הערצה מוזרה

דומה, שאין עוד מדינה בעולם המערבי שבה מעריצים לובשי מדים כמו אצלנו. בין אם אלה יוצאי צבא ובין אם אלה בוגרי ארגונים ביטחוניים אחרים, כמו המשטרה, או שירות הביטחון הכללי. רבים מדי מוכנים לפרוש שטיח אדום לרגליהם במעין התבטלות מביכה. ואני, אף פעם לא היה חלקי עם כל המעריצים השוטים הללו. אין שום דבר בגנרלים שעושה אותם לעושי נפלאות. קחו, לדוגמה, את משה דיין. גנרל מהולל, חד-עין, שהוליך שולל, ביהירותו, את ראש הממשלה שבה הוא שירת, גולדה מאיר, וגרם לאסון קולוסאלי. אלפי חיילים שילמו בחייהם את המחיר בעת שהצבא המצרי חצה את התעלה. כלום לא היה בו, במשה דיין, שעשהו טוב יותר מלוי אשכול שאותו הוא החליף ערב מלחמת ששת הימים. כמה שנים לאחר מכן, שוב צמח לנו גנרל שהצליח להוליך שולל את הממשלה. הפעם, היה זה מנחם בגין, ראש הממשלה, שנגרר באפו אחר המניפולציות של אריאל שרון; עוד גנרל מופלא שלחובתו נרשמו לא מעט טיפשויות שגרמו לעשרות רבות של נפגעים עוד הרבה לפני שהוא זכה בתפקיד שר הביטחון. כמו משה דיין, לפניו, גם הוא ידע להציג חזות של מי שנמשח לתפקידו, לפחות, בידי שליחו של אלוהים. הוא שיקר את הממשלה שבה הוא ישב - והמיט על מדינת ישראל אסון שנמשך שנים מרובות וגרם לאלפי נפגעים. ועוד לא אמרתי כלום על דן חלוץ, איש טיפש בעליל, שקפץ לתפקיד הרמטכ"ל, בברכתו של אריאל שרון, רק בגלל שהוא הסכים לסייע בגירושם של אלפי יהודים מגוש-קטיף ומצפון השומרון. בתקופתו, הצבא נראה כה עלוב, עד שגם ארגון קיקיוני, של כמה אלפי לוחמים, יכול היה להחזיק מיליוני אזרחים במקלטים במשך כמה שבועות. עשרות רבות של חיילים נהרגו לשווא בגלל ריקנותו. אז עכשיו מנסים להלך עלינו אימים עם עוד כמה גנרלים שאותם מבקש מחנה השמאל המדולדל, המרוקן מכל אידיאולוגיה שאין בה מרכיבים של אנרכיה ושל התנערות מן היסודות שעמדו בתשתית הקמתה של המדינה היהודית, להמליך עלינו. זה, כמובן, לא יצלח, אבל יש כבר כמה אנשי תקשורת שמחוברים אל גנרל זה או אחר, שכבר חוככים ידיהם בהנאה. חבל שזה קורה, שכן אין בהם, בכל הגנרלים, ששמם הוזכר בימים האחרונים, מאומה שכבר לא נוסה קחו, לדוגמה, את אהוד ברק, מי שגנב את ראשות הממשלה בשנת 1999, בעזרת עמותות-דמה, ונאלץ תוך פחות משנה וחצי להיפרד מן התפקיד. כלום זה האיש שיכול להפיח רוח חיים בתהליך המדיני? האם זאת באמת התקווה החדשה של "המחנה הציוני"? יכולתי, כמובן, להביא עוד כמה דוגמאות של גנרלים, או בכירים מארגונים אחרים, כדי להראות עד כמה מרוקנים האנשים האלה מכל אידיאולוגיה אמיתית, שורשית, המעוגנת בערכים יהודיים. כולם, ללא יוצא מן הכלל, חושבים, משום מה, שיש בעבודה שהם הצליחו בזמנו להשתחל לראש סולם הפיקוד כדי להעניק לה ם יתרון על סתם "אזרח". רבים מהם פשוט מחזרים עם מרכולתם בין המפלגות השונות עד שהם מוצאים פינה נוחה. דוד בן-גוריון לא נזקק לשום עצה של "גנרל" כדי לעמוד איתן על רגליו בבית דיזנגוף הנמצא בשדרות רוטשילד בתל אביב ביום ששי אחר-הצהריים, על-מנת להכריז על הקמתה של המדינה היהודית. אם הוא היה שואל בעצתם של הגנרלים שעמדו אז לצידו, יש להניח שכולם היו אומרים לו שאין סיכוי למהלך הזה. אז זהו, חברים נכבדים, עופו לנו מהעיניים. אין לכם שום יתרון על פני החלק האזרחי במנהיגות הישראלית. לא מעט צרות - והרבה מאוד-מאוד הרוגים - כבר נגרמו למדינה הזאת בגלל יהירותכם והרדידות האינטלקטואלית שלכם. לא לשווא, אין אף מדינה מערבית אחת שבה שולט איש צבא לשעבר. לא בצרפת ולא באנגליה ולא בארצות הברית, כמובן, או בגרמניה, אין למושג גנרל כל ערך עודף. במקומות האלה הגנרלים כותבים ספרי זיכרונות ויוצאים עם כלביהם לטיולי בוקר ביער הסמוך לביתם.