היה היה
יוסי שריד -והוא ידע לחשוב
והוא ידע לכתוב, והוא ידע לאהוב.
"אני לא צריך כלום, רק שולחן"
אמר במרץ כשהצטרף ל"מרץ"-
והזכיר את טשרניחובסקי, בשיריו.
וכידען מקרא הוא נפרד מאתנו,
בפרשת "וישב", פרשת יוסף ואחיו.
ןבלכתו, לא השאיר לנו,
פליט ושריד, כי איננו עכשיו.
אותו האיש שאמר, וכתב, שנאם -וחשב.
הוא יכול היה להגיע רחוק יותר
אמרו עליו. אך הפוליטיקה בשבילו
לא הייתה אף פעם כמובן מאליו.
ולהיות בן אדם, הוא אמר פעם,
זה לקבל כל אדם, כמות שהוא, ולכן
הוא הגיע רחוק יותר משחשבו קרוביו.
וכאשר הייתי קורא את שכתב,
את חטאי אני מזכיר היום
יכלתי אז רק לקנא בו. וכך עשה
וכזה היה - כמורה,כלוחם - למען ערכיו.
אם בקריית שמונה, אם במרגליות, אם בכנסת,
אם בדיבור, אם במעשה:
היה לו רק תואר שני - אבל לא היה שני לו
בטוהר מידותיו. וגם כשהעט הפיק מרגליות,
לכתוב! ולכתוב! ולא יכלה ליבול העט -
כי לעולם לא תמות - העת!
כי המילה הכתובה - הייתה לו,
כ"אשה אהובה",והמלה הנאמרת,
כאותה רוח אחרת, שיצאה עמוק מליבו
מ נ פ ש ו ה ב ו ע ר ת !!!
