"אדוני השר (לשעבר) - (בתקשורת הלבנונית פונים בתואר שר/נשיא/ח"כ גם לשעברים), אתה מוכן לפתוח את הלב ולהגיד דוגרית מה לכל הרוחות קורה פה"
"כמובן, אני הולך לפתוח את הלב ולייצג את קול העם בשעה הקרובה, למרות וזה הולך לגרום לי הרבה בעיות עם לא מעט אנשים לרבות ידידים; אבל אני מתעקש לייצג בשעה הקרובה את קול האזרח המסכן הסובל מעוולת השחיתות"
"השחיתות אוכלת כל חלקה טובה בארץ הזאת אדוני השר, היא שולטת בכל המשרדים והרשויות, גם הרשות השופטת לא טמנה ידה בצלחת"
"אכן מר וואליד, גם שופטינו נגועים"
"אתה היית פעם שר ונתקלת ללא ספק בתופעת שחיתות השופטים. אתה מוכן להגיד לי מה עשית לניקוי האורוות"
"אגיד לך בכנות. אם הייתי נתקל באזרח שלדעתי הצדק איתו - אני הייתי מתקשר בעצמי לשופט ומבקש ממנו שיפעל לטובת האזרח המסכן הזה".
הייתי חייב לפתוח בתמליל הזה בשביל להביא לקוראים את עיקר המאמר שלפניהם. זה הרג אותי. פרצתי כאן בצחוק בלתי נשלט לשמע מילות השר הלבנוני לשעבר שהתראיין לתוכנית לבנונית יוקרתית.
השעה 11 בלילה, לבד בסלון צוחק בקולי-קולות - כמעט והערתי את כל הבית. זה היה בערוץ (ART) הלבנוני המשדר בערבית מארה"ב. נפלה בחלקי אחת התוכניות הטובות של הערוץ הזה ושל המדיה הערבית בכלל, והמדובר בתוכנית הדגל של חברת (MTV) הנמכרת על-ידה להרבה טלויזיות בעולם הערבי כולל ערוץ (ART) שלי. זוהי תוכנית ראיונות שמנחה אותה איש התקשורת הלבנוני הידוע וואליד עבוד. לציין כי אין אישיות פוליטית, לבנונית בעיקר, שמכבדת את עצמה מבלי להיתחב, לפחות פעם בשנה לאולפנו של וואליד עבוד. שם התוכנית "באוביקטיביות".
אורח התוכנית הפעם היה וויאם ווהאב, מהעדה הדרוזית, שחקן-מפתח בפוליטיקה הלבנונית. בשנות 2004-2005 כיהן כשר לאיכות הסביבה בממשלתו של עומר כראמי, וכיום עומד בראש מפלגת "אל-תאוחיד אלערבי" השייכת "לכוח 8 באדר". זהו גוש פוליטי-פרלמנטרי שכולל את חיזבאללה, תנועת אמל, המפלגה הדמוקרית הלבנונית, וזרם המכנה את עצמו "המתמרדים". ניתן להגיד כי גוש זה מייצג את הכוח השיעי שבהנהגת נסראללה. מיודענו האורח וויאם ווהאב, רוקד איפא על אסופת חלילים הפזורים על-פני אירן השיעית, סוריה העלאווית, ולבנון הנאסראלית; סלט מזרח-תיכוני מוכר.
יש לציין, בהזדמנות זו, כי שכנתנו הלבנונית סובלת מזה שנתיים משתי בעיות כרוניות - נדמה כי אין להן מרפה. הבעיה הראשונה פוליטית: זה שנתיים שאין בלבנון נשיא. מישל סלימאן היה האחרון שעזב את ארמון הנשיאות במאי 2014 ועד עכשיו לא מצליחה המערכת הפוליטית הלבנונית להגיע להסכמה על זהות המועמדים לנשיאות. לציין כי לא כל אזרח בלבנון יכול להיות מועמד לנשיאות; זאת כי הנשיא חייב להיות מהעדה המרונית-נוצרית, כאשר במקביל ראש הממשלה המכהן תחתיו יכול להיות מהעדה המוסלמית (הסונית בדרך-כלל). ההגיון התומך בזה נגזר מההתפלגות הדתית במדינה, זאת מפני שעם קבלת עצמאות לבנון (1943) היה בה רוב מרוני (נוצרי-קתולי) ועל-כן מגיע להם ע"פ הצדק הלבנוני את התפקיד הרם של הנשיא, ולמיעוט המוסלמי תפקיד רה"מ שאף הוא מכובד אך פחות.
הבעיה העיקרית היא כי מאז 1932 לא נערך במדינה מפקד אוכלוסין ולכן אין נתונים מהימנים לגבי ההתפלגות הדתית במדינה, וכל אחת מהקהילות הראשיות (מרונים סונים ושיעים) טוענת לבעלות על הרוב ועל כיסא הנשיא. זו הבעיה בכבודה ובעצמה ונשאלת השאלה: מדוע לא ייערכו מפקד אוכלוסין ויפתרו את הבעיה?
השאלה נכונה אך המרונים מתנגדים בתוקף לעריכת מפקד אוכלוסין, זאת כי הם חוששים לאבד את הרוב שהיה להם- 52% ע"פ מפקד האוכלוסין שנערך ב-1932.
אבל את הנציב הצבאי נסראללה לא עשו מאצבע, והוא הציע הצעה הוגנת משלו: הנשיא יישאר נוצרי-מרוני אך נסראללה יקבע את זהותו. ואולם גם כאן נתגלעה בעיה בלתי פתירה: הסעודים דחו את הצעת נסראללה הנדיבה. שכחתי לציין כי לסעודים זכות וויטו על כל הנעשה בלבנון, כי הם בעלי המאה שמידי פעם זורקים לארץ הארזים עצמות, ובשם העצמות האלה סעודיה תובעת ומקבלת את זכות הוויטו. זו בתכלית בעיית לבנון הראשונה.
ניתן להגיד כי גם הבעיה השנייה של לבנון פוליטית ביסודה, ואף היא בת כשנתיים שמשסעת את לבנון ללא פתרון. הבעיה נסובה על שאלת הזבל: מי ימכור את הזבל של לבנון, למי יימכר ומי ישלוט במחיר. עד לפני שנתיים הממשלה שילמה 120 דולר עבור הטיפול בכל טון של זבל, היינו בשביל לאסוף את הזבל הלבנוני ולקבור אותו באדמה. היא שילמה לשתי חברות (soklin-sokomi) - אנשי שלומם, בזמן שהתעשיה המקומית קנתה את הזבל הממוחזר לצרכיה התעשייתים ממדינות זרות, ושילמה עליו כסף רב. השאלה הפשוטה שמתפתלים בה: למה יש לשלם מיליונים עבור קבורת הזבל כאשר ניתן למכור אותו ולקבל מיליונים. האסכולה השולטת טענה להגנתה כי עלות מיחזור הפסולת עולה על סכום המכירה, ולכן הוחלט כדין לפסול את המיחזור לטובת קבורת הפסולת באדמה.
האסכולה המתחרה, מאידך-גיסא, התלוננה על המחיר המופקע שהממשלה משלמת עבור איסוף הזבל וקבורתו, בזמן שניתן למכור את זיכיון המיחזור להרבה קונים העומדים בתור ולהוריד בזאת את עלות הטיפול בזבל. העניינים התחממו עד לכדי האשמת הממשלה ששילמה לשתי החברות, אנשי שלומם, 120 דולר לכל טון כאשר הזבל נשקל עם מי-הגשמים שטיפטפו עליו. וכך הוויכוח ניטש מעל לשנתיים ללא הכרעה כאשר שתי חברות האיסוף ובגלל הוויכוח הפוליטי נאלצו להפסיק את עבודתן לסירוגין, וערמות הזבל קישטו את לבנון מהקצה עד הקצה עד עצם היום.
אורח התוכנית השר לשעבר ווהאב, הגה אתמול (רביעי ה-30 למרס 2016) באוזני מארחו בנוסחה כמעט מתמטית, שניתן דרכה לזהות את כל הבעיות המורכבות של לבנון: אין שום פרויקט בלבנון שאינו קשור בקשר זה או אחר עם המונופול, זאת כי רק במודל כזה ניתן למקבלי ההחלטות להזרים כספים לכיסם באופן סדיר ללא בעיות-מַעַבַר. הנוסחה היא כי לכל פרויקט שתי קצוות, בקצה הראשון אוחז האיש הפוליטי שהפרויקט נוגע במשרדו, ובקצה השני אוחז מי שמפעיל את המונופול ומתחלק ברווחים שגורף עם פטרונו הפוליטיקאי. ווהאב נתן מספר דוגמאות להוכחת הנוסחה שלו.
הדוגמה הראשונה עסקה ברשת האינטרנט. בלבנון קיים זכיין אחד שמפעיל את רשת האינטרנט במדינה. הזכיין אמור לחבר את כל רחבי לבנון אל רשת האינטרנט העולמית אך בפועל לא כן הדבר, רק 30% מארז הלבנון מחוברת והדבר תלוי ועומד בחברות המסחריות הנמצאות באזור הגאוגרפי של החיבור.
ווהאב הסביר את סוד החיבור: "קיים תנאי בל יעבור שכל חברה מסחרית חייבת לעמוד בו בשביל שתתחבר לאינטרנט; היה ולא- החברה וכל האזור סביבה יישארו ללא אינטרנט". וזה התנאי: "הזכיין יציג לכל חברה מסחרית רשימה של כתובות שעליה לקנות מהם את חומרי הגלם שלה. היה ולא, כאמור, החברה הסוררת וכל שכנותיה לא יחוברו לרשת". מכאן אני מסיק כי 70% מהחברות המסחריות סוררות המה ולא עמדו בתנאי החיבור; מסקנה מרתקת. ווהאב בעצמו העיד כי בית הקיץ שלו אינו מחובר לאינטרנט בגלל חברה סוררת זו או אחרת. תחי לבנון החופשית.
אורח התוכנית המרתק הביא עוד תימוכין לדבריו: "הממשלה מזרימה מדי שנה מיליארדי הלירות לבתי החולים הציבוריים, בשביל שאלה יתנו שרות חינמי ונאות לאזרח". "ומה רע בזה" - שאל המראיין ונענה: "תראה לי פציינט אחד, ולו אחד, שנכנס לבית-חולים ציבורי וטופל חינם כמתבקש מבלי שהייתה לו איזושהי פרוטקציה או מבלי שרוקנו את כיסיו".
ווהאב: "יד הפוליטיקאים הארוכה הגיעה עד הרשות הלאומית למלחמה בסמים, ומעשה שהיה כך היה". שקט מוחלט שרר באולפן, עוד לגימה מכוס המים וכבוד השר ווהאב המשיך: "ברשות המלחמה בסמים נתפס לא מזמן קצין בכיר שסחר בסמים. תאר לעצמך יא אוסתאז וואליד, במקום שיתפוס את סוחרי הסמים הוא בעצמו סחר בסמים", המראיין הינהן לאות הסכמה והשר עבר לטון דרמטי: "טוב. הקצין הבכיר נחקר ע"י חוקר אמיץ ונמצא אשם עם ראיות והוכחות כדת וכדין. מצד שני שום כתב אישום לא הוגש נגדו ואף המשיך בעבודתו במחלקה למלחמה בסמים וכאילו שום דבר קרה, זאת כי אחד הפוליטיקאים החשובים התקשר לחוקריו- שהתבקשו על-ידו בשיא הפשטות לסגור את התיק".
"אז תגיד לי משהו אדוני השר" - פלט המראיין הנסער לעבר מרואיינו: "ונגיד שפקיד בכיר הוכחה אשמתו מעבר לכל ספק ונמצא איפא אשם באשמת השחיתות; מה בדרך-כלל טוען פקיד בכיר כזה להגנתו? מה אומר לחוקריו?!"
וגם כאן שררה באולפן דממה מוחלטת, לגימה קטנה מכוס המים, וכבוד השר וויאם ווהאב ענה לשאלה במילה אחת:
- "איסראיל"
- "מה איסראיל"
- "איסראיל! מה אתה לא מכיר את איסראיל? איסראיל אשמה יא עיוני".
המראיין המנוסה לא הצליח כבר לשמור על השקט ושבר אותו באחת בפרוץ של צחוק שהתגלגל באולפן ועבר אל הצוות שמאחורי המצלמות, וגם סעאדת אל-וואזיר הצטרף למקהלת הצחוק, וגם אני הצטרפתי.
לפעמים בא לי להגיד ובכל הרצינות, ישראל גן-עדן היא עלי אדמות אפילו עם דרעי ובוז'י וביבי ובוגי.
