X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
X
יומן ראשי  /  מאמרים
המעשה המכוער של השחקן רועי אסף בטקס פרסי אופיר חושף בצורה מוחשית את אחד השקרים הנפוצים ביותר של ה'שמאל' הישראלי, השקר, לפיו 'השמאל', להבדיל לימין, נמנע מאלימות ודוגל בפתירת מחלוקות בהידברות האם הסובלנות היא נר לרגליו של ה'שמאל'?
▪  ▪  ▪
יבין. העז לשאול
חזית המלחמה
כולם יודעים שה'שמאל' שלנו הוא בעד תרבות והשכלה, בעד האוניברסיטאות. אבל שוב: כל עוד התרבות, האוניברסיטאות עסוקים בפרופגנדה 'השמאלנית'. לא מזמן מנהיגי מר"צ נעמדו בחזית המלחמה נגד אוניברסיטת אריאל. למה? כי חשדו ששם לא יצליחו להחדיר למוחם של הסטודנטים את השקרים שלהם.

על פניו ה'שמאל' באמת מגלה פחות מעשי אלימות, אך מסיבה אחרת שלא קשורה לתורתו ואמונתו. ה'שמאל' הצליח לכופף את רשויות אכיפת החוק במדינה - מהשוטרים הזוטרים עד לשר המשטרה שמרוב פחד מורה לפקודיו לתעדף חקירה שבה מעוניין ה'שמאל'. לכן פעילי ה'שמאל' כמעט ולא צריכים להשתמש באלימות בעצמם, די לתת פקודה דרך התקשורת - והמשטרה, הפרקליטות, מצ"ח, השופטים כולל העליון יעשו את העבודה במסווה של שמירה על שלטון החוק. אבל כשלא מצליח להם, ה'שמאלנים' ללא היסוס מפשילים שרוולים וקופצים על במות, זורקים אבנים, קוראים לחרמות, מזמינים מוסדות בינלאומיים להשתמש בכוח נגד ישראל. זכרו את הפגנות ה'שמאל' ליד גדר הפרדה, למשל.
ובו בזמן הם מספרים אגדות על סובלנותם הטבעית של אנשי ה'שמאל' בישראל ובעולם כולו. אבל בל לשכוח: הטרוצקיסטים, שבמאה הקודמת רצחו אלפי אנשים, הם 'שמאל' מובהק. כשה'שמאל' מגיע לשלטון יחיד, הוא כבר לא מרגיש צורך להתחזות, מסיר מסכות ומתנהג כמפלצת איומה ונוראית. נא לא להתנער: המאואיסטים בסין, הבולשביקים בבריה"מ שאחראים למותם של מיליוני חפים מפשע - הם כולם אנשי ה'שמאל'. חמר רוז' שביצע רצח עם בקמבודיה נקרא כך מפני שהוא 'רוז', אדום, 'שמאל' אולטימטיבי.
חוץ מאלימות קלאסית, פיזית, קיימת גם אלימות מסוג מיוחד שמשתמשים בה נגד אמנים שלא מזדהים עם ה'שמאל'. המנודים האלה לא מקבלים במה, לא זוכים בביקורת הוגנת בתקשורת, במקרה הטוב הם מודרים ומושתקים ולפעמים מלבישים עליהם סטיגמות של 'פשיסט', 'חשוך' ו'חסר כל כישרון'. אם לא יצאת בהכרזה 'שמאלנית' גלויה, הם כבר חושדים בך שאתה ימני סמוי, וגם אין לך גישה לקהל, לקוראים, לפסטיבלים, פרסים, תחרויות ותקציבים.
סנגוריו בהתנדבות של השחקן מטקס פרסי אופיר טוענים עכשיו כי הוא ילד טוב ירושלים; כשהוא קפץ על הבמה בזמן נאומה של השרה הוא לא התכוון לפגוע בה פיזית ורק רצה לדבר אל הקהל. כן, הוא רצה לתפוס את המיקרופון, לשלול מהשרה את האפשרות לדבר, לכפות על הנוכחים את דעתו. נניח, שזאת אכן הייתה מטרתו היחידה של הבריון. אז המקרה ממחיש את השקר הנוסף. אנשי 'השמאל' הנאור, אבירי חופש הביטוי מכירים רק בחופש כזה להם עצמם.
חופש הביטוי
אולי מישהו מה'שמאל' יטען שניסיון השתקת האחר, השונה, היה מקרה חד-פעמי, מקרה חריג. הלוואי. ה'שמאל' בכול הזמנים בלט ברצונו להשתיק את היריב האידאולוגי, לסתום לו פה. קחו למשל את סגירת ערוץ 7, את הניסיונית הבלתי פוסקות לסגור את עיתון 'ישראל היום' שעמדותיו לא מתיישרות עם הקו ה'שמאלי'. יש לי עוד דוגמה, מקוממת יותר: אתם זוכרים מה 'השמאלנים' הנאורים, כלבי שמירת חופש הביטוי עשו באמצע שנות ה-1990, בזמן כהונתו של שמעון פרס כראש הממשלה, לקריין חדשות ערוץ אחד, חיים יבין, אשר העז לשאול את נציג הממשלה שאלה תמימה: 'עד מתי?' עד מתי יתפוצצו כל שני וחמישי אוטובוסים ברחובות ערינו? אתם זוכרים את כל העלייהום עליו של ה'שמאל', אשר מיד קלט ששאלה טומנת בחובה סכנה לשלטונם. הלהקה האכזרית של העיתונאים המזדהים עם ה'שמאל' התנפלה על 'מר הטלוויזיה' המסכן, מיררה את חייו: למה הוא חרג מתפקידו כמגיש בלתי מזוהה ושאל שאלה פוליטית!.
כיום כל מי שתפס מקום ליד מיקרופון, מול מצלמה, ליד מקלדת המחשב המחובר לאתרים המובילים, קוטל בביקורת את הממשלה הלא 'שמאלנית' על גל הטרור הנוכחי. 'עד מתי?' - השאלה הנשמעת ביותר. ואותם העיתונאים הצבועים שנזפו בזמנו בחיים יבין לא רואים בזה פסול, לא פוצים את פיהם. לפני כחודש פורסם שהממשל האמריקני מימן את עמותת 'V' אשר פעלה נגד בחירתו של נתניהו בקמפיין האחרון. השדרנית של קשת, גלית גוטמן פלטה בשידור חי בתמימות: 'אם לאמריקנים זה לא הצליח, איך אנחנו נצליח?' כל אותם 'זאבי האוביקטיביות' אשר עדיין שולטים בתקשורת ה'שמאלנית' - למה הם מילאו פיהם מים?
הזמנים השתנו? היום יש גישה אחרת לסוגיה? עזבו. העמיתים 'השמאלניים' שלהם בארה"ב, שלא שונים במאומה מבני חסותם בישראל, לא מעלים בדעתם לשאול אותה השאלה: 'עד מתי יתפוצצו פצצות ברחובות ערינו', את הנשיא ה'שמאלני' שלהם.
רצח אופי
לפני שאמשיך עלי להבהיר שברשימתי זאת אני מתייחס אך ורק ל'שמאל' המדיני; יש לי מה לומר גם לגבי השמאל הכלכלי-החברתי, אך זה נושא בפני עצמו עבור מאמר נפרד.
התקרית בטקס פרסי אופיר ממקדת את אלומת האור על השקר הנוסף של ה'שמאל': הטענה שה'שמאל' לוחם למען זכויות וקידום הנשים. כולנו ראינו איך ה'שמאל' קיבל את מינויה של האישה לתפקיד שרת התרבות. יש במירי רגב עצמה משהו פגום? היא אישה לא משכילה דיו, ערסית? ומה עם אשת ראש הממשלה? הו, באכזריותם כלפי האישה הזאת ה'שמאל' הישראלי עלה במונים על הפטרונים שלהם בארה"ב אשר עשו רצח אופי לשרה פיילין היפה שכול חטאה היה: להסכים לרוץ כסגנית של המועמד הרפובליקני לנשיאות. מה היה לא בסדר אצל המושלת מאלסקה? ערסית? לא. חולה? לא. זקנה? לא. חסרת ניסיון בניהול עניינים? לא. אולי יש משהו בשמם המשותף של שתי הגברות שמוציא מדעתם את ה'שמאלנים' משני צדדי האוקיאנוס?
אם כבר נזכרתי בשרה פיילין: ה'טיפול' של אחד העיתונאים ה'שמאלניים' הבולטים של ארה"ב בבת שלה מסיר עוד מסכה מפרצופו של ה'שמאל' המאורגן הבינלאומי. ה'שמאל' תמיד טוען שהוא דואג לזכויות הקטינים, הילדים. השדרן ההוא שיחרר בפומבי, ממסכי הטלוויזיה, הערה מינית מעליבה על אודות בתה של שרה פיילין, ואף עיתונאי 'שמאלני' לא פצח את פיו כדי להגנה. השדרן עצמו כאשר הפנו את תשומת ליבו לעובדה שהילדה היא קטינה, רק צחקק והמשיך הלאה. המטרה מקדשת את כל האמצעים - גם דריסה גסה על ילדים.
ניצול יחסי מרות
תבדוק כל דבר אצל ה'שמאל', ותמצא שם שקרים. ה'שמאל' מנהל מאבק בהטרדות מיניות במקום עבודה? הצחקתם אותי. לפני כמה שנים מספר נשים התלוננו על העמית הבכיר שלהם שהטריד אותם מינית. הרמתי גבה כאשר הן אמרו: 'ועוד הוא איש שמאל!'. מי הכניס לראשן שאיש ה'שמאל' לא אמור להיות פושע מין? ה'שמאלנים' עצמם אמרו! הרי הם שולטים במכשיר לשטיפת המוח. יודעים איך הסתיימה הפרשה הבזויה ההיא? קרוב לוודאי שלא: כי התקשורת ה'שמאלנית' השתיקה את המקרה, והמטרידן הסדרתי עם רישיון להטריד מה'שמאל' ממשיך בחייו הרגילים. הוא לא אכלס את התא ב'מעשיהו' בסמוך למשה קצב. ההשתייכות הפוליטית הצילה אותו. אבל זה בקטנה. ה'שמאל' הצליח להוציא ללא פגע את הנשיא האמריקני ה'שמאלני', אשר באפן ציני ותוך ניצול יחסי מרות קיים יחסים אסורים עם המתמחה התמימה בחדר הסגלגל. לא הדחה, לא משפט, לא כלא, לא פיצוי.
ב-21 בינואר 2016 העיתונאי רביב דרוקר צייץ בטוויטר שלו שיצחק הרצוג זרק לעבר חברת הכנסת מסיעתו מיכל בירן: 'זין בעין תקבלי מה שאת רוצה' - ומה? קמה זעקה של ה'שמאל'? מישהו יצא להגנת כבודה של האישה? שום דבר.
ה'שמאל' מקדם מיעוטים? הא. לא במקרה לא זכתה בשום פרגון קונדוליזה רייס שיכולה הייתה להיות הנשיאה השחורה הראשונה של ארה"ב. משכילה, ישרה, עם ניסיון בתחום מדיני. קל היה ליצור קונצנזוס לגביה בעם. החטא היחיד שלה היה: השתייכות למפלגה הלא 'נכונה'.
אוכלוסיית הלהט"בים יכולה לסמוך על התמיכה הבלתי מסויגת של 'השמאל'? שינסו להרים את קולם למען הדעות מהצד השני של הקשת הפוליטית - ולא אקנא בהם.
כולם יודעים שה'שמאל' שלנו הוא בעד תרבות והשכלה, בעד האוניברסיטאות. אבל שוב: כל עוד התרבות והאוניברסיטאות עסוקות בפרופגנדה 'השמאלנית'. לא מזמן מנהיגי מר"צ עמדו בחזית המלחמה נגד אוניברסיטת אריאל. למה? כי חשדו ששם לא יצליחו להחדיר למוחם של הסטודנטים את השקרים שלהם. הם בעד החופש האקדמאי ונגד קומיסרים? - רק אם האקדמיה עושה להם טוב בגב. הם כולם כעדר אחד מתנפלים על מדען או אומן שלא הולך בתלם שלהם.
תשאל כל אחד ברחוב, הוא יגיד, שה'שמאל' מטבעו בעד הפציפיזם. אבל ראה זה פלא: דווקא הפציפיסטים האלה פתאום הופכים לנֵצים שמשאירם מאחור את הגנרלים הלוחמניים ביותר, כאשר מדובר בסוגיית השירות הצבאי של הדתיים. אותם הם דורשים לגייס מיד, ואת כולם, כאילו על הפרק עומדת מלחמת גוג ומגוג, ואו-טו-טו ישראל תשלח את גייסות מעבר לגבולות כדי לכבוש בירות של מדינות שכנות. כאלה הם, הפציפיסטים המזויפים.
בני ברית
ה'שמאל' בעד שלטון החוק. כן. מגן על כבודו ומעמדו של בית המשפט העליון. אך כל עוד הוא מנפיק החלטות שמתיישרות עם האג'נדה הפוליטית של ה'שמאל'. ויוצא מיד עם הכרזה שבית המשפט העליון טעה כאשר פסק הדין לא מוצא חן בעיניו. ה'שמאל' שותק לנוכח הפרת החוקים על-ידי המגזרים אותם הוא מחשיב לבני בריתם ובני חסותם. במקרים האלה, שהחוק ינוח עד לצורך להפעילו נגד היריבים מהצד האחר של המפה הפוליטית.
היריעה קצרה מלתאר את כל השקרים הקדושים של ה'שמאל' הישראלי, אשר במספרם עולים על עשרה בהרבה. על כן אעבור ישר לשקר הגדול שלו: הטענה שה'שמאל' מצדד בתהליך המדיני. הרי הוא כתב על דגליו: 'שלום עכשיו'.
יכולים לטעון שכל השקרים ה'קטנים' וה'לבנים' האלה נסלחים כה'שמאל' בסופו של דבר מונע ממטרה חשובה מעין כמוה: להגיע כמה שיותר מהר לשלום עם שכנינו.
נתעכב קצת בסוגיה. כשעליתי ארצה בשנת 1992, הסתכלתי ימינה ושמאלה, הבנתי פחות או יותר מה קורא כאן, החלטתי שאני שייך למחנה השלום, שהאינטרס החשוב ביותר של מולדתי החדשה - להתפייס עם השכנים תוך ויתורים (גם אם עבור מישהו הם 'כואבים'). לכן בירכתי על חתימת הסכם אוסלו. מתחתי בליבי ביקורת על יצחק רבין על כך שהוא לא צבר אומץ לסגור את כל הקצוות בהסכם אחד: לוותר עוד, עד לבירת פלשתין במזרח ירושלים, כדי להשיג הכרזה על סוף הסכסוך. בעיתון הרוסי בו אז עבדתי כתבתי שלמרות שידיו של ערפת מגואלות בדם, אני אסכים ש יקראו על שמו את הרחוב בו אני אז הייתי גר (לא היה לו שם, רק מספר). זכור לי שספגתי המון ביקורת מהקוראים של העיתון. הצטערתי מאוד כאשר התהליך דשדש במקום.
כשבשנת 1998 ראש ממשלת הימין בנימין נתניהו חזר משיחות עם ערפת בווי פלנטיישן עם הסכם חתום, שמחתי עוד יותר. נתניהו בחוכמה רבה לקח איתו לווי פלנטיישן את מנהיג ה'רוסים' דאז השר נתן שרנסקי, כדי שלא רק הרוסים, כול הקהל השמרני יותר וחשדני יראה שלא היה איזה דיל. הייתי בטוח, שהפעם הכול יצליח, כי נתניהו, להבדיל לרבין ופרס, לא רץ להסכם לבד עם קבוצה מצומצמת של נאמניו, אלא הביא איתו להסכם את רוב העם. ברור היה שבכול משאל עם, בכול הצבעה בכנסת ההסכם יקבל רוב גורף. פרסמתי אז מתוך איפוריה מאמר תחת הכותרת 'רקוויאם ('שיר הספד') למפלגת 'עבודה'. הרי המטרה העיקרית של המפלגה מושגת על-ידי הליכוד, לכן אין יותר צורך בה. (במשפט האחרון הוספתי הסתייגות אחת: אלא אם כן העבודה בקמפיין הבחירות הבא תתמקד בבעיות החברתיות, תבטיח לעם הרים וגבעות ותקבל את המנדט להוביל את המדינה).
אך החגיגות היו מוקדמות מדי. כי היה גורם אחד שהתנגד להסדר ההוא עם הפלשתינים. היה מי שטרפד את התהליך. הגורם הזה התחבר לימין הקיצוני והפיל את הממשלה. שמו המלא של הגורם: ה'שמאל' הישראלי.
אז הבנתי שכל השנים האלה ה'שמאל' היה דו-פרצופי, מתחזה לשוחרי שלום, ומכאן והלאה התחלתי לכתוב את המילה 'שמאל' בהתייחסות למחנה הזה בישראל אך ורק במרכאות.
בשנת 1999 מפלגת העבודה (כאילו מישהו שם באמת קרא את המאמר שלי) העלה אל דגליו את הבעיות החברתיות, אהוד ברק הבטיח לטפל ב'זקנה במסדרון', קיבל לידיו שלטון, הלך להמשיך את התהליך השלום, עשה זאת בשלומיאליות המאפיינת את ה'שמאל' מעולם - והרס הכול.
הזמנה שקרית
במאמרי העצוב אחרי הכישלון של ברק הזכרתי לקוראי הרוסים את הבדיחה מתקופת בְרֵזְ'נֵב: במהלך הצעדה לרגל ה-1 במאי מישהו מהקהל ירה לכיוונו של בְרֵזְ'נֵב העומד על יציאה, ופספס. את המתנקש מיד תפסו, לקחו למרתפי הק.ג.ב. החוקר שואל אותו: 'יש לך רובה מדויק עם כוונת אופטי, שרתת בצבא כצלף, איך פספסת?' המתנקש מסביר: 'לך תדייק, כאשר כל אחד תופס אותך ביד עם צעקה: 'תן לי, תן לי לירות'.
ברק התחנן לפני ערפת ולא הצליח, אריאל שרון הלך על ויתורים חד-צדדיים ולא הצליח. אהוד אולמרט וציפי לבני הציעו עוד ועוד ויתורים - ולא הצליחו.
כל מנהיג של המחנה ה'שמאל' לא דואג לשלום אלא רק לקרדיט: הוא זה שחייב להעניק את חותמו ואת חתימתו על ההסכם אחרת הוא יחבל. ראש ממשלת ישראל דהיום מבמת האו"ם קורא למנהג הפלשתינים לנאום בכנסת ומתחייב מצדו לנאום נאום פיוס ברמאללה. לכל בר דעת זה מהווה הוכחה לרצינות כוונותיו של נתניהו. אם אתם באמת רוצים שלום - תפסו את נתניהו במילה, תפנה לאבו מזן, יש לכם ערוץ הדברות יציב איתו, תשתמשו בערוץ זה פעם אחת לא לצורך לנגח את היריב הפוליטי אלא למען הקידום של התהליך המדיני. לכו אליו, תזמינו אותו לכנסת. הרי היה כבר תקדים בעבר: נאם אצלנו נשיא מצריים וקיבל כל מה שדרש. במקום זה התקשורת של ה'שמאל' מעדיפה לתת במה לתגובה של איזה גורם פלשתיני הזוי אשר בלי שום הוכחות מאשים את ראש ממשלת ישראל בהזמנה שקרית.
למה ה'שמאל' מגיב בצורה בלתי הגיונית שכזאת? הנה ההסבר האפשרי: לפני זמן מה העיתונאית אילה חסון הביאה עדות על מפגשו של חיים רמון עם בכיר פלשתיני בה הפוליטיקאי הישראלי הפציר בנציג הרשות לא ללכת למהלך מדיני עם ממשלת נתניהו והבטיח ויתורים נדיבים ביותר כאשר ה'שמאל' יעלה לשלטון. ה'שמאל' לא הגיב על העדות השערורייתית כלל, למרות שברור שכל יום דחייה של ההסדר פירושו קורבנות נוספות הן מצד היהודים הן מצד הפלשתינים.
אעלק שוחרי שלום.
לפעמים נדמה לי שכל מה שהחבורה הזאת שנכסה לעצמה שייכות למחנה שמאל רוצה למעשה זה רק להשיג כסאות בממשלה ואפשרות לחלק ג'ובים לאנשים - אנשי שלומם, לקבל ללא ביקורת תקציבים ליצירות שלהם שיש בהם שנאה ליהודים ולמדינת ישראל - בתקווה לזכות בפרסים בינלאומיים.
עד מתי הם יצליחו להערים עלינו - תלוי רק בעם עצמו. זה הזמן לפקוח עיניים, להפסיק לצרוך את הלוקשים שבהם מאכילה אותנו החבורה האלימה, השקרנית והאינטרסנטית הזאת.

תאריך:  26/09/2016   |   עודכן:  26/09/2016
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט
סדום ועמורה עיתונות
עשרת השקרים של "השמאל" הישראלי
תגובות  [ 12 ] מוצגות  [ 12 ]  כתוב תגובה 
1
יורי- איזה
כיף לך !  |  26/09/16 12:42
 
- ומה יש ל ך להציע לגופו של
אברהם 10100  |  26/09/16 14:18
 
- כמובן.
שמ  |  26/09/16 14:28
 
- השמאלנים רצחו את דה האן
חניבעל  |  26/09/16 14:56
2
יפה משכיל וממצה ל"ת
ב.ניצן  |  26/09/16 12:59
3
תתאמן קצת
שמין  |  26/09/16 13:27
 
- סדום ועמורה, טמבל. ל"ת
חניבעל  |  26/09/16 16:24
 
- שמאל מזויף
שונרא  |  26/09/16 19:13
4
מאמר מעולה. כל מילה זהב.
לכותב המאמר  |  26/09/16 15:39
5
אני שמחה להיווכח שיש מישהו שרו
ריטה  |  26/09/16 15:42
6
מר מור הנכבד, אינני מבין אותך
אהוד פרלסמן  |  26/09/16 18:40
7
נכון מאד לגבי שקר ההשכלה
אור770  |  30/09/16 11:38
 
תגובות בפייסבוק
 
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
עו"ד ענת שביט
דווקא קריסתה של קבוצת פישמן מעלה את האפשרות, שבניגוד לפסק דינו של בית המשפט העליון - היה מקום להתיר לו לקזז את הפסדי ההון שנוצרו לו כאשר כיסה חובות של חברות שבבעלותו
יוסי קופרווסר
המזרח התיכון כיום הוא אזור המחולק בין מחנות שונים הנלחמים זה בזה עד חורמה, כשזירת הלחימה העיקרית היא סוריה. אין מדובר במלחמה בין מדינות. יש מרחב אירני, מרחב של הגורמים האולטרה רדיקליים הסונים, מרחב שולי יחסית שנשלט על-ידי האחים המוסלמים, ואזור שנשלט על-ידי הכוחות הפרגמטיים. זו המפה של המזרח התיכון שעליה אנחנו צריכים להסתכל כדי להבין מול מה אנחנו עומדים
אהוד פרלסמן
רבים מאיתנו אינם מצליחים להבין שבני אדם שונים, שאינם מכירים הזה את זה, מושפעים באורח דומה מהידיעות המופיעות בתקשורת. אי-הבנה זו גורמת לחשיבות המיוחסת למצב הסקרים במדינות המתנדנדות בארה"ב.
נפתלי גוטמן
שרון פרי הגדירה את הפצת התמונות שלה באינטרנט כאונס וירטואלי ובכך הצטרפה לשורה של כותרות מפוצצות המבשרות לנו על תופעות הרות אסון או בממדים קולוסאליים שלא נראו עד כה
ארי בוסל
מתרפק אני על העבר    דבריו של לוי אשכול: ״היו אלה ימים נוראי הוד, עמנו יזכור אותם לדורי דורות, היו אלה ימים של התעלות האדם ונפשו, כל העם כולו התגייס להלחם על חייו ועל תקוותו"
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il