפרט והמערב בכלל, ולהראות לעולם המערבי שהמאבק בינו לבין ה'מדינה האיסלאמית' אינו מוגבל לשטחי הליבה של הארגון בעירק ובסוריה בלבד. גם למניע זה רמזה נטילת האחריות, באמצעות הציטוט מהקוראן שבו נפתחה, שלפיו "הם חשבו שהמבצרים שלהם יגנו עליהם מאללה, אך אללה הגיע אליהם היכן שלא ציפו". שלישית, הפיגועים נועדו לסייע ל'מדינה האיסלאמית' בגיוס פעילים נוספים: לאחר חודשים רבים, שבהם לא רשמו כוחותיה הישגים בולטים ואף ספגו מפלות בעירק ובסוריה (ביניהן שחרור העיר סינג'אר בעירק על-ידי הכורדים בשבוע שקדם למתקפות בפריז), רמת הביצוע של הפיגועים בפריז ומספר ההרוגים הרב שגרמו נועדו להראות לתומכים ומתגייסים פוטנציאליים ש'המדינה האיסלאמית' עודנה חזקה ופעילה, ובהתאם להבטחתה "להתקיים ולהתפשט" מכה במערב גם מבית. מבחינתה של אירופה, לכאורה אין חדש באירועי הרצח ההמוני בפריז. פיגועים רבי-קורבנות, שבוצעו על-ידי טרוריסטים מוסלמים, בעלי אידיאולוגיה ג'יהאדיסטית-סלפיסטית כבר התרחשו על אדמת אירופה - מדריד, לונדון ופריז עצמה. אולם בשונה ממבצעי הפיגועים האלה - אל-קאעידה ושלוחותיו, ארגון 'המדינה האיסלאמית' השתלט על שטחים נרחבים בסוריה ובעירק. וזה החידוש. הארגון מנהל שטחים אלה כעין מדינה, תוך מלחמה בכוחות צבאיים מהאזור עצמו ומחוצה לו, ביניהם כוחות מארצות הברית, אירופה, רוסיה ואירן. בנוסף, ארגון 'המדינה האיסלאמית' לא יצר אומנם את תופעת ההגירה של ערבים, אפריקנים, אפגנים ופקיסטנים לאירופה, אבל הוא החמיר את התופעה וכנראה מנצל אותה לצרכים אופרטיביים, קרי לביסוס תשתית פיגועים באירופה ולביצוע מתקפות טרור. הטבח בפריז נערך כאשר אירופה מצויה בעיצומו של דיון, הנערך בזירה הציבורית ובין ממשלות, אשר לדרך ההתמודדות עם המון מבקשי המקלט מהמזרח התיכון ולא רק מאזור זה. השלכות מרחיקות לכת בניגוד להשלכותיהם המוגבלות של אירועי הטרור בעבר, ייתכן שלטבח בפריז תהיינה השלכות מרחיקות לכת בשורת נושאים, שאפשר שחלקם יהיו בעלי השלכות גם על יחסי אירופה-ישראל. כך, למשל, האירועים בפריז עשויים לחזק את התנועות הלאומניות ואת התנועות הבדלניות במדינות אירופה השונות. אלו ישתמשו ביתר הצלחה בטיעונים הידועים, שלפיהם האיחוד האירופי אינו יכול לספק פתרונות כלכליים וגם לא פתרון לבעיות הביטחון של המדינות החברות, ולכן אסור לוותר על הריבונות ועל גבולות מוגנים, שהמדינה שולטת עליהם. כן יטענו המצדדים בשמירת כל מדינה על ריבונותה, כי כאשר קיים איום, ביטחון המדינה גובר על "ערכים אירופיים" ליברליים, כגון חרות הפרט וזכויותיו, גבולות פתוחים ומתן מקלט לנרדפים מארצות חוץ. הצעדים שנקטה צרפת בימים שלאחר האירועים מלמדים על התגבשות מגמה, שקרוב לוודאי תסחף אחריה מדינות אחרות, ובכללן כאלו הנחשבות ליברליות. בנוסף, האירועים בפריז יחריפו את הדילמה של אירופה בדבר שיטת הלחימה בארגונים מסוגה של 'המדינה האיסלאמית'. להוציא מקרים בודדים של משלוח כוחות לוחמים מטעמן של מדינות מסוימות לקואליציה שמובילה ארצות הברית או פעולה צרפתית במושבות עבר שלה, מדינות האיחוד האירופי נמנעו מלחימה נגד ארגוני טרור על הקרקע והסתפקו בתקיפות מן האוויר. מול ההבנה, שאין די בתקיפות מהאוויר, כדי להביס את 'המדינה האיסלאמית', צפוי שיעלו נימוקים כנגד מעורבות קרקעית, וביניהם, למשל, חשש משקיעה ממושכת בבוץ הפוליטי-צבאי בסוריה ועירק ומאבדות רבות כתוצאה מהחשיפה של חיילים ממדינות אירופה בשטח רווי גורמים עוינים, וכן, בעקבות הניסיון העגום בעירק ובאפגניסטן, חוסר ודאות לגבי עצם היכולת להשכין פתרון מדיני בר-קיימא בסוריה ובעירק - גם באמצעות מעורבות צבאית כבדה על הקרקע. בעקבות הצטרפות רוסיה ואירן ללחימה נגד 'המדינה האיסלאמית', מעורבות אירופית אפשרית בלחימה קרקעית בסוריה תהיה מסובכת במיוחד. סביר, אם כך, שגם אם תתעצם הלחימה נגד 'המדינה האיסלאמית', היא תמשיך להתבסס בעיקר על כוחות אוויריים, אולי בשילוב פשיטות מוגבלות של כוחות מיוחדים. יתרה מכך, השילוב בין רתיעה אירופית ממעורבות פעילה יותר בלחימה נגד 'המדינה האיסלאמית' במגרשה שלה, דהיינו בסוריה ובעירק, לבין העובדה שבין אלו הנוטלים על עצמם את הסיכון הזה מצויים רוסיה, אירן וחיזבאללה, עלול להפחית מהביקורת האירופית על התנהלותם של גורמים אלו בזירות אחרות - רוסיה באוקראינה, אירן בתחום הגרעין ובמזרח התיכון, וחיזבאללה בתחום הטרור וערעור היציבות הפנימית בלבנון. יגלו קצת הבנה? בישראל יש אולי תקווה, שהאירועים בפריז יגבירו באירופה הבנה לאילוצים הקשורים בהתמודדות עם הטרור הפלשתיני ויביאו להקלה בלחץ המופעל על ישראל ובביקורת הנשמעת נגדה בהקשר זה מצדם של מוסדות האיחוד האירופי וממשלותיהן של חלק מהחברות באיחוד. אולם, אירועי עבר דומים מלמדים שלא כך יהיו פני הדברים ולא צפוי שינוי מהותי בגישת אירופה בסוגיה זו. ההזדקקות של אירופה הן לטורקיה והן לאירן בנושא הפליטים ובנושא הלחימה ב'מדינה האיסלאמית' תקטין גם היא את יכולתה של ישראל לשפר את מצבה מול אירופה. כך, לדוגמה, לאחר הניצחון המוחץ של ארדואן בבחירות טורקיה תמשיך לחבל בשיתוף פעולה ביטחוני ומודיעיני של נאטו עם ישראל. מאמץ זה צפוי להיות אפקטיבי על שום החשיבות שמייחסות מדינות אירופה לתיאום עם טורקיה בהקשר הפליטים. אשר להשלכות האירועים בפריז על הזירה הפלשתינית הפנימית, נראה שחמאס ויתר הארגונים האיסלאמיים החמושים מודעים לאפשרות, שהם יזוהו עם 'המדינה האיסלאמית', לכן, לאחר הפיגועים, מיהר חמאס לפרסם גינוי ומסר שהעם הפלשתיני סובל בדיוק מאותו הטרור מידי "הכיבוש הישראלי". הג'יהאד האיסלאמי הפלשתיני מיהר גם הוא לגנות את הפיגועים. נראה שחששם של ארגונים אלה הוא, שהמערב יצבע כעת את התנועות הפלשתיניות החמושות השונות באותם צבעים כשל 'המדינה האיסלאמית' - מה שיפגע ביכולתם להתמודד עם ישראל בזירה המדינית ובדעת הקהל העולמית.