X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
יומן ראשי  /  מאמרים
שנים רבות – עד ימינו ממש, נודעה העיר הזו כאחד ממרכזי הפשע המפורסמים במדינה מערכת הכשרות שלה הייתה במשך שנים סגורה ובלתי פעילה בגלל פרשיות אפלות
▪  ▪  ▪
פיירברג. אשת הברזל [צילום: איציק וולף]

זה לא הפתיע אותי. להפך, כבר זמן רב אני שואל את עצמי כיצד ייתכן שכל כך הרבה ראשי רשויות מוצאים את עצמם על ספסל הנאשמים בישראל ואילו נתניה – עיר המערבונים, וראשת העיר שלה, "אשת הברזל" ששמה מרים פייברג, אינם בכותרות. אבל כנראה שמשנה מפכ"ל משנה מזל. העיר הזו – נתניה, עיר ואם בישראל, יכולה אולי להתפאר רק ביהלום אחד שיצא מתוכה על דרך החיוב. יהלום ושמו קבוצת הכדורגל של מכבי נתניה. מכל חלונות הראווה של העיר הזו הרי שרק קבוצת הכדורגל הבכירה שלה הוציאה מתוכה אנשים ללא שום רבב של שחיתות ו"קומבינות". על השאר עוד יסופר בקרוב.
אבל בנתניה – זו שלחוף ימים, לא כל "כוכביה" היו נוצצים ונקיים כמו מרדכי שפיגלר, עודד מכנס, שרגא בר וחבריהם. שנים רבות – עד ימינו ממש, נודעה העיר הזו כאחד ממרכזי הפשע המפורסמים במדינה. מערכת הכשרות שלה הייתה במשך שנים סגורה ובלתי פעילה בגלל פרשיות אפלות. הרב משה חיים לאו נרדף על-ידי ראשי העיר רק משום עמדתו העקרונית בענייני הלכה נגד פרנס בכיר בעיר הזו וכך איבד את הסיכוי לרשת את אביו כ"רב ראשי", ומעל לכל הייתה זו ראשת העיר שכיכבה שוב ושוב. היא אהבה את תדמית ה"אישה החזקה" ואת כינויה כ"אשת הברזל". שמועות ורכילויות קשרו אותה לכוחות האפלים שהעיר הייתה נתונה לשליטתם. שפתה הייתה בוטה ביותר, כמו אותה משפט שהביך גם את שר הפנים לשעבר – את מאיר שטרית, שבה הגב' פייברג קראה לעבר מבקריה שיזהרו כי יש לה "דם מרוקאי". אמרה שמכנסת בתוכה הרבה רברבנות עם רוטב גזעני משובח. אבל למרות הכול העיר התפתחה, ובגדול. לא מעטים מרבים לטעות ולחשוב כי ראש עיר נמרץ איננו יכול להיות איש פלילי ומושחת, ומנגד רבים חושבים בטעות כי ראש עיר כושל חייב להיות מושחת. לא כך הם הדברים ולא פלא הוא שראשי רשויות מצליחות נתגלו כמושחתי על ואילו כשלים מוניציפליים לא היו מעולם אנשי חטאים. בחסות ההצלחה העירונית חוסים לא מעט קבלני בניין ונדל"ן שראש עיר מצליח מפטם אותם בכול מכול ובתמורה הביצועים שלהם עולים מעל לסטנדרט הרגיל. ומנגד, ישנם לא מעט ראשי רשויות שהשלומיאליות שלהם – או לפעמים יושרם העודף, מרחיקים מהם כל "מצליחן" שאוהב שלמונים ומנצל קשרים לא כשרים.
ייסורי מצפון
לא מעט ישובים וערים נודעו "בזכות" כנופיות הפשע שלהן. היו לא מעט ראשים מוניציפליים שעם הזמן חיו עם הציויון הנפשע של עירם ושמרו על "סטאטוס קוו". פיינברג הייתה אחת מהם, ובגדול. מנגד היו גם ראשי רשויות שלא יראו ממפירי החוק – וממש בגופם, הפכו את יישובם לנקי מכל רבב. כך עשה למשל השר המנוח לשעבר – שאול עמור, בהיותו ראש עיריית מגדל העמק, וכך עשו יצחק בוכובזה מאור יהודה ואלי דדון מבית דגן. הכול שאלה של אופי וערכים. זה בהחלט היה צפוי שאחרי לחיאני מבת ים וגבסו מנצרת עילית יעבור הפרוז'קטור לנתניה הכול כך מרכזית, של מרים פייברג. פייברג היא צירוף של דמויות נוגדות שהתחברו בה לדמות אחת. היא אישה שומרת שבת מהאליטה האשכנזית עם אופי סוער ומזג חם ועם רצון להפגין בוסיזם גס ובלתי מתפשר, כאילו שהיא נולדה בתוך שכונת "הארלם" השחורה שברובע מנהטן בניו-יורק. אבל מסתבר שגם מתכת כמו ברזל אפשר להתיך.
ומה לכל הרוחות עושים עימה הנציגים החרדים מ"קריית צאנז" – ובראשם אותו נציג היסטורי ומיתולוגי בעיריית נתניה, כמו שמעון שר ולצידו אזוק ידידו, נכד אחד האדמו"רים היותר מפורסמים"?! אבל לאחר מה שחזינו בפרשיות עיריית י"ם – מ"הולילנד" ועד בכלל, הרי שאין תמע בעניין. העסקונה החרדית – המוניציפלית, בערים ה"מעורבות" בחילוניים, למדה לנכס לעצמה שותפות פלילית עם העמיתים החילוניים הבכירים מתוך היעדר ייסורי מצפון כלשהם. כל זאת משום התנהלות היהדות החרדית כ"חברה חרדית" ולאוו דווקא כשומרי תורה ומצוות שתדמיתם היא תורתם ואילו נפילתם היא חילול השם. רבים ביהדות החרדית סיגלו לעצמם את הניסוח שחרדי הוא מי שאמו חרדית וכך יכולים להימנות על היהדות החרדית גם גורמים פליליים, גם רפורמים ורפורמיות ובעיקר כאלה שרק לבושם נותר "חרדי". וכשקבוצה משנית מוותרת על הרעיון המאחד שלה כמאחד, הרי שמה שמלכד אותה אינו אלא הקרבה האישית וכך הקבוצה המשנית הופכת לראשונית. ולכן, עסקני היהדות החרדית לימדו את קהל בוחריהם לתמוך במי שתומך בהם כספית, אף אם מדובר בנוכלי עד שעברו על כל עשרת הדברות ועל ה"שולחן ערוך" כאחד. המשפטים המתגוננים – של עסקני השחיתות הללו בתומכם בכל מרעין בישין, הוא ש"אנחנו בגלות" וכי "אנחנו צריכים להיכנע לפריץ".
המשפטים הללו יכולים לבוא לדיון הילכתי כאשר מדובר בשלטון נכרי, וגם אז אסור להצטרף לגזל הנכרי – הציבורי, הן משום חילול השם והן משום הנכרים האחרים, אלא יש לעמוד מהצד ולא להתערב. אבל כשמדובר בבני ישראל הרי שאסור לשחדם למען תורה, ובודאי שאסור להצטרף לשותפות גזל עימם, הן משום חילול השם והן משום "גדול המחטיאו". אבל כאמור, עסקני המפלגות החרדיות הפכו את היהדות החרדית לקבוצה סוציולוגית ראשונית ולא עוד קבוצה השקפתית משנית. ולכן לא פלא הוא שכאשר גנב ציבורי בכיר - שהיה מ"מטיבי" העסקנים החרדים, נתפס בקלקלתו הרי שמיד עדר הבוחרים החרדי סופק את ראשו בין כפיו ומיילל כי "הוא עזר לחרדים". לא פלא היה בעיני שבימי פעילותי בעיריית ראשל"צ (1993 – 1998) שוב ושוב הותקפתי ע"י עסקנים חרדים וע"י רבנים על כך שבטורי הקבוע בעיתון האזורי "ערים" (של "רשת שוקן") התקפתי שוב ושוב את ראש עיריית ראשל"צ דאז, מאיר ניצן, על עלילותיו העירוניות.
בעיני שמעון שר מנתניה, סגן ראש עיר וחבר מועצת עיריית נתניה הוותיק ביותר, הייתה החבירה לגב' פייברג טבעית, ועוד יותר הייתה טבעית ההצטרפות למעשייה. ההלכה מזמן כבר כבר לא הייתה מקדם פעולה אצל שר ואצל חסידות "צאנז", ממנה הגיע, שאם כן הייתה ההלכה דרכם, אזי, הם לא היו קוראים להצביע לאישה, ועוד אישה בעייתית (מבחינת ההלכה וההשקפה התורתית...) כזו. שר וחבריו מ"צאנז" פעלו יותר ככוח פעיל עבור קבוצתם החסידית ופחות עבור היהדות החרדית, שאם פעלו עבור היהדות החרדית הרי שבנתניה, זו שהתפתחותה ובנייתה גדלו לעין שיעור מבעבר, היו קמות גם שכונות חרדיות. אבל שר וחבריו רצו להמשיך להיות "יחידי הסגולה" הציבוריים של החרדים הנתנייתים ולכן גם לא עמלו במיוחד לבניית שכונות חרדיות נוספות, שנציגיהן יתחרו בהם.
מלון מהודר
השר, לופוליאנסקי ושמחיוף הם דוגמה עלובה לייצוג חרדי המנציח את הסטריאוטיפ
החילוני – שאת החרדים קונים בכסף. הבעיה קשה יותר. כשחרדי כזה – כמו שלושת השמות שהזכרתי קודם לכן, נתפס בקלקלתו הרי שבמקום שעסקנים חרדים אחרים, ובמיוחד רבניהם, יעשו תשובה ויבינו כי זו עוד מעידה לגהינום הרי שבמקום זאת מיד העסקנים הללו מגייסים את עדר מרעיתם ויוצאים בהפגנות תמיכה בסוררים, דבר שמעלה את חילול השם והלעג לה "זוכה" היהדות בקרב החילוניים בארץ.
ועוד משהו קטן על הצביעות שבלחמה החרדית למען השבת, והפעם מהעיר הנדונה, נתניה. בנתניה – על חוף הים, עומד מלון ישן ומיושן ששמו "גלי צאנז", השייך לחסידות זו ונחשב כמהודר המלונות החרדים בארץ. הכשרות היא של החסידות המקומית ומוצרי המזון שם הם בכשרות ה"עדה החרדית" מי"ם. לפני מספר שנים שהיתי שם בחג השבועות. בצהרי יום השישי ראיתי את פועלי המלון ומלצריו – ערבים מאזורי המושלשים, הדרומי והצפוני, עוזבים את המלון לבתיהם. חשבתי לתומי כי בודאי שנכרים אחרים יחליפום בעבודת השבת. אבל כשהסבתי לשולחן השבת – בליל שבת, נדהמתי לגלות כי המלצרים ששירתו אותו היו יהודים יוצאי מרוקו משכונת "דורה" שבדום נתניה, שהגיעו לשם וחזרו משם ברכבים ובחילול שבת, על האחראי היהודי שלהם! ממשאלתי את קברניטי המלון ה"מהודר" על כך הם ניסו להתחמק בתירוצים "ביטחוניים". אבל אז הסבתי את ליבם לכך שכל השבוע עבדו שם ערבים, והאם רק בשבת צצות ה"בעיות הביטחוניות"? אז הם עברו לטעון כי "יש כאן הבלעה". גם כאן עמדתי על כך ש"הבלעה" עניינה רק למי שעובד קבוע, אבל הרי הקבוצה הזו מגיעה במיוחד רק לשבת ולכן אין דינה כ"הבלעה" אלא כבאים מראש לחלל את השבת. לבסוף ניסו הללו לטעון כי "הקבלן שמביא אותם איננו מבעלי המלון, והיה לנו רב שאישר את העניין". כמובן ששמו של ה"רב המאשר" לא נודע עד היום וכי הכול היה בגדר חילול השבת, כולל היהודי שישב בקבלה בשבת וכיפה שחורה על ראשו, צמוד לענות לכל טלפון שיצלצל...
בליל שבת – לקראת סוף הסעודה, שאלתי את אחד המלצרים האם איננו חש שהוא מחלל את השבת. הלה – ודמעות בעניו, ענה לי כמובן שהוא חש זאת אבל הוא צריך להביא פרנסה למשפחתו. אח"כ – כשדמעות בעיניו, הוא לחש לי שכואב לו יותר לראות כיצד יהודים אחרים נהנים מחילול הבת שלו...
הייתי מציע לגפני, לדרעי ולליצמן להפגין מול "גלי צאנז" ומול עוד כמה מלונות כאלה – שמעסיקים שם יהודים בשבת כדי שהסועדים יהנו מ"עבודה עברית" ולא מפרצוף של נכרי, ורק אח"כ לבקש מהשר ישראל כ"ץ בקשות הקשורות לשמירת קדושת השבת בתל אביב החילונית.

תאריך:  11/09/2016   |   עודכן:  11/09/2016
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
יוני בן-מנחם
עיתון מצרי חושף מסמכים המראים כיצד יו"ר רש"פ מתערב באמצעות רוסיה בעניינים הפנימיים של סוריה ולבנון. מחמוד עבאס מנסה למנף את הפרסום בישראל כי היה סוכן של הקג"ב לחיזוק מעמדו בשטחים ובעולם הערבי
ראובן לייב
מעצרה של ראש עיריית נתניה - בינתיים בסטטוס של חשודה - אינו מן הסתם אקורד אחרון בשרשרת מעצרים של כמאה מראשי השלטון המקומי במרוצת השנים האחרונות
אברהם פכטר
קריסת החניון – קריסת הפיקוח על הבנייה    מתנצלים וממשיכים    חשד לשוחד בעיריית נתניה    פרשת החייל מחברון – צה"ל ירה לעצמו ברגליים    פרשת פישמן – הבנקים צריכים להיענש    המשטרה מתפשטת – שוטרת כנערת ליווי    תחקיר עיתונאי – על משפטי רצח    ישראל מול איטליה – 20 – 15 דק' נראו כמו נבחרת    אבו-מאזן – מכחיש שואה, סוכן קג"ב ופרטנר אימפוטנט
יהודה דרורי
במכתבם כותבים הגנרלים ומביעים תמיכתם במועמדותו של דונלד טראמפ. הטיעון העיקרי במכתב הוא שהביטחון הלאומי של ארה"ב נפגע קשה ב-7 שנות שילטונו של אובמה, ודרוש מישהו בעל כושר מחשבה וארגון, להחזיר את הכבוד לצבא
אהרון שחר
"החטא ועונשו" הוא כינוי לפרספקטיבה חדשה מאירת עיניים. הנאורים תקעו אותנו יפה מאוד ב"קופסה" המטופשת שלהם, אבל אפשר להתעורר. מה עושים וכיצד פותרים את בעיית האיסלאם?
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il