גליון יום שני (9.5.16), של
ידיעות אחרונות, מופיע ב"פטנט" חדש ועם כותרת מסוג חדש שטרם ראינו במחוזותינו. צילום וטקסט המתפרסים על-פי כ-70% מעמוד השער. בעמוד זה בו מופיעים ארבעה משופטי העליון לשעבר, חיל חלוץ חדש במלחמת העיתון בממשלת ישראל:
דורית ביניש (בטעות הוזכר שמה של
עדנה ארבל, אף שאיננה בצילום),
אשר גרוניס,
מאיר שמגר ו
אהרן ברק. הטקסט מבשר לנו על הפשלת שרוולים למלחמה חדשה. היוזם - כנראה אהרן ברק. המטרה, איך לא? שרת המשפטים. "שר המשפטים אמור להיות חומת המגן של בית המשפט". הם אומרים לנו. "החומה הזו התערערה". כך פוסקים ארבעה מראשי מערכת המשפט דאז. לנו, לציבור בישראל, בלי למצמץ. אני מבקש להדגיש בביקורת שאכתוב להלן כי אינני כולל את אשר גרוניס ואת מאיר שמגר, הידועים בדעות שונות מדעותיהם של אהרן ברק ודורית ביניש, בכל הקשור לסמכויות ביהמ"ש העליון. אני מניח כי הם הצטרפו לראיון משונה זה, שכולו נועד למתיחת ביקורת על שרת המשפטים (בלא שתינתן לה אפשרות למתן תשובה לפחות לא בגליון האמור). מחמת כישוריו המיוחדים במאבקיו של אהרן ברק במיוחד בכל הקשור ל"שמירה" על המבנה הקיים של ביהמ"ש ואופן הבחירה של שופטיו. ברק מסתבר ממשיך לבחוש בכל הקשור לביהמ"ש העליון, ואין בהופעותיו, לפחות עד כה, משום חשבון נפש ואמירת חרטה כל שהיא לנוכח הפלונטר העצום אליו הכניס את מדינת ישראל עם האמירות האומללות והידועות כל כף שלו: הכל שפיט ו"יש לה אג'נדה", לסיכול מינויה של פרופ'
רות גביזון לביהמ"ש העליון.
ברק תוקף במיוחד את האמירה של שרת המשפטים שאמרה כי לביהמ"ש סמכות ללא אחריות כאשר התייחסה לפסיקתו בעניין מתווה הגז (וכנראה שגם לפסיקות אחרות, אולי למתקן חולות ולהוויה האלימה שנוצרה בדרום תל אביב בעקבותיו.
פרופ' רות גביזון, אושיה משפטית בפני עצמה, הגיבה ב"חריפות מאופקת" בפוסט שפרסמה במדיה החברתית, על הדברים הללו:
"לא הייתי חוזרת לנושא הזה כאן לולא מישהו מעוקביי שלח לי את הקישור
לראיון ארוך של
מיכאל טוכפלד עם נשיא בית המשפט העליוןלשעבר, הפרופסור אהרן ברק קראתי שם, בין הרבה מאוד דברים חשובים שנאמרו, שהנשיא ברק שמח להזדמנות לתקן רושם מוטעה שנוצר בעקבות העובדה שהוא הפתיע את הציבור (וגם אותי) כאשר הסביר שהתנגדותו למינויי לבית המשפט העליון בשנת 2005 הייתה ש"לרותי יש אג'נדה".
דן מרגלית סבר, כמוני, שסדר היום לו התנגד ברק היה התנגדותי
לאקטיביזם שיפוטיube.com/watch?v=EePQ_KH0cBUhttps://
www.yout. אבל למדתי מהראיון הזה שבעצם הבעיה לא הייתה האג'נדה עצמה אלא דרך פעולתי: נאמר שם שהיה לי טור בעיתון גדול וקידמתי את מטרותיי במאבק ציבורי. לא טוב שאדם המקדם מטרות חברתיות וציבוריות במאבק פובליציסטי יגיע לעליון ללא צינון. וזאת בלי קשר לתכני העמדות או המטרות. לו רק הייתי "מצטננת" קצת, לא הייתה מניעה..."
הגיג משפטי
נגרר/נסחף ביהמ"ש העליון אחרי סמכויותיו המוגזמות והמנופחות, צבר המוסד החשוב הזה פסיקות מיותרות וקבע באמצעות פסקי דין תקדימיים ("אמת לשעתה"), משונים, הלכות, שראוי היה שלא יוולדו משנולדו. כך קרה כאשר במספר פסיקות סירס את יכולת הממשלה ומנע ממנה להגיע להסדר סביר בעניין האריתראים, פליטי תעסוקה, פורצי גבול, שהמיטו אסון על דרום תל אביב. כך קרה בעניין מתווה הגז, שלמעשה הופקרה על-ידי פסיקתו בריאותם של תושבים רבים, ושהמותב אמור היה לא לעסוק בו בכלל, וכך כאמור בנושא דלעיל (אמת לשעתה), אמירה משפטית - פילוסופית, הגיג משפטי שאין לו מאום עם מערכת משפטית תקינה.
ביהמ"ש העליון, אם לא יטיל בעצמו לעצמו, סייגים וריסונים על דרך פעולתו, לא יתחמק לאורך זמן מיישום שינוי עמוק באופן הבחירה של השופטים ומחקיקה של חוק ההתגברות. דרך אחרת העומדת בפני הממשלה בשאיפה לצמצם את התערבות הרשות השופטת, בפעולותיה של הרשות המבצעת (הממשלה) והמחוקקת (הכנסת), היא הקמת בית המשפט עליון לחוקה.
ב-1992 קיבלה הכנסת שני חוקי יסוד האחד עוסק בכבוד האדם וחירותו והשני עוסק בחופש העיסוק. חוקי היסוד הללו התקבלו במעין מחטף פרלמנטרי, בערוב ימיה של הכנסת ה 12, וכאשר חלק ניכר של חברי הכנסת נעדר מההצבעה. התהליך כולו דמה יותר לאמבוש שהציב ברק לממשלה. בעקבות התהליך הלקוי האמור, קיבלה הכנסת ביום 22.11.2000, הצעת חוק יסוד: הקמת בית משפט לחוקה. בהצעת החוק נאמר כי חלק משופטיו ימונה על-ידי הכנסת. בית משפט כזה קיים היום בחלק ממדינות אירופה, גרמניה, ספרד, איטליה וברוב מדינות מזרח אירופה.
הנה כי כן לממשלה מספר אפשרויות לתקן את הטעון תיקון. המערכת המשפטית של מדינת ישראל מקרטעת כבר שנים רבות ותוך כדי כך היא גורמת עוול לרבים מאזרחי המדינה וגם פוגעת פגיעה קשה בכושר המשילות של ממשלת ישראל ובסמכויות החקיקה של הכנסת. הגיע הזמן לבצע את אחד מהתיקונים המוזכרים לעיל. יפה שעה אחת קודם!
otmoti@netvision.net.il
