1. פרשת נכלוליותו ורשעותו של עזרא נאווי, שבשם זכויות האדם הסגיר בני אדם אל מוות מזוויע בידי קלגסי הרש"פ ("אני מוסר אותם ישר לשירותי הביטחון הפלשתינים... היא תופסת אותם, הורגת אותם"), במסווה כוזב של 'פעיל שלום', הוכיחה שוב עד כמה מזויפת, צבועה ובלתי אמיתית, דאגתם לכאורה של 'פעילי שלום' מקצועיים, לזכויות האדם הפלשתיני. שוב מסתבר שמאחורי מסכָת זכויות אדם, מסתתרת שנאת ישראל נטו. במובן הכי נמוך. שנאה עצמית. אוטו-אנטישמיות.
אולם חמורה מכך העובדה, שפרשת נאווי הוכיחה עד אימה, עד כמה העמיקו גרורותיו הארסיות של השמאל הקיצוני בתוך לב ליבן של רשויות המדינה: מערכת המשפט ומערכת הביטחון. שתיהן איתרגו את נאווי, איפשרו לו להשתולל בלא אימת החוק, והכי נבזי: להפוך דמם של סוחרי קרקעות פלשתינים, חפים מפשע, לשמן סיכה על גלגלי תעשיית שנאת ישראל, שבראשה עומד הנאווי הזה.
2. לא מפתיע כלל, שלאחר שנחשפו מעלליו המזוויעים של מייסד ארגון השיטנה 'תעאיוש', התגייס השמאל הקיצוני להגנתו. כך למדנו, שנאווי אינו רק אדם פרטי, עשב שוטה, אלא אייקון רשמי של השמאל הקיצוני, שמתחפש לשוחר זכויות אדם, תחת מצג שווא של 'פעילוּת שלום' ו'מאבק בקיבוש'.
ואת המטריה הזו העניק לו השמאל במשך עשרים שנה. כבר ב-2008 התפארה יו"ר מרצ
זהבה גלאון במפעלותיו של העבריין הזה וכינתה אותו בהערצה עיוורת: אימפריה. בטח אימפריה - אימפריית הרשע. כבר שנים שאהדת הנאווי'איזם, מתנהלת בנתיב התרסקות, מאבדת את המצפן והמצפון, ומעניקה גיבוי כמעט רשמי לעבריין נקלה, שמתפאר בחיסול בני אדם וידיו על-פי עדותו מגואלות בדמם של פלשתינים שהומתו בעינויים בידי הרש"פ. והם עוד קוראים לעצמם מגיני זכויות האדם. איזו צביעות. איזה אבסורד. איזו הונאה.
אילו השכיל השמאל להכות על חטא ולהתנער מיד מפשעיו של נאווי, יכול היה השמאל לצאת בגדול מן הסיפור הנואל הזה. אבל השמאל העדיף לחבק את נאווי ולהאשים את השליח שחשף את קלונו של נאווי. השמאל נתפס לתבהלה והכריז מלחמת חורמה על תשדיר 'עובדה' בטלוויזיה, שהציג לעין השמש את גודל הזוועה. ארגון השיטנה 'בצלם', למשל, פירסם כרזה עם תצלום לא מחמיא של עורכת 'עובדה'
אילנה דיין ולצידה הכתובת: 'עובדה להשכיר'. עיתונאי הארץ
גדעון לוי האשים את 'עובדה' ב"התגייסות בשקיקה לשירות התעמולה, הסחת הדעת וההסתה" של הימין, ובכך ש"אילנה דיין איבדה את המהוגנות והמקצועיות".
כך מעפילים אחשדרפני השמאל, לשיא חדש של צביעות: חופש העיתונות מסתיים מבחינתם ברגע שהעיתונות חושפת את בגידותיהם. הם לא יתנו לעובדות של 'עובדה' לבלבל אותם.
3. הנאווי'איזם מטריד גם מפני שפרשה אומללה זו, מצביעה על הרקב המוסרי העמוק שתוקף את מערכות המשפט והביטחון. אף שנאווי הורשע ב-1992 בביצוע מעשה סדום בקטין פלשתיני, ואף שריצה שני עונשי מאסר בפועל, ב-1997 וב-2006, בשל עבירות של שימוש בלתי חוקי בנשק, גידול סמים, כניסה לשטח סגור, איומים והפרעה לעובד ציבור – הוא פעל על תקן חביבן של מערכות המשפט והביטחון, שאיתרגו אותו כשעסק ברדיפת יהודים ביו"ש.
האיש שנהג לחולל פרובוקציות, יצא ממרבית הפרשיות הללו בידיים נקיות, ועם – שיא האבסורד! - כתבי אישום כנגד המתיישבים. פעמיים אף יצא עם צ'וּפר ממשפטיו: ב-2009 הוא כינה קצין צה"ל 'פושע מלחמה', הורשע בבית המשפט בהעלבת עובד ציבור, אך זוּכָּה בערעור במחוזי. ב-2013 הואשם בהפרת הסדר הציבורי בדרום הר חברון, ויצא מבית המשפט עם חיוך של מנצחים: המדינה התנצלה על מעצרו, ופיצתה אותו ב-12,000 שקל.
אבל כשביקש ארגון 'רגבים', להוציא כלפיו צו הרחקה מינהלי, בטענה שהאיש פרובוקטור מתסיס, אחראי להפרות סדר ולנזקים חקלאיים למתיישבים, דחו אלוף הפיקוד ומשרד הביטחון את הבקשה. אלוף פקמ"ז דאז, אבי מזרחי, קבע כי "לא נמצא מקום להוצאת צו כמוצע על ידכם". פנייה דומה לשר הביטחון דאז,
אהוד ברק, נענתה גם היא בשלילה: "צו מינהלי ננקט לשם מניעת סכנה הנשקפת מאדם". כאילו שבאמת לא נשקפה שום סכנה למתיישבים ולפלשתינים, מן הפרובוקציות של נאווי. אגב, באותה עת ממש הוצאו צווי הרחקה מינהליים כנגד 11 פעילי ימין 'מסוכנים'. אבל נאווי הסתובב בשטח, חופשי ועם 'רישיון להרוג'.
וכאשר סוף-סוף לא היה מנוס להעמדתו לדין, נמצאו בכירים לשעבר במערכת המשפט שנאבקו לחילוצו. כך אמרה לבית המשפט באוגוסט 2009 עו"ד
יהודית קרפ, לשעבר המשנה ליועהמ"ש (!!!), מְחַבּרת 'דוח קרפ' הידוע לשימצה, פעילת הקרן לישראל חדשה ועמותת יש דין, לאחר הרשעתו בהתפרעות ותקיפת שוטרים: "עזרא הוא פטריוט אמיתי, גואלם ומושיעם של הפלשתינים (...). לשלוח לכלא לוחם זכויות מסוגו, משמעו לשלוח לבית הכלא הרבה אזרחים מודאגים. אי-אפשר לכנות אדם כזה עבריין. אנו כותבים על דפי זהב, את אותם אנשים שהפרו חוקים כדי ללחום לזכויות האדם".
ח"כ לשעבר
אורית סטרוק, תושבת חברון, שעוקבת זה שנים אחר הטרדות נאווי כלפי המתיישבים, לרבות אירועי הצתה, הטרדות מיניות ופגיעה בפרטיות, מגלה, שבאחד מימי 2007, הוכנס בטעות דוח מודיעיני לתיק פלילי שנפתח כנגד מתיישבים בעקבות אירוע כלשהו שנאווי היה מעורב בו. הדוח הסודי, מגלה סטרוק, הצביע עליו כמשת"פ של החמאס, אך ברגע שהמסמך דלף, הזדרזה יד נעלמה להרחיקו מעיני הציבור.
דוח סודי נוסף בעניינו, נחשף בטעות ב-2010. חטיבת יהודה בצה"ל הכינה דוח פנימי שבו הוצג נאווי כמי ש"עיקר עיסוקו להתסיס את האזור". משהתגלה הדוח, שוב נמצאה הדרך להעלימו, בטענה הכוזבת שמדובר במסמך ביטחוני חסוי.
סטרוק מספרת כי הוגשו עשרות תלונות לראש צוות אכיפת החוק ביו"ש אז, וכיום פרקליט המדינה
שי ניצן, בדרישה לנקוט באמצעים מינהליים או משפטיים כלפי נאווי, בשל התססת האזור. פניותיה נותרו לרוב ללא מענה, ובמקרים אחדים קיבלה תשובה מתחמקת, בטענה הלא-מפתיעה: אנחנו עמוסי עבודה גם בלי נאווי.
4. השבוע, לאחר חשיפת מעלליו ב'עובדה', התבשרנו שגורמי החקירה ובראשם המשטרה נכנסו לפעולה, עצרו את האיש ולפחות בשלב ראשון התייחסו אליו כאל מחבל: מנעו ממנו פגישה עם עו"ד ושקלו את האפשרות להאשימו גם במגע עם סוכן זר, עבירה שעניינה בגידה, אם תתברר כנכונה.
על-רקע מהפך מבורך זה,
אני רק שאלה: מתי ייעצרו ויישפטו כל אותם גורמים ביטחוניים ומשפטיים, שאיפשרו ברוב איוולת למופקרות הנאווי'איסטית הזו, לחגוג בשטח בעשרים השנים האחרונות?
