אפליה פסולה ומזיקה

כדי להגיע לתוצאה שסומנה נגד הרב פינטו, לא נמנע בית המשפט העליון מעיוות דין: פגיעה קיצונית בעקרונות אחידות הענישה; מתן ידו לטיוח עבירות חמורות תוך כדי המשפט, לרבות שיבוש הליכי חקירה ומשפט מצד הפרקליטות; ומתן הכשר לפגיעה בזכויות הבסיסיות של הרב פינטו, כולל מניעת חומרי חקירה ושלילת זכותו להציגם בבית המשפט. את פסק הדין האמור כתב השופט מני מזוז. השופטים יצחק עמית וצבי זילברטל הסכימו והוסיפו משלהם.

במקביל, התעלם בית המשפט משורה של סוגיות, שהצדיקו ואף חייבו הקלה משמעותית בעונשו של הרב פינטו, ולו בהשוואה לעניינו של לופוליאנסקי:

• הרב פינטו הסכים להסדר טיעון שחסך מזמנו של בית המשפט. הוא הודה במתן סיוע כספי לתנ"צ אפרים ברכה ונשא באחריות על מעשים שיוחסו לו; ואילו לופוליאנסקי עמד על ניהול המשפט כולו, ולא נשא באחריות על מעשיו (צהלותיו אחרי הפחתת עונשו מחדדות זאת);

• הרב פינטו אינו עובד מדינה ואינו איש ציבור, במובן המשפטי. ואילו לופוליאנסקי עשה את שעשה (קיבל שוחד) בהיותו ראש העיר ירושלים. על-פי ההלכה הפסוקה, מקבל שוחד מחויב בעונש כפול ביחס לנותן שוחד. השופט דוד רוזן הבין זאת היטב, ולכן הטיל עונש חמור, גם אם מוגזם, על לופוליאנסקי (שש שנות מאסר). ואילו שופטי בית המשפט העליון הקימו למען לופוליאנסקי הלכה חדשה, לאחר ש"סימנו" את לופוליאנסקי כמי שראוי להקלה (עבודות שירות בלבד);

• על-פי כתב האישום שבו הורשע בהסדר טיעון, הרב פינטו הציע שוחד לברכה ונתן שוחד, תמורת מידע כביכול מחקירת פרשת חזון ישעיה, אך זה גם זה סוכלו בחקירה שנפתחה נגדו; ואילו לופוליאנסקי קיבל בפועל שוחד וגרם נזק עצום לציבור. שכן, תמורת השוחד הוא סייע ליזמים בהולילנד להקים פרויקט מפלצתי המהווה עתה מפגע סביבתי;

• חוות דעת רפואיות שהוצגו מצד רופאיו של הרב פינטו מעידות על החמרה מתמשכת במצבו הרפואי: שלושה מוקדי סרטן; גרורות בכמה איברים בגופו (כבד, ריאות); וסיכון ממשי לחייו בגלל זיהומים בגופו, התפשטות המחלה והיחלשות המערכת החיסונית. כל זאת לאחר שנכרתה הערמונית מגופו וחלק מן הכבד. לופוליאנסקי לקה גם הוא במחלת הסרטן. הוא חשוף לסכנה של זיהומים מחמת היחלשות המערכת החיסונית בגופו. בשל סכנת הזיהומים הוא נשלח על-ידי בית המשפט העליון רק לעבודות שירות;

• נסיבות מעשיו-עבירותיו של לופוליאנסקי פורטו לפרטים בפני בית המשפט. חומרי החקירה, במיוחד אלה לזכותו, הוצגו במלואם. ואילו חומרי החקירה בעניינו של הרב פינטו, הוסתרו, נמנעו, ולא הוצגו בפני השופטים. ולא במקרה: הפרקליטות עמדה על רגליה האחוריות כדי לגונן על תנ"צ ברכה, ולמנוע חשיפת מעורבותו האישית בעבירות השוחד והנסיבות המיוחדות בגינן הוצעו-ניתנו לו כספים מהרב פינטו. למרות זאת, כל אחד מהשופטים (עודד מודריק במחוזי; והשופטים יצחק עמית, צבי זילברטל ומני מזוז), הרשו לעצמם להחמיר עם הרב פינטו ולייחס לו גם מעשים שלא בוצעו, מבלי שטרחו לקבל ו/או לדרוש שיוצגו בפניהם חומרי חקירה כדי שיוכלו לשפוט משפט צדק. הנאשם-פינטו ובאי-כוחו ביקשו להביא בפניהם חומרי חקירה התומכים בהגנתו, אך השופטים לא רצו לראות ראיות ועדויות - את זאת נימקו בטעמים פרוצדורליים - ובכך מנעו בירור האמת בבית המשפט;

• השופטים כיבדו את זכותו של לופוליאנסקי להגיש ערעור ולבקש להקל בעונשו, למרות שלא תרם מצדו מאומה לקיצור משפטו; ואילו בעניינו של הרב פינטו טענו-כתבו השופטים, כי הוא מושתק למעשה מלערער על עונשו בשל זאת שהסכים, בהסדר הטיעון, שהוא יוכל אומנם לבקש בבית המשפט המחוזי אפס (0) חודשי מאסר, אך הפרקליטות תוכל לדרוש 12 חודשי מאסר בפועל. השופטים כפרו בפועל בזכותו של הרב פינטו להישמע בערעור על עונשו, ודרשו-עמדו על-כך שהוא מחויב לקבל את פסק דינו של מודריק כזה-ראה-וקדש, וכי מסיבה זו אין שום הצדקה להתערב בעונש שנגזר עליו, ולו הפחתה של יום אחד.

לופוליאנסקי זכה בבית המשפט ובכלי התקשורת ליחס מיוחד, לקולא, למרות שהורשע במעשים חמורים יותר מאלה שיוחסו לרב פינטו: לופוליאנסקי הורשע בשבע עבירות שוחד, בסכום כולל של 2.5 מיליון ש"ח; ואילו הרב פינטו הורשע בהצעת שוחד לתנ"צ אפרים ברכה (200 אלף דולר, הצעה שלא יצאה אל הפועל), ובמתן שוחד לברכה בסך 100,000 פרנקים שוויצרים. פינטו הורשע אומנם גם בשיבוש הליכי חקירה ומשפט, למרות שעבירות המקור שיוחסו לו בחקירתו בפרשת חזון ישעיה, התפוגגו והופרכו בחקירה נגדו, ועל-אף שהפרקליטות נאלצה לסגור תיק זה בחוסר ראיות. ההחלטה לסגירת התיק בפרשת חזון ישעיה לא הובאה בפני בית המשפט על-ידי הפרקליטות. למרות הדרישות - הפרקליטות מיאנה לתקן את כתב האישום הכוזב והמטעה, וגרמה בכך להחמרת הדין נגד הרב פינטו, כאילו הוציא כספים שלא כדין מעמותת חזון ישעיה, ובסופו של דבר לעיוות דין חמור מאוד. בתי המשפט (המחוזי והעליון) וכן כלי התקשורת יצרו את הרושם כאילו אורי לופוליאנסקי הורשע רק בגין כספי שוחד שקיבל מדכנר עבור ארגון יד שרה. למטרה ראויה, כביכול. זה מה שיצר בפועל את היחס הסלחני כלפיו ואת התשתית להקל בעונשו. אך העובדות שונות. השופט דוד רוזן קבע כי לופוליאנסקי פעל, כמו הנאשמים האחרונים, "בביצת דומן ושחיתות וראוי על-כן לענישה שתבטא בקול רם וצלול גינוי ושאט נפש, ענישה שיהא בה לשרש את אותו נגע ממאיר שפשה במקומותינו". לופוליאנסקי הורשע בשבע עבירות שוחד, ארבע מהן לטובתו האישית ולטובת בני משפחתו. בית המשפט העליון הותיר את הרשעתו על-כנה בכל שבע העבירות:

• שלוש עבירות שוחד בגין כספים ליד שרה: תרומה בסך 1.25 מיליון ש"ח; תרומה בסך 88 אלף ש"ח באירוע בבית השגריר; תרומה בסך 255 אלף ש"ח עבור רכישת כסאות גלגלים;

• עבירת שוחד "באירוע על-פיו קיבל בנו, יצחק לופוליאנסקי, מעד המדינה, סך 40 אלף ש"ח עבור הישיבה אותה ניהל".

• שלוש עבירות שוחד נוספות: "1. קיבל מעד המדינה סך 785 אלף ש"ח לבניית בית-הכנסת; 2. קיבל מעד המדינה סך 55,057 ש"ח עבור ארון קודש לבית-הכנסת; 3. קיבל מעד המדינה סך 84,300 ש"ח עבור ריהוט בית-הכנסת".

הנה-כי-כן: לופוליאנסקי הורשע בשלוש עבירות שוחד עבור יד שרה, בסכום כולל של 1.593 מיליון ש"ח; ובארבע עבירות שוחד בסך 946.357 אלף ש"ח עבור מטרות אחרות שאינן נוגעות למטרותיה הנעלות של יד שרה - סיוע בענייני בריאות, רפואה, סיעוד. השופט רוזן קבע, ובית המשפט העליון אישר זאת, כי מדובר בכספי שוחד בהם נעשה שימוש אישי ומשפחתי להאדרת שמו ומעמדו. אף-על-פי-כן, בית המשפט העליון מצא לנכון להבליט בפסק דינו כי לופוליאנסקי לא לקח כספים לכיסו, ולהשתמש בזאת כראיה כביכול להקלה בעונשו. בית המשפט העליון נמנע מביצוע השוואה דומה ביחס לרב פינטו, על-אף יתרונו בהשוואה זו. שכן, הרב פינטו לא לקח אגורה לכיסו, אלא חילק מיליארדים שקיבל כתרומות מבעלי הון, ובמסגרת זו, לגישתו, הציע כספים לתנ"צ ברכה.