ברשותכם אפתח בגילוי נאות שנכפה עלי על-ידי אישיות בעלת תפקיד מפתח במדינה, שנהגה בכפיות טובה כלפי תנועת אומ"ץ וכלפי באורח אישי. לצערי הרב נאלצתי בימים אלה, בניגוד למנהגי ולכללי אתיקה בלתי כתובים, לחשוף את דבר קיומה של פגישה דיסקרטית אחת מני רבות שאני מקיים בארבע עיניים עם אישים שונים. המדובר הוא במזכיר הממשלה, עו"ד אביחי מנדלבליט, אחד המועמדים לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה מפברואר הבא. היועץ היוצא, יהודה וינשטיין, מתנגד נמרצות לבחירתו של מנדלבליט כיועץ וסבור שהוא בלתי ראוי לתפקיד. בעיקר בשל התנהלותו בפרשת מסמך הרפז, שבה הוכיח מנדלבליט שאינו מקפיד על שמירת סעיפי החוק ככתבם וכלשונם. זו הייתה הסיבה שבחוות הדעת של וינשטיין, שבה לא קיבל את המלצת המשטרה להעמיד את מנדלבליט לדין בפרשה זו, הקפיד שלא לציין את עילת הסגירה - לא "מחוסר ראיות" ולא "העדר אשמה". מנדלבליט עצמו עמד על משמעות הדבר, כאשר ביקש מבג"ץ להורות לווינשטיין לציין שהעילה היא "העדר אשמה" - אך נדחה. מנדלבליט קיבל את ברכת הדרך מראש הממשלה, בנימין נתניהו, שזיהה אצלו, בצדק, תכונות של מי שניתן לגנוב איתו סוסים וגם לסגור תיקים. נושא סגירת התיקים הפך אקוטי אצל נתניהו לא רק בגלל תיק החקירה הפתוח בפרשת אחזקת שלושת בתיו, אלא גם לגבי תיקים אחרים בפרשות אחרות שעלולות להיחשף. מי שאמורה להכריע לגבי מועמדותו של מנדלבליט היא הוועדה לאיתור מועמדים לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה, בראשותו של נשיא בית המשפט העליון לשעבר, אשר גרוניס, שיושבת בימים אלה על המדוכה במטרה לבחור את המועמדים הסופיים.

לסלק מן הדרך את אומ"ץ

מנדלבליט זיהה את תנועת אומ"ץ כגוף ציבורי שעלול לסכל את בחירתו בעקבות פעילותנו המסועפת בפרשת הרפז שבה הוא היה שקוע עד צוואר. אומ"ץ פעלה כדי למנוע את בחירתו לתפקיד מזכיר הממשלה. לצערנו, לא עלה בידנו לחסום את המינוי, בין השאר בגלל תרגילי השהיה מתוחכמים שבהם נקט בחסות ראש הממשלה, כפי שיפורט בהמשך. מנדלבליט החליט, כנראה, שהדרך הבדוקה ביותר היא להיפגש אתי לשיחה בארבע עיניים, בניסיון לשכנע אותי שהוא טלית שכולה תכלת ונטפלנו אליו על לא עוול בכפו. תפקיד מזכיר הממשלה נראה למנדלבליט כמי שמוצה על ידו. עיניו של מנדלבליט נשואות לתפקיד היוקרתי של איש אכיפת החוק מספר אחת במדינה. צריך רק לסלק מן הדרך את המטרד ששמו אומ"ץ. בתיווכו של חבר משותף נערכה הפגישה באחרונה, בשעת ערב מוקדמת במשרדי התנועה. מנדלבליט הגיע לפגישה מצויד בכמה תיקי מסמכים ופתח בהרצאה ארוכה שנועדה לטעת בי את התחושה, שגופי אכיפת החוק במשרד מבקר המדינה ויחידת המשטרה להב 433 פגעו קשות במוניטין שלו ובשמו הטוב. מנדלבליט לא טרח להשיב לי על השאלה השאלה הבסיסית שמטילה צל כבד על מועמדותו: מדוע ניסה להטעות ולהוליך שולל את צוות הבדיקה של מבקר המדינה בפרשת הרפז, ומדוע שיקר לחוקרי המשטרה בפרשה זו. כאשר שאלתי אותו מדוע אינו משיב לטענות שהועלו נגדו לגבי כשירותו לשמש מזכיר הממשלה אמר לי, בין השאר, כי אין בידיו את כל חומרי החקירה שהתנהלה בעניינו בפרשת הרפז. תשובה זו נראתה לי תמוהה, שכן לקראת מסע הטיהור העצמי, הגיש כאמור מנדלבליט עתירה לבג"ץ שבה ביקש לקבוע שהתיק נגדו נסגר מ"הערר אשמה". אבל שופטי בג"ץ שלחו אותו לשולחן הממשלה מבלי שאפילו רבע תאוותו תהיה בידו. בהדרגה התברר לי במהלך השיחה, שהמאבק של אומ"ץ נגד המשך כהונתו של מנדלבליט כמזכיר הממשלה לא היה אומנם לפי רוחו, אבל הוא למד לתמרן את שרי הממשלה, ובניגוד למובטח לא הגיב על הטענות שהועלו נגדו. היועצת המשפטית של משרד ראש הממשלה, שלומית ברנע-פרגו, טענה בתשובה לפנייתנו שהוא התחייב לעשות זאת עד סוף אוקטובר. תשובה דומה קיבלנו מהמשנה ליועץ המשפטי לממשלה, דינה זילבר, שסמכה את ידה על הסיכום שנעשה עם מנדלבליט לגבי המועד הסופי של מתן תגובתו. אלא שקשה להתעלם מסמיכות המועדים בין הגשת תגובתו של מנדלבליט לגבי כשירותו לכהן מזכיר ממשלה, לבין פעילותו הבלתי נלאית להיבחר כיועץ משפטי. ואמנם, נראה היה לי שעיקר חששו של מנדלבליט הוא מהגשת עתירה ע"י אומ"ץ נגד אישור מועמדותו לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה. הפגישה בינינו נסתיימה מבלי שהתחייבתי לדבר. משום מה היה סבור מנדלבליט שהוא הצליח לתחמן אותי כפי שנהג לגבי אחרים במישורים שונים ובתחומים אחרים. אלא שהפעם הוא טעה בכתובת. אומ"ץ גיבשה כבר את עמדתה: מנדלביט אינו ראוי לשני התפקידים הללו. יומיים אחרי הפגישה החשאית שיגרה אומ"ץ מסמך מפורט לוועדת גרוניס, שחלקים ממנו יצוטטו בהרחבה בהמשך.

הפך את הקערה על פיה

ניסיתי להמשיך לשמור על הדיסקרטיות המקובלת, אלא שמנדלבליט הפך את הקערה על-פיה אחרי שאולץ להתעמת בישיבה הסגורה של הוועדה עם חומרים שהוגשו לה ע"י אומ"ץ. בתגובה לכך הוא טען ברוב חוצפתו שאומ"ץ פועלת נגדו, כביכול, באופן מכוון ובאורח מגמתי בשירותו של יו"ר דירקטוריון חברת החשמל, אלוף (מיל.) יפתח רון-טל, שמנדלבליט רדף עד חורמה כאשר כיהן כפצ"ר (פרקליט צבאי ראשי). מנדלבליט לא הסתפק בכך ותקף אותי אישית, כאשר טען שיש לי, כביכול, אינטרסים אישיים נגדו. כאשר הגיע אלי מידע מוסמך על התנהלותו הנואלת בישיבה הסגורה של הוועדה, החלטתי שלגביו תם עידן הדיסקרטיות על כל המשתמע מכך.

מפקירים את האינטרס הציבורי

כדי להבין וללמוד על אישיותו והתנהלותו של מנדלבליט לאורך השנים ועל הבעייתיות בבחירתו בגלל תפקידו הנוכחי, פנינו לוועדה וכתבנו בפתח הפנייה:

• "תנועת אומ"ץ עסקה בשנים האחרונות במישור הציבורי והמשפטי בנושאים שונים שקשורים בהתנהלותו בעבר של מזכיר הממשלה, עו"ד אביחי מנדלבליט, שמעמידים בספק את כשירותו לכהן בתפקידו הנוכחי, ועל אחת כמה וכמה בתפקיד היועץ המשפטי לממשלה.
  "פנייתנו זו לוועדה הנכבדה נעשית נוכח אחריותנו הציבורית ומחויבותנו לשלטון החוק ולניקיון השירות הציבורי. אנו מודעים לכך שפנייה בבקשה לפסול מועמדותו של מועמד שממלא תפקיד רם דרג בשירות הציבורי במדינה אינה קלה ובוודאי שאינה נעימה. עם זאת, אנו סבורים שהנתונים המצויים בידנו שייפרסו בקווים כלליים בהמשך, מצביעים על-כך שהימנעות של אומ"ץ מהתרעה בפניכם על אי-התאמתו הקיצונית של עו"ד מנדלבליט לתפקיד היועץ, תהיה הפקרת האינטרס הציבורי ופגיעה קשה בצורך לשמור על מוסד חשוב זה שתפקידו להגן על שלטון החוק ולאכוף את נורמות המשפט במדינה".

בהמשך הפנייה אמרנו ששלושה טעמים שונים, המצטברים זה לזה מביאים, כל אחד בנפרד וכולם במצטבר למסקנה הברורה והחד-משמעית בדבר אי-כשירותו של מנדלבליט. 1. מעורבותו של מנדלבליט בפרשת הרפז: מפרסומים בכלי התקשורת וממקורות מידע אחרים מצטיירת תמונה עגומה ומדאיגה המלמדת, כי כאשר מנדלבליט כיהן כפרקליט צבאי ראשי (תפקיד אכיפת חוק הדומה במהותו לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה), ליבו היה גס באינטרס הציבור. הוא דאג לאינטרסים האישיים של הרמטכ"ל דאז, גבי אשכנזי, על חשבון מחויבות מוחלטת לתפקידו כאחראי לאכיפת החוק בצה"ל. התנהלותו במהלך חקירת אירועים אלו מדאיגה ומעוררת חשש כבד לגבי התאמתו הערכית והמוסרית לכהן כיועץ המשפטי לממשלה. בין השאר מתברר שמנדלבליט לא הקפיד לדבוק באמת בשעה שתושאל על-ידי אנשי מבקר המדינה וכאשר נחקר ע"י חוקרי משטרת ישראל, אלא סיפק גרסאות שונות. בהקשר לכך ראוי לציין שהן משטרת ישראל והן פרקליטות מחוז תל אביב המליצו להעמיד את מנדלבליט לדין בגין מעורבותו בפרשה זו. בסופו של דבר גנז אומנם וינשטיין את התיק, אך במכתב הגניזה לא חסך ביקורת ערכית על התנהלותו של מנדלבליט. זאת ועוד: וינשטיין הודיע לנתניהו שיש לשקול את נושא התאמתו של מנדלבליט לתפקיד מזכיר הממשלה לנוכח מעורבותו בפרשה זו. שאלנו את ועדת גרוסני: "אם קיימים ספקות כבדים ביחס להתאמתו הערכית של עו"ד מנדלבליט לתפקיד מזכיר הממשלה, היעלה על הדעת כי ימונה לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה, תפקיד של הממונה העליון על אכיפת החוק בישראל, מי שאמון על אמות המידה המשפטיות והנורמטיביות במדינת ישראל?". לדעתנו, על ועדת גרוניס לעיין היטב במכלול החומרים שנאספו בבדיקת מבקר המדינה וממצאי החקירה של המשטרה, בדוח של היועץ המשפטי לממשלה ובמכתבו בעניינו של מנדלבליט אל ראש הממשלה. 2. ניגוד האינטרסים של מנדלבליט קיים חשש סביר, כי מעבר ישיר מתפקיד מזכיר הממשלה לכהונת היועץ המשפטי לממשלה טומן בחובו ניגוד עניינים מובנה וזועק לשמים, אשר פוסל לעניות דעתה של אומ"ץ את המועמדות. מזכיר הממשלה הוא בעל תפקיד רשמי שמלווה את ממשלת ישראל, וכפופה לו מזכירות הממשלה‏, שהיא יחידה במשרד ראש הממשלה. מזכיר הממשלה ממונה על-ידי הממשלה, על-פי הצעת ראש הממשלה. על מזכיר הממשלה לקיים קשר שוטף עם כל חברי הממשלה, שבמסגרתו מתואמות ההצעות להחלטות הממשלה וועדות השרים. מזכיר הממשלה משמש כדובר הממשלה וככזה הוא אחראי לתדרך את נציגי התקשורת בתום ישיבת הממשלה השבועית. מזכיר הממשלה נושא באחריות לקשר בין הממשלה והכנסת וממלא תפקיד זה בתיאום עם השר אשר מונה כמקשר בין הממשלה לבין הכנסת. מזכיר הממשלה מבצע מעקב אחר ביצוע החלטות הממשלה וממלא משימות נוספות אשר מטיל עליו ראש הממשלה. לכל בר-בי-רב מובן וברור, כי תפקיד מזכיר הממשלה איננו תפקיד ממלכתי בלתי תלוי, אלא תפקיד בעל אופי פוליטי. המינוי נעשה, כידוע, על-פי המלצת ראש הממשלה; ממלא התפקיד הוא איש אמונו של ראש הממשלה. מעורבותו של ממלא תפקיד זה בפעילות הממשלה ובתהליך קבלת החלטותיה, היא עמוקה, מהותית ומשמעותית. מזכיר הממשלה הוא חלק דומיננטי ב"כוורת" המקיפה את ראש הממשלה, מייעץ לו ואחראי לכך שפעולותיו ייתפסו בציבור כפעולות מועילות ומיטיבות. בכל אלה אין, כמובן, כל פסול; ההפך הוא הנכון. מזכיר הממשלה הוא בורג חשוב ברשות המבצעת הנטוע עמוק בצמרת ממשלת ישראל. אומ"ץ סבורה שהנושא בתפקיד זה איננו יכול, ללא תקופת צינון ממשית קודמת, לעבור לכהונת ראש וראשון לשומרי הסף ברשות המבצעת - כהונת היועץ המשפטי לממשלה. כתבנו בפנייה לוועדה: "נעלה הוא מכל ספק, כי על היועץ המשפטי לממשלה למלא תפקידיו כשהוא משוחרר לחלוטין מניגוד עניינים מסוג כלשהו, גם כזה הנובע מהתנגשות בין תפקידיו הקודמים או פעולותיו במסגרתן לבין חובותיו מתוקף כהונתו כיועץ המשפטי לממשלה. אכן גם פוטנציאל לניגוד עניינים הנובע מהתנגשות בין פעולותיו בתפקידיו הקודמים לבין חובותיו לבקר פעולות אלו במסגרת כהונתו כיועץ המשפטי לממשלה". 3. תפקודו הבעייתי של מנדלבליט כפרקליט צבאי ראשי החלטות של ערכאות שיפוטיות שונות בכלל, ובית המשפט העליון ובית הדין הצבאי בפרט, מעוררות ספקות חמורים לגבי כשירותו של מנדלבליט לשמש יועץ משפטי לממשלה. לימוד ההחלטות הללו מצייר תמונה עגומה של העדר שיקול דעת ראוי, לצד חשש לזלזול בנורמות בסיסיות של שלטון מצידו במלאו תפקיד של הממונה על אכיפת החוק והמשפט בצבא. בהקשר לכך הפנינו את הוועדה להערות ביקורת חריפות שהושמעו בפסקי דין שניתנו על-ידי הערכאות השונות, והמאששות את הרמה המקצועית הבעייתית שלו. אחד מפסקי הדין הללו נדון בשעתו בבית המשפט העליון. בבג"ץ 7195/08 נבחן שיקול דעתו של מנדלבליט כאשר מצא לנכון להעמיד לדין מפקד גדוד בעבירה שאיננה גוררת אחריה רישום פלילי. בית המשפט העליון קבע פה אחד, כי החלטה זו בלתי סבירה במידה המצדיקה התערבות בג"ץ וביטולה כליל. "אכן, העובדה בלבד שהחלטתו של הפרקליט הצבאי הראשי נמצאה בלתי סבירה, היא כשלעצמה אינה מחייבת את המסקנה כי הוא איננו ראוי עוד לכהן כאחראי לאכיפת החוק במדינה. דא עקא, מקום בו טעותו של הפרקליט הראשי הינה כזו הנוגעת לערכים ולעקרונות יסוד של שיטתנו כגון טוהר הנשק, אומר הדבר דרשני והוא מחייב תמיהה ותהייה לגבי התאמת אותו ממלא תפקיד לתפקיד הרם של היועץ המשפטי לממשלה", כתבנו. השופטת איילה פרוקצ'יה, שישבה בראש ההרכב, ציינה באריכות את הכשל הערכי-מוסרי של מי שמנדלבליט החליט שלא לגרום לו לרישום פלילי. והיא הוסיפה:

• "החובה לנהוג בצורה אנושית והוגנת כלפי כל אדם הנתון במשמורת הצבא, גם אם הוא נמנה על האויב, היא ערך מרכזי ומהותי בחינוך הערכי בצה"ל. הצורך להטמיע את המודעות בדבר הגבלות השימוש בכוח המצוי בידי הצבא, ובחובה להשתמש בו בריסון ובאיפוק לתכליות הכרחיות בלבד, הוא ערך בסיסי בתשתית הערכית המייחדת את דרך פעילותו של הצבא. החובה להימנע מהפעלת כוח פיסי או אלימות נפשית על עצור חסר הגנה, גם אם הוא נמנה על האויב, היא חלק מהאתוס החברתי-ערכי עליו נבנתה מסורת הערכים.
  "אלא שתפיסה נכונה זו שראש התביעה הצבאית כה היטיב לתארה, לא הביאה לבחירת סעיף האשמה שיש בו כדי לשקף בצורה ראויה את חומרת המעשים המתוארים בכתב האישום. בשיקוליו של הפצ"ר לא יוחס משקל ראוי לאכזריות וליסוד ההתעללות שאפיינו את מעשי המג"ד בעצם ניסיון ההפחדה שכוון כלפי אדם כפות ידיים וקשור-עיניים, בדרך של איומים ממשיים שהיו מכוונים להפחידו בכך שהוא עומד להיות קרבן ירי מטווח קרוב, כשהוא נטול כל יכולת להתגונן. מנגד, ניתן משקל רב מדי לכוונות שבלב של המג"ד, על-פי גרסתו, לפיהן לא התכוון כלל לפגוע בעותר, אף שלא נמצא לכוונות אלה כל ביטוי חיצוני שעל פיו ניתן היה להבין כי אינו מתכוון שאמירותיו תבוצענה הלכה למעשה.
  "... ואחרון בשיקולו של הפצ"ר, ניתן משקל רב מעבר למידה הראויה לצעדים הפיקודיים שננקטו כנגד המג"ד והחייל, לעניין בחירת הנורמה הפלילית ההולמת את הנסיבות העובדתיות הנטענות של המקרה. "בענייננו, הפער הערכי בין טיב המעשה המתואר בכתב האישום לבין אופן הערכתו בכתב האישום במסגרת עבירה של התנהגות שאינה הולמת הוא כה עמוק, עד כי אינו יכול לעמוד".

בסיום פניית אומ"ץ נאמר: "המכלול, על שלושת הטעמים המפורטים שאומ"ץ מעלה, מחייב לעניות דעתנו את הוועדה הנכבדה לשקול בכובד ראש את מועמדותו של עו"ד מנדלבליט לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה. שיקול הדעת של חברי הוועדה חייב לקחת בחשבון את הקשיים הרבים שטמונים במועמדות זו ואולי להביא לכלל דעה שלפיה עו"ד מנדלבליט איננו ראוי להימנות בין המועמדים הסופיים לתפקיד. אם הוועדה תמצא לנכון לאשר את מועמדותו הסופית של עו"ד מנדלבליט לתפקיד היועץ חרף כל האמור לעיל, בדעת אומ"ץ לפנות אל בית המשפט העליון בעתירה לפסילת החלטה זו.

המכתב לנשיא בדימוס גרוניס

אחרי שמנדלבליט לא היסס להשתלח באומ"ץ ובי, שיגרתי את המכתב הבא אל הנשיא בדימוס גרוניס:

• "תנועת אומ"ץ נדהמה כאשר הובא לידיעתה ע"י גורמים מוסמכים, שבמהלך הופעתו של עו"ד מנדלבליט לפני הוועדה לא נמנע מלהטיל שיקוצים באומ"ץ ובי אישית כאשר טען שאנו משרתים, כביכול, האלוף (במיל.) יפתח רון-טל בפעילות המשפטית והציבורית שלנו לפסילת מועמדותו לתפקיד היועץ המשפטי של הממשלה.
  "דבריו של עו"ד מנדלבליט נבעו כנראה מכך שאחד המסמכים הפנימיים של אומ"ץ שעסק בפרשת מועמדותו של עו"ד מנדלבליט הועבר לידיעתו של האלוף (במיל.) יפתח רון-טל. נוכח דבריו החמורים של עו"ד מנדלבליט הננו מרגישים מחויבים לפרוס בפני הוועדה את התמונה המלאה שמפאת כבודו של עו"ד מנדלבליט לא פרסמנו במכתבנו.
  "עו"ד מנדלבליט הסתיר מחברי הוועדה את העובדה שלפני זמן קצר הוא פנה אלי בבקשה להיפגש איתי. מטרת הפגישה הייתה לנסות לשכנע שאומ"ץ תחדל להמשיך לעסוק בשאלת כשירותו לכהן כמזכיר הממשלה בכלל ותימנע מלהגיש עתירה לפסילת מועמדותו לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה. במהלך הפגישה נרמז, כי אומ"ץ תזכה לשיתוף פעולה אם היא לא תטרפד את בחירתו.
  "בתום הפגישה אמרתי לו שהנושא ייבדק והנהלת התנועה תקבל החלטה לגופו של עניין. מוזר מאוד שעו"ד מנדלבליט הסתיר מחברי הוועדה את עובדת פגישתנו הנ"ל. כך הוא נהג בעבר בחקירותיו בפני אנשי משרד מבקר המדינה וחוקרי משטרת ישראל.
  "השאלה העיקרית: אם אומנם סבור עו"ד מנדלבליט, כפי שאמר לחברי הוועדה, שאומ"ץ משמשת, כביכול, כלי שרת בידי האלוף (במיל.) יפתח רון-טל, מדוע בכלל פנה אלינו בניסיון לשכנע אותנו שלא לעסוק בעניינו? הסיבה היא ככל הנראה חששו הממשי של עו"ד מנדלבליט שעתירה שכזו בעינינו תתקבל על-ידי בג"ץ ותסכל את מינויו. עלינו להבהיר, כי אומ"ץ הינה תנועה עצמאית ובלתי תלויה שלא שרתה מעולם גורם זה או אחר".
  "... לעצם העניין ברצוננו להעיר, כי לאחר שקילת העניין וללא שום קשר למשקעי העבר שבין מנדלבליט לאלוף רון-טל נשלח מכתבנו לוועדה מהטעמים המפורטים בו. אומ"ץ מקווה שהטיעונים שהועלו בפנייתנו המקורית יישקלו לגופם באופן ענייני ללא כל התחשבות בזריית החול בעיניים ע"י עו"ד מנדלבליט".

בראשית השבוע ביקשנו מברנע-פרגו וזילבר לדעת, האם מנדלבליט עמד בהתחייבותו לגבי מועד מתן תשובתו. במקביל פנינו לשופט גרוניס ומסרנו, כי על-פי חוות דעת שקיבלנו ממשפטנים בכירים, לא יכולה הוועדה שבראשותו לדון במועמדותו של מנדלבליט לפני שמתקיים דיון בכשירותו לשמש כמזכיר הממשלה, שכן אם ייקבע שאינו כשיר לתפקידו הנוכחי - קל וחומר שאינו ראוי כלל לשמש כיועץ המשפטי לממשלה. אומ"ץ חוששת שהתנהלותו של מנדלבליט בעניין מתן תגובתו אינה תמימה כלל ועיקר, והוא משהה את תגובתו על-מנת שוועדת גרוניס תקבע את החלטתה ללא קשר לשאלת כשירות תפקודו כמזכיר ראש הממשלה. אומ"ץ שומרת לעצמה את הזכות לפעול בדרכים משפטיות כדי להבטיח שהיועץ המשפטי החדש יהיה אדם עצמאי, אמיץ. בלתי תלוי וחף מהתחייבויות. אם למרות כל הנאמר לעיל ייבחר חלילה מנדלבליט לתפקיד היועץ, מובטח לנו שנקבל רועץ משפטי לממשלה עמוס לעייפה בתחמונים וקומבינות, ויהיה זה יום הכיפורים של שלטון החוק בישראל.