בימים אלה פורסם הדוח השנתי של נציב תלונות הציבור ברשות השנייה עו"ד דוד רגב. דוח קשה. בין היתר אומר הכותב כי "ממצאי דוח הנציבות לשנת 2015, מעידים על חוסר נחת הולך וגובר של הצופים מתוכניות טלוויזיה ותכנים חדשותיים (3,000 תלונות). ניתוח הנתונים מצביע על כך שמהדורות החדשות, שנתפסו כגורם המשדר את החדשות ומעביר מידע בצורה אוביקטיבית, מאבדות ממעמדן. יותר ויותר צופים מצפים ל’חדשות נקיות’ ומכאן חוסר שביעות הרצון ההולך וגובר שלהם בכל הנוגע להבעת דעות, לחוסר איזון ולהתנהגות מראיינים. על הזכייניות לתת את הדעת על עמדתו הנחרצת של ציבור הצופים כנגד התכנים הפוגעניים וכנגד חוסר האמון ההולך וגובר במהדורות החדשות".
גם אוה מדז’יבוז’, יו"ר מועצת
הרשות השנייה, התבטאה ברוח דומה: (קיימת) "דרישה מוצדקת מצד צופים לאוביקטיביות עיתונאית מלאה בשידורי החדשות".
הציבור בישראל, בשיעורים גבוהים מאוד של למעלה מ-90%, הינו "צרכן כבול" תרתי משמע של הרשות השנייה. "המוצרים התקשורתיים" של הרשות מגיעים לכל בית בישראל. מכאן החשיבות הרבה שיש לדוח האמור. הוא איננו "עוד נייר" שסופו להגרס או לנוח בשלום על משכבו בתחתית סל האשפה. נהפוך הוא. הדוח הינו מסמך חי, בועט ומצביע
על סלידה עמוקה מאוד של ציבור צרכנים גדול, מדפוסי העבודה של הרשות ומהמוצרים הסופיים שלה, כפי שהם משתקפים בהתנהלותה היומיומית.
רבים מהצופים, אכן כמהים ל"חדשות נקיות", כפי שמגדיר עו"ד רגב. אולם מבוקשם אינו ניתן להם. התקשורת והמועסקים בה, הן הפרינט והן זו האלקטרונית, עושים שימוש במצלמה ובמיקרופון כבחפץ פרטי שלהם, וככל העולה על רוחם. השוואות והיקשים למשל לתקופה הנאצית בגרמניה זכו לגינויים חריפים כאשר הופיעו מפי אנשי צבא, או פוליטיקאים. אולם כאשר הם נאמרו על-ידי מגישת חדשות פרועה בהתבטאויותיה (וכנראה גם בסגנונה הפוליטי,
אושרת קוטלר), התגובה היא בקול ענות חלושה, לבל תופרע שלוות נפשה כמובן...
[ראה הערת הכותב בסוף המאמר]
רות גביזון למערכת המשפטית: הרפו ממשפחת נתניהו
"
חובתכם המקצועית והציבורית היא לא להשתמש בכלים פליליים בזוטי דברים. לפעול מהר וביעילות ובדיסקרטיות. להתמודד עם סוגיות בדרך שתהיה פחות גורפת ופחות פוגענית. גם ליכולתו של ראש ממשלה נבחר להתנהל ולנהל את ענייני המדינה יש חשיבות. וכך גם למסר הברור שבדמוקרטיה מוחלפים ראשי ממשלה בבחירות או בהליכים פוליטיים ולא באמצעות מלחמת התשה משפטית-ציבורית".
כך אומרת בפוסט יוצא דופן, שפורסם ביום שני האחרון
רות גביזון. פרופ' למשפטים, כלת פרס ישראל, נשיאת האגודה לזכויות האזרח (בדימוס), מייסדת ונשיאת מרכז מציל"ה. הפוסט מצא את מקומו באלפי אתרים של גולשים אחרים. כאן מנתחת המשפטנית הבכירה את השימוש להרע, שעושים גופי תקשורת וגורמים במערכת המשפטית, החובטים ללא הרף במשפחת נתניהו. הכותבת גם מעלה סימני שאלה לגבי החלטות משפטיות שונות ובכללן ההחלטה שלא לזמן את
שרה נתניהו לעדות וגם לא לאפשר לה לבצע חקירת עדים כמקובל.
"בואו נדבר קצת על שרה נתניהו. ועל העובדה שהתקשורת - ברובה הגדול - עוסקת בתביעות בעניינה כמוצאת שלל רב. ועכשיו גם מבקרת את עורך הדין שלה ש"מהלך אימים" על בית המשפט, גם מפי הנהלת בתי המשפט, נשיאת בית המשפט העליון, ושרת המשפטים. אני מקווה שאיני צריכה לומר שאני נגד השתלחות בשופטים ובבתי משפט. וגם נגד התעמרות בעובדים. ונגד שימוש לרעה בכספי ציבור. ממש נגד. גם בדף הזה אני כבר "על הרקורד" בעניינים האלה. אבל תחושת אי-הצדק שלי לפעמים מתקוממת במיוחד כלפי מה שנראה פגיעה באדם באמצעות מערכת המשפט משיקולים שלפחות אצל חלק מהשחקנים המרכזיים נראים לא ענייניים ולא הוגנים. כאשר תחושה כזו מצטרפת להתנהגות שנראית שוברת את כל העקרונות הגדולים של המערכת בהקשרים אחרים - אני נהיית מודאגת. מאוד. לכן מה שאני חושבת - ואומרת - הוא שאנחנו משלמים עכשיו מחיר גבוה מאוד על כך שבאמת אין אמון ביושרה המקצועית של כל המערכות הרלוונטיות, שמזינות זו את זו - תקשורת, פוליטיקה וגם, נורא ואיום - משפט. לא מפני שרוב השחקנים רעים או מושחתים. אלא מפני שהשיח והמטרות הפוליטיות משתלטים עלינו, וממש בלי משים אנחנו רותמים את כל הכלים להשגת המטרות שנראות חשובות. בלי קשר לשאלה אם נוכל אחר כך לעשות שימוש אמין בכלים האלה, שכל כך חיוניים לחוסננו כחברה וכמדינה. בעניין של שרה נתניהו והתביעות המנוהלות בבית הדין לעבודה על-ידי עובדים במעון ראש הממשלה יש לטעמי לא מעט קושיות. אני עצמי אינני מבינה את התמונה הכללית. אבל גם לא עקבתי אחרי ראיות. אבל ההתנהלות סביב הפרשות האלה היא שוב עניין של "טובים" ושל "רעים". הגב' נתניהו כאן היא ה"רע" התורן.
חקירה דקדקנית
אז הנה שלוש נקודות שמפריעות לי מאוד: 1. נקבעים ממצאים עובדתיים קשים מאוד, וגורפים מאוד, נגד הגב' נתניהו. כתוצאה מהם המדינה מחויבת לשלם סכומי פיצויים גבוהים על העסקה פוגענית. אבל מכיוון שהגב' נתניהו (אומרים לנו שהיא כך החליטה. אז מה?) אינה צד פורמלי למשפט, לא שומעים לה כאשר היא מבקשת לערער על ממצאים הפוגעים בה ובשמה הטוב, או לפסול שופטת מלדון בתביעה על העסקה פוגענית על-ידי עובד שני, מיד לאחר שפסקה לטובת עובד אחר באותה עילה. קראתי את הנימוקים לדחות את בקשת הפסילה ואת בקשת הערעור. אני מכבדת את ההחלטות שניתנו. אבל לא שוכנעתי. נראה לי שההחלטות האלה מגלות עיוורון להקשר של התביעות ולתפקיד הציבורי והפוליטי שהן ממלאות. אי-הסכמה עם החלטות שיפוטיות אינה סיבה או הצדקה להשתלח. אולם לא חשבתי שההתייחסות הייתה במיוחד משתלחת. ואני שמחה שעורך דינה של נתניהו התנצל. עכשיו אני מבקשת לבדוק האם נכון להניח למציאות שבה גב' נתניהו היא הנאשמת הלא רשמית בהליך שמתנהל נגדה בעיקר על-מנת לפגוע בהמשך כהונתו של בעלה כראש הממשלה הנבחר של המדינה לא להשפיע - אך לכאורה - על ההתנהלות של בית הדין לעבודה בעניינים אלה? האם זה קביל שנקבעות קביעות עובדתיות גורפות נגד אופי ההעסקה של שרה נתניהו בלי שהיא עצמה יכולה להביא ראיות משלה לגבי טיב ההעסקה במעון, לאו-דווקא בהקשר הספציפי של האירועים להם טענו העובדים התובעים? האם אין לפחות בעיה של מראית פני הצדק כאשר מי שכבר קבעה ששרה נתניהו יוצרת אוירה של העסקה פוגענית דנה בתביעה נוספת על אותו רקע ממש?
2. מתנהלת חקירה דקדקנית נגד היבטים של התנהגותה של נתניהו שבוודאי אינם נעימים אבל די ברור שהם לא פליליים, וגם השאלה אם הם העסקה פוגענית תלויה הרבה מאוד באווירה הכללית של העבודה במעון ראש הממשלה. מדובר באנשים מבוגרים, ויש דרכים מקובלות יותר לסיים קשר עבודה לא מתאים מאשר מאבק מתוקשר במעסיקים שהם במקרה גם ראש הממשלה - שברור לגמרי שאינו מעורב בדפוסי ההעסקה האלה - ורעייתו. יתרה מזו - ניסיון להעלות טענות כלפי אחד מהעובדים והתנהגותו שלו נדחה על הסף. טורד יותר - למרות שחלק מהתלונות כלפיו הן על הטרדה מינית - סוג תלונה שבדרך כלל זוכה ליחס מאוד אוהד מהתקשורת והפוליטיקאים - תלונה זו אינה נחקרת כמעט כלל? לא אוכל לתת פירוט טוב יותר לקושי הזה משעושה קלמן ליבסקינד כאן
3. גב' נתניהו זוכה לתקשורת מקוטבת כבר זמן רב. אמנם, יש גם עיתונאים שחשבו שיש לה קסם רב. אבל לפי הרבה מאוד תיאורים היא אינה אישה קלה. בלשון המעטה. אבל יש בעולם המון אנשים לא קלים. ויש גם לא מעט בני זוג לא קלים של מדינאים בכירים, שמשפיעים בצורה זו או אחרת על תפקודם. בעיניי, בעיות התנהגות או אישיות של אשת ראש הממשלה אינן טעם טוב להדיח אותו מכהונתו. לעומת זאת, כמו שטוען ליבסקינד, נראה שחלק גדול מההתנהלות סביב משפטי המעון וההתנהלות של גב' נתניהו נועדו להגביר את תחושת המיאוס מ"הזוג המלכותי". (די לקרוא את עמדתה העניינית של אבירמה גולן) אבל גם את התגובות על הכתבה. או את רוב העיתונות בנושא, כדי לראות שהמטרה מאחורי גב' נתניהו היא בעלה, ראש הממשלה. היא מעניינת אותנו רק כי פגיעה בה יכולה להיות הדרך להגיע סוף-סוף לתוצאה הפוליטית הרצויה בעיני אחדים של להחליף אותו.
שרה נתניהו אינה מעל לחוק. לא צריך לתת לה להתעמר בעובדיה. אבל אני מבקשת ממערכת אכיפת החוק לא להסתפק בפורמליזם ולנסות לתת משקל גם לעובדה שחלק מהתלונות הם לא נגד המעסיקה שהיא אולי פוגענית אלא נגד ראש ממשלת ישראל. הדבר דורש תבונה ושימוש נכון בכלים משפטיים. ובעיקר הוא דורש מדה רבה של אמון הציבור - אבל זה בדיוק מה שנהיה כל כך חסר בגלל ההתנהלות של השנים האחרונות. אז גם לי יש בקשה מהמערכת המשפטית: נא לקבל החלטות מקצועיות זהירות. קל יותר לנהל חקירה ולנהל משפט נגד דמויות ציבוריות, בעיקר כאלה שיש להם כוח וקשה לסלקם בדרך פוליטית, מאשר לסגור אותם. אבל חובתכם המקצועית והציבורית היא לא להשתמש בכלים פליליים בזוטי דברים. לפעול מהר וביעילות ובדיסקרטיות. להתמודד עם סוגיות בדרך שתהיה פחות גורפת ופחות פוגענית. גם ליכולתו של ראש ממשלה נבחר להתנהל ולנהל את ענייני המדינה יש חשיבות. וכך גם למסר הברור שבדמוקרטיה מוחלפים ראשי ממשלה בבחירות או בהליכים פוליטיים ולא באמצעות מלחמת התשה משפטית-ציבורית.
זה טוב לדמוקרטיה. וזה טוב גם לחברה. קשה עכשיו לדעת אם התקשורת או משפחת נתניהו עצמה יצרה את ההזמנה להציץ ברשות ובסמכות לפרטים האינטימיים של חייהם בביתם. אבל הגיע הזמן לחזור לכמה מהמנהגים הבריאים יותר של פעם. מותר לפעמים להסיט מבט. גם כאשר מדובר בראש ממשלה שממשיך להיבחר מול תסכול גובר של אלה שמתנגדים לו עצמו או למדיניותו".
ולסיום,
הערת הכותב: האם מיותר לציין שהפוסט החשוב הזה לא מצא את מקומו בערוצי התקשורת האלקטרוניים ובפרינט? האם מיותר לציין שפרופ' גביזון גם לא הוזמנה לראיון, ובכלל לא זכה לקורטוב של תשומת לב? איך לא חשבנו על זה קודם?
ערוץ 10 מאכיל אותנו אין סוף מרורים. לפני זמן קצר ערכה אחת המגישות הבכירות (אושרת קוטלר), השוואה בין חיילי צה"ל הרחומים (עובדה שיש לחזור ולהדגישה), לחיילי הצבא השוויצי האטומים והמרושעים. אלה ב-1942, מנעו, בהשראת חיילים נאציים, פליטים יהודים מלעבור את הגבול לשוויץ. ועל-ידי כך להציל את חייהם. ההשוואה הזו היא דמגוגית. היא מצביעה לא על ראש פתוח כיאה למגישת חדשות, אלא על ראש אטום, על ידיעה/הבנה שטחית לחלוטין, של עצם האירועים הנ"ל. תפתחי ספרי היסטוריה, גב' קוטלר, לפני שאת עושה שימוש מופקר ברשות שנטלת לעצמך בכוח הזרוע והפה הגדול שלך לפובליציסטיקה מטופשת. אין כל דמיון בנתונים ובעובדות. לנעשה כאן בישראל. גורל היהודים הנתפסים שם לא דמה לגורל הסודנים והאריתראים כאן, שהם מהגרי עבודה, הגורמים הרבה נזק למדינה, לגיהינום אמיתי לתושבי דרום תל אביב הנתונים במצור ולמשטר של התנכלויות, אונס והשפלה. רק דמגוגיה רווית שנאה לישראל, לציונות, יכלה ליצור השוואה מנאצת כזו. כל הקטע היה משובץ במילים שגבלו בקללות ובהשתלחות -שוק גסה: "הכנסת המכוערת" "החוק הבלתי חוקי" (כך במילים אלו ממש מתבטאת מגישה בכירה), ועוד פניני לשון המעלות את השאלה מדוע כופים על הצופים שוב ושוב חזיון מסוג זה וטקסטים כאלה, ומדוע אונסים אותנו גם לממן את דברי הבלע האלה? גב' קוטלר מממשת יומיום ושעה שעה לא את
חופש הביטוי אלא את חופש הביזוי. ושאלת השאלות, מדוע על עם ישראל להשלים עם הביזוי והרפש המוטלת בו יומיום? לעניות דעתי, אנשי ערוץ 10, יאלצו לעשות את מלחמותיהם לבד. הציבור איננו "אוהד" אותם בלשון המעטה. הם בישלו לעצמם את הדייסה הזו והם כנראה גם יאכלו אותה.
