בשעה שעיתונות נשכנית וחוקרת דרושה כיום בארץ יותר מאי פעם, התקיים במהלך השבוע החולף כאילת כנס העיתונאים השנתי, הנערך בה זו השנה התשיעית ברציפות, בהשתתפותם של 1500 אנשי תקשורת מן העיתונות הכתובה, האינטרנטית והאלקטרונית. ..
לא בכדי הפך זה מכבר הכנס הזה, במהלך ארבעת ימי-קיומו, לאירוע התקשורת המרכזי של ישראל, באשר זו חווה במרוצת השנים האחרונות משבר מתמשך, חמור ומטלטל. אין לכחד שעל החופש העיתונאי מרחפת כיום סכנה קיומית, כאשר מחוקקים פועלים להדק עליו את הרסן, להתיש במידת האפשר את כוחו, ולהפוך את המפה התקשורתית לכנועה ולצייתנית, ובלבד שתשרת את צרכיהם האישיים. הגיעו הדברים עד לידי כך שבעלי המאה בארץ הזאת משקיעים מאמצים עליונים לביסוס שליטתם גם כבעלי הדעה, באופן שתקדם את האינטרס הפרטי שלהם על חשבונו של האינטרס הציבורי.
אתגרים קשים
במהלך הכנס לובנו סוגיות מקצועיות כואבות בדרך החתחתים הפוקדת את עולם התקשורת, ונעשו ניסיונות אמיצים וכנים לחיפוש אחר פתרונות יצירתיים לאבני הנגף הניצבות בפניו, האמורות להבטיח את
חופש הביטוי ולקיים את הזכות לפרנסה הוגנת ונטולת-איומים מצד מתנכרים. מסדר היום של הפאנלים לא נעלמו האיומים הרובצים, חדשים לבקרים, על
רשות השידור ועל
גלי צה"ל, אך לא פחות גם על השידור הפרטי, הניצב בימים אלה בפני שינויים דרמטיים, שטרם ברור כיצד יסתיימו. בעוד שערוץ 10 ניצל, אומנם, בעור-שיניו, וקיבל רישיון ל-15 שנים - עלול ערוץ 2 לעמוד בפני שינויים ומציאות חדשה שעלולים לסכן את עמדתו הכלכלית.
כל זה, כמובן, בנוסף לבעיות הקלאסיות של שקיעת העיתונות המודפסת והמערכה הקשה שמנהלים האתרים והרשתות החברתיות אל מול התקשורת המסורתית. אלה הציבו בפני משתתפי הכנס אתגרים קשים בשאלה כיצד אמורה מערכת של תקשורת מסורתית להתמודד, למשל, עם תמונות-זוועה הזורמות ברשת, וכיצד יש להבדיל בין מה שראוי לשידור ופרסום והיכן יש, בעצם, מקום לחדול ולהתאפק.
אירוע מרכזי
עניין מיוחד בכנס עוררו, מטבע הדברים, הפאנלים שעסקו במתווה הגז, בגבולות שבין חופש הביטוי להסתה, ביחסי ישראל-ארה"ב, בטרור הסכינים ובצווי איסור הפרסום. בין המרצים האורחים עוררו סקרנות מיוחדת ראש אגף החקירות במשטרה; ניצב מני יצחקי; הצנזורית הצבאית הראשית, אל"ם אריאלה בן אברהם; הצנזורית הצבאית היוצאת, תא"ל סימה וואקנין-גיל; ואפילו
ענת קם, כיום עיתונאית במגזין "ליברל", שחשפה בפני באי הכנס ההמומים, תוך סערת-רוחות ומהומת-אלוהים, את גירסתה לסיפור חשיפתו של סוד המדינה שבגינו נכלאה.
ולבסוף, קשה יהיה לי לצאת ידי חובה מבלי לפרגן ליוסי בר-מוחא, מנכ"ל אגודת העיתונאים בתל אביב, שכמו כל הנכסים הקודמים - נטל גם הפעם על כתפיו את ארגונו של הכנס הזה. האמת ניתנת להיאמר שלולא הוא - קשה בכלל לדמיין מישהו אחר שעשוי היה להוציא אל הפועל, במידת-הצלחה שכזו, כנס דומה, הנחשב בצדק לאירוע המרכזי של התקשורת הישראלית.
