עוד מעט יום הולדת

לפני ימים מספר חל ז' באדר, יום פטירתו של משה רבנו. גם המן הרשע ידע את יום הפטירה וחשב לנצל עובדה זו, כדי לממש את תוכניתו. במדרש מסופר שכאשר החליט על הגזירות הוא חיפש, על-ידי הפלת גורל, תאריך יעד מתאים, עד שעלה בראשו חודש אדר, שבאדר הסתלק משה רבנו. המן ראה את האישור הסופי לגזירותיו דווקא בכך שהפור נפל בחודש אדר, ובלשון הגמרא: "כיוון שנפל פור בחודש אדר שמח (המן) שמחה גדולה, אמר נפל לי פור בירח שמת בו משה", מושיען של ישראל. אבל ממשיכה הגמרא: "ולא היה יודע שבשבעה באדר מת ובשבעה באדר נולד", על כן לידת משה ב-ז' באדר פועלת ביטול והפיכת הגזירה, באופן ש"החודש נהפך לשמחה" ולכן משנכנס אדר מרבין בשמחה" ואדר בריא ותקיף מזלו. תוצאותיו המפתיעות של סיפור המגילה: תליית המן, כתיבת אגרות חדשות בשם אחשוורוש לטובת עם ישראל, עמידתם של כל בני ישראל במסירות נפש לצידו של מרדכי היהודי, ניצחון היהודים על שונאיהם כולל תליית עשרת בני המן, ועד אשר חודש אדר כולו נהפך מיגון לשמחה, "וליהודים הייתה אורה ושמחה וששון ויקר", וכל זה התרחש תודות לכך, שיום ז' באדר הינו יום לידת משה.

ששה ימים

בעוד שנה כעת חיה ימלאו חמישים שנה למלחמה הניסית "מלחמת ששת הימים", יובל למלחמה שבה מדינת ישראל עשתה את הלא ייאמן. בשלוש שעות נמחקו כל חילות האוויר של האויב, מטוסינו לא הניחו להם אפילו להמריא, הטנקים שעטו כרכבי אש, החיילים דהרו והסתערו ונלחמו מלחמת קודש, הכול ידעו שהעולם הערבי מאוחד במטרה אחת - השמדה מוחלטת של היהודים. כעבור שישה ימים לא נותר ולו חייל ערבי אחד שיעמוד מנגד. חיילי צה"ל שהגיעו עד למבואות מצרים על גדות הסואץ, השתלטו על יהודה והשומרון, על חצי האי סיני, עלו אל הגולן והחרמון ובאו אל הר-הבית בירושלים, אל המקום שהוא ראשית והוא אחרית, ונהירים וברורים כל כך היו הדברים "השם אלוקיך הוא הנותן לך כוח לעשות חיל" (דברים ח, יח'). ואחרי חמישים שנה, צריך וחובה עלינו לעשות את מה שלא עשינו, כל השנים שחלפו. לקרוא בקול רם ונישא בכל העולם: שחררנו את מה שהיה שלנו מלכתחילה! עלינו לנהוג כבעל הבית ולא כאסקופה נדרסת, לחוג יום הולדת לאותם שישה ימים אגדיים, ולהכיר בכך, שזו ארצנו! ובמהלך השנים איבדנו לדאבון הלב את ההכרה בצדקת הדרך, ואם נמשיך בכך, אפילו נערה בת 13 עם מספריים, תגבר עלינו. בשנה הבאה ימלאו ארבעים שנה למהפך של 77. ארבעים זה מספר סמלי ביהדות. משה עלה להר סיני להביא את התורה, וירד רק כעבור ארבעים יום, וארבעים לילה, בני ישראל הלכו ארבעים שנה במדבר. ואנו קרבים לארבעים שנות אחיזה בהגה השלטון, של המחנה הלאומי! האם הוא נהג כשליט? בהחלט לא. כאשר "פלש" מנחם בגין אל ה"מלכות", דיברו על מלחמה בפתח, על פאשיזם, השמאל הודה כי היה בטוח שייזרק מכל עמדה, אמנון דנקנר כתב רבות על פחד, על חשש מנקמה שתבוא לאחר אין ספור השפלות מהצד השני. המפאיניקים היו בטוחים שכל המנגנון ששלט על מוקדי הכוח, יושלך בהנאה של מנצחים, החוצה. אבל למרבה ההפתעה, זה לא קרה. השלטון החדש התחנן כמעט לחלוק את הכול עם אלה עליהם גבר אחרי עשרים ותשע שנות פנקס אדום, דגל אדום, וחג האחד במאי. משה דיין היה לשר החוץ (כדי לזכות בלגיטימציה וליטוף מהצד המובס), הסכם שלום עם מצרים (להראות ש'חרות' שואפת לשלום ולא למלחמה) ברוב המשרדים נותרו אותם אנשים, מערכת המשפט המבצר של השמאל קיבל חיזוק (יש שופטים בירושלים). כבר אז המליכו אותה לקיסרית על, וכשהשליט אינו שולט, מתמלא הריק במי שלא מונה לשלוט. הייתה זו מערכת המשפט שנדחקה בתקיפות ובחוצפה לוואקום של השלטון החדש, ושמה עצמה מעליו, בגיבוי התקשורת ובעידודה. ההודעה על ה'תדהמה' בעליית מנחם בגין לשלטון התחלפה בתדהמה אחרת, גדולה לא פחות - השלטון החדש איננו שולט! וכך המהפכה הוחמצה, וחיכתה אולי ארבעים שנה, כדי להזיז את עצמה ולהבין שלא חייבים לקבל מחמאות מ'הארץ', אפשר לוותר על התענוג המפוקפק, ולהתחיל כבר לשלוט.

מוקדי הכוח

נפשם של מצביעי הימין נקעה כבר מזמן משרים שיושבים כעכברים בכף החתול, ואינם יודעים את נפשם, מול מראיינים תוקפנים ואגרסיביים. מצביעי הימין ייחלו שסוף-סוף משהו באי צדק הזה,יתהפך. אז היום יש כבר מינויים של אנשי המחנה הלאומי - מפכ"ל המשטרה, ראש השב"כ, ראש המוסד, התחלפו המשמרות, אבל זה היה טוב לשנה הראשונה של המהפך, בשנת הארבעים הייתה התקשורת כולה צריכה לשנות את פניה, בית המשפט היה חייב להפסיק להיות מרץ במיטבה, הפרקליטות הייתה צריכה להיות אחרת, הדיסקט בצה"ל, ובמשטרה, היה צריך להתחלף! עדיין רוב מעוזי התקשורת סגורים בפני אנשי ימין, עדיין רוב מוקדי הכוח לא השתנו! הוועדות במשרד החינוך הקובעות מה יילמד ומה לא, מי יקבל פרסים ספרותיים ומי איננו נחשב, הכת הזו משכפלת את עצמה כמו אמבה. המרצים באקדמיה, כולם עשויים עור אחד, מדוע לא לזרוק מרצים שמוציאים דיבת הארץ בכל מקום בעולם? שפגיעתם כל כך רעה למדינה מדוע להניח לכנופיות השמאל להמשיך ב'מפעלן' למען האויב? האם מישהו מהם נתבע על קריאה לחרם צרכני על ההתישבויות? מדינה ריבונית שולטת, חייבת להתייצב מול מדינות אירופיות התומכות בכנופיות אלה, ולמנוע זאת מהם. שלטון שולט חייב להפסיק את התמיכה בתרבות של סרטים וספרים שכל עניינם ותוכנם הוא פרו פלשתינים, ונגד המדינה והצבא. לעודד סרטים בעלי מסר לאומי, להקים בתי ספר לקולנוע בעלי אופי שונה, להכתיב ספרי לימוד בעלי אופי יהודי וציוני. יש לחקות בדייקנות את גינוני השלטון של מפא"י. הם עסקו בשליטה מוחלטת, בכל ועדה, בכל משרד, בכל שידור, בכל אתר, בכל חדרון, בכל קרן תרבותית, כלכלית, חברתית, תקשורתית, מונופול שאין בלתו. והיום ממקומם באופוזיציה, ממשיכים להעניק כספים ליוצרים שלהם בכל תחום, אנשי סגל מטעמם מנסים לבטל את הישגיה האקדמיים של אוניברסיטת אריאל, בגלל מה שהיא מסמלת, השדרנים שלהם הם 'כמובן 'איכותיים, ותיקים, השדרן מהצד השני הוא רק 'ימני', גב האומה מרשה לעצמו לעשות את הנורא מכול, ללעוג להרוגי תאונות וטרור. מספיק ודי לשלטון מפא"י. ואם נאמר כי יום הלידה של משה מכפר על יום המיתה, את זאת לא ידע המן, ואמר: "כשם שהדגים בולעין כך אני בולע אותן, אמר לו הקב"ה, רשע, דגים פעמים נבלעין ופעמים בולעין, ועכשיו אותו האיש נבלע מן הבולעין. אז קדימה, עוד מעט יום הולדת.