הטור השבועי של
אמנון לורד ב"
מקור ראשון", עיתון הבית של הימין הדתי-לאומי, עוסק בתרחישים האפשריים של מורשת אובמה, שלא לאמר נקמת אובמה, הצפויה להתרגש עלינו לרעה בחורף הקרוב, רגע לפני שאובמה מתקפל החוצה מן הבית הלבן;
לורד סבור כי אובמה יתמוך בהחלטה אנטי-ישראלית במועצת הביטחון, וזאת משום שבכך יסלול להילארי קלינטון את הדרך: היא לא תצטרך ללחוץ על
בנימין נתניהו לפנות התנחלויות, היא תוכל לנפנף בהחלטת מועצת הביטחון; לורד סבור כי אם
ברק אובמה יעשה כן, זה יהיה מהלך אומלל, וזאת משום שהילארי קלינטון היא דווקא פרו הידברות ישירה ולא כפויה:
החלטה שכזו גם תחבל, לטענת לורד, ביחסים בין ישראל לבין מדינות ערב: ברגע שתיכון החלטה של מועצת הביטחון, לא תתאפשר כל הידברות בין ישראל לבין מדינות ערב, אלא אם ישראל תיישם, ראשית, את החלטת מועצת הביטחון (הצפויה, לפי המשוער) בנוגע להתנחלויות: או במילים אחרות- ישראל תכנס לעמדת חולשה היסטרית, אם וכאשר תינתן החלטה של מועצת הביטחון.
לא זו אף זו, מציין לורד, עצם העובדה שישראל מצויה כעת, לקראת החורף המתקרב, בכוננות של חשש "לחטוף על הראש" מכיוונו של אובמה, בייחוד לאחר התרגיל המסריח של ביבי לאובמה (תמך במיט רומני, נאם בקונגרס נגד הסכם הגרעין, וכו' - ע.ב.), מציבה אותה בעמדת חולשה;
ישראל רוצה חזק מידי, ויותר מידי שאובמה לא ינחית עלינו את מכת הפרידה שלו, רגע לפני עזיבת הבית הלבן, והשתדלנות שלה במסדרונות הבית הלבן רק משדרת מצוקה ולחץ, גורס לורד: כמובן שמחמוד עבאס מודע לכך, הוא טוען, ולפיכך, הוא לא יספק לישראל את המילוט ממכת-הרגע-האחרון האפשרית של אובמה, בדמות הידברות שתציל את ישראל מסנקציות בינלאומיות.
עד כאן לורד מעריך את העובדות, בצורה די ראויה. ואז הוא מגיע לשלב המסקנות וקשה להבין לאן הוא חותר או מה הוא מנסה לומר. הוא מסיים את דבריו במילים:
"השמאל הישראלי ותומכיו באמריקה ימשיכו לעשות צרות, משום שקשה להם להתרגל לכך שהמהלך ההיסטורי הגדול של "השלום" נכשל, ועכשיו גם הרעיון הפלשתיני מיצה את עצמו".
כלל לא ברור לאן אמנון לורד חותר ומה הוא בדיוק רוצה. מאין לו שרעיון השלום מיצה את עצמו? השמאל אינו מדבר על "שלום", הוא מדבר על הסדר של שתי מדינות לשני עמים, הסדר רחוק מאידיליה אך עדיף עשרות מונים על סיפוח, כיבוש, ומדינה אחת לשני עמים, עניין שיחסל בסופו של יום את המפעל הציוני. ואיזה פתרון, בדיוק, יש לאמנון לורד?
