X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
X
יומן ראשי  /  מאמרים
מי ייגול עפר מעיניך, שמעון, דווקא ברגעים אלו ממש של לוויתך האחרונה. צא מארונך וראה מי לא הגיע למפגן החיבה הבינלאומי כלפיך: כל מושאי חלומותיך בלטו בהיעדרם. מלך ירדן, המדינה שמאז תום מלחמת השחרור שלבה אינטרסים קיומיים הדדיים עם ישראל - איננו בקהל מלוויך. נשיא מצרים - וכמעט כבר מלאו 40 שנה של "ותשקוט הארץ" - איננו כאן. הרעה מכל: אזרחי ישראל הערביים, אותם הנפת כניסוי המכונן לדו-קיום בן 70 שנה
▪  ▪  ▪
הלוויה של שמעון פרס ז"ל [צילום: אריאל שליט/AP]

שמעון יקר,
ליום הזה פיללת כל יום חייך.
הנה הוא כאן, מקשט את ארונך בהילת נשיא המעצמה הגדולה, שצנחה בימיו אל שפלותה בכוחה ועוד יותר ברוחה; בהיותך מקושט בעוד כתרים שאולים של מנהיגים אירופיים מתנדנדים או "לשעברים", שאף הם עודם שבויים בחלומותיך המנופצים וחוסים לעת עוועים כזאת תחת מהפיכת המדינה-האסלמית באירופה.
כולנו זוכרים עדיין: הלוויה הגדולה, שארגנת לך בחייך, לפני שלוש שנים, בהיותך בן 90 שנה - עלתה למעלה מתריסר מילוני שקלים (שנלקטו אמנם, לגרסת אנשיך, מבעלי ממון פרטיים, לכאורה חסרי עניין בך ו/או בארצך); אלא שהייתה זו חגיגת-ענק בזבזנית וראוותנית, אישית-לאומית, אחת ויחידה, שנראתה כאן אי-פעם בארץ, כשהנציחה נשיא מכהן ודמתה לפולחן אישיות לכל דבר.
כל זה קרה כשעדיין אזרחים נאבקים כאן בארץ על מימון חודשי של קורת-גג; מה, שמטבע הדברים, לא חסר לך כל ימי חייך, מאז צאתך את העיירה היהודית. מורך הדגול, דוד בן-גוריון, הותיר לכולנו, זקנים בבתי-אבות ונערי תיכון, את צריפו הרעוע בנגב כמורשת. טוב מראה עיניים מהלך נפש, ללמדנו, מה רב המרחק המוסרי בין התלמיד לבין הרב.
שמעון יקר, גם אני רציתי להספיד, אלא שלא הותירו בידי אפילו להתקרב אל המעגל החיצוני של מלוויך. כשאני עומד הרחק מנגד ואל ארונך הנישא אינני בא, זכור זכרתי, כי השארת בהיסטוריה האישית שלך והלאומית שלנו תמונות קשות של מעגלים אחרים; מעגלי דמים מימי אוסלו ומעגלי חורבן מימי גוש-קטיף.
בכל אלו זירות העימות חולקו למעגלים של גייסות צבא ומשטרה, שסטו מייעודם הממלכתי בלחץ הנסיבות ושגיונות המנהיגים ואף "התעלו" לכדי שיסוי אזרחים (במדים) באזרחים (שמדיהם גנוזים בבתיהם לעת מבחן אמתי).
אכן, חובה מצפונית רובצת לפתחי להבהיר תחילה למען ההגנה על ערך כבוד המת, כי תלמידך (מסתבר, כי גם לך היה אחד מובהק כזה) התיר לנו לפני מספר שבועות להתחשבן עם מנהיגים, אף שטרם נגנז ארונם. היה זה (עוד בהיותך בחיים) יוסי ביילין, טרם בא אל מנוחתו איש צבא ומדינה, שאף הוא נשא עיניו לזמן קצר אל הנשיאות; ושמא הקלת-הראש בבנימין בן-אליעזר התאפשרה על-שום שהגיח אלינו מהמזרח.
אני הח"מ, אחד העם הנני. הייתי ונותרתי. לא הכרנו מעולם, שמעון, וכבר לא נכיר. אלא שדמותך בערה כאש בימי עלומיי. תמונותיך הגיחו למולי בצבעי שחור-לבן מספסלי האופוזיציה, מלווה בזעקות אימה כלפי מנחם בגין, כי "עת הזמיר לא הגיע", ובצווחות נמרצות, שהבליטו את וורידי-גרונך עד התפקע, כלפי "שר הדואר"; כמו-גם לנוכח מהלומות האיבה שלך כלפי האספסוף מבית-שמש של שנות ה-80, וכשכבר זכית לחבוש את ספסל הממשלה - התגלגל לו הגלגל ולא בהכרח השתנית.
עוד קודם לכן התכתשת עם גדולי ה"עבודה" כגולדה ואשכול ואלון וגלילי - אלו שבחושיהם הבריאים ידעו היטב היכן מונח לו הצדק האנושי, היהודי, הלאומי והבינלאומי, במאבק הדמים בין 120 שנה בינינו לבין הקמים על תינוקות בעריסותיהם.
לזכותך ייאמר, כי התקינות-הפוליטית עמדה לך כבר אז, כאחד מנציגי הדור-הצעיר ב"עבודה", כשאף אתה לא טמנת ידך בצלחת. צמחת בערוגה מטופחת, ועל-כן רוח הגבורה היהודית בת-דורנו לא הייתה זרה לך. מאוחר יותר היא התבטאה בהחלטה הגדולה היחידה, הגורלית והאמיצה, בכל חייך האישיים והציבוריים, כששלחת את המחלצים הנועזים אל בית-הנתיבות באנטבה.
מסתבר, כי העיירה היהודית קרבה אליך אז ודמותך סבך, הרב והחזן, שעלה על המוקד, מלאו אותך בערגה אל הארון והלוחות והמשכן וקברותיהם של אבות ואימהות.
אם נכונות הידיעות, ואלו מיום ליום נעשות מעורפלות וסותרות מיניה וביה, וכשמדובר בך, כשכל עדיך כבר דוממים - על אחת כמה וכמה; הרי שבניית כוח ההרתעה סמוך לדימונה, לו היית שותף בדרך זו או אחרת - מיקמו אותך היטב בחברת יהודים פרנואידים, שחיפשו כל דרך לחסן את הכבשה היחידה במזרח-התיכון (המזרח-התיכון ה"ישן", זה שקדם ל"מזרח התיכון החדש"; פרי הבאושים של דמיונך המתעתע) מול שבעים הזאבים. עד אז עדיין הבנת, מי במרחב-השמי זקוק להגנה ומי מתעקש להתמיד בעמדת התוקף.
מי ייגול עפר מעיניך, שמעון, דווקא ברגעים אלו ממש של לוויתך האחרונה (והפעם באמת... וגילך הפעם 93)! צא מארונך וראה מי לא הגיע למפגן החיבה הבינלאומי כלפיך: כל מושאי חלומותיך בלטו בהיעדרם. מלך ירדן, המדינה שמאז תום מלחמת השחרור שלבה אינטרסים קיומיים הדדיים עם ישראל (גם בעת תשלום מס-השפתיים במלחמת ששת-הימים) - איננו בקהל מלוויך. נשיא מצרים - וכמעט כבר מלאו 40 שנה של "ותשקוט הארץ", כהבטחת מנחם בגין - איננו כאן.
הרעה מכל: אזרחי ישראל הערביים, אותם הנפת כניסוי המכונן לדו-קיום בן 70 שנה, ומהם נשאת קל-וחומר לגבי שיתוף פעולה אזורי וגן-עדן לעמי האזור - הם, דווקא הם, החרימו אותך ביום ההילולה הגדול שלך, כשהללו מאוחדים וחזקים פוליטית (בחסות אביגדור ליברמן) יותר מאי-פעם.
בשבועיים החולפים (מאז גלי מוחך התזזיתיים הוכרעו בפרץ דם) הכתירו אותך אוהביך (מקבצי עדרים, שלא בהכרח זוהו ככאלה בעברך) כ"נץ" בצעירותך ובאחריתך כ"יונה". מושגים זרים ליהודים חפצי חיים, שכמעט מעולם לא למדו מלחמה וכל עניינם להגות בתורה.
אלא שעל הגשר הערפילי המעוות הזה צעדת, לא משום שהחכמת, נוכח שינוי דרמטי של נסיבות, ולא משום שטעמת לפתע בחטא מעץ-הדעת (הואיל ותמיד ייחסו לך הבנה, אוריינות ואינטליגנציה). לא כי, אלא מאז למדת את מחירי הכדאיות ונעשית לוליין פוליטי אמתי עד שהוכרזת על-ידי גנרל מלחמת התהילה כ"חתרן" - או אז החלטת אסטרטגית לשנות כיוון.
השקפת עולמך לכאורה השתנתה: אחרי שהתנפצה תקוותך הבן-גוריונית לקבץ אליך את יהודי המזרח, נחשלי התרבות ומפגרי הקדמה, 50% מהעם היושב בציון, הסבת עיניך, שמעון, אחורה, ונוכחת כיצד במחנך (שהתפצל לראשי-חץ שמאליים) מגיבים בריאקציה הרסנית, אוטו-אימונית, למהלך עליית הרוויזיוניסטים. הבטת גם סביב, למרחקים גאוגרפיים, בהרגל חדש, הרסני וחולני, אותו קנית, כשזיהית את ציפיות העולם הנאור (חלקו הפעיל בעבר את תאי הגז והצית את אש הכבשנים וחלקו האחר שתק) ואז צללנו כולנו לעידן חדש, כשכבר הבזקי המצלמות נראו בכל מקום ונדרשה זהירות אף בחדרי-חדרים.
חזון אוסלו - מהלך "הסכמי" מוזר, שתלה תקוות-נצח במרצחים-לשעבר, כי יפעילו, הפעם את נשקנו, לעבר אחיהם - שטף כצפוי את חוצות ישראל בדם. משפחות שלמות, שבילו לכאורה במרכזי ערים; אבות ואימהות על ילדיהם, נקרעו לגזרים בהתקף-פתע של מחבל-תופת בודד; לעתים שניים בהתקפה משולבת, או בזה אחר זה; כשהם מופיעים שוב ושוב ושוב באתרים הומי-אדם ומפלחים את הבטן-הרכה של כולנו.
במקום הטנק הישראלי השועט קדימה, חזינו במבזקי החדשות בעגלות ילדים מפויחות, כשהן נטושות, או, לחלופין (אללי לנו!), מגואלות בדם עוללים, כשאין אימא ואין תינוק ואין כבר ישראל לוחמת.
לא למדת, שמעון. למזלך וכצפוי, גם לא איבדת נפש אחת במשפחתך. התעקשת כפרעה, שלא להכיר במציאות המדממת, וכך כשבטלו השיחות העקרות עם הרוצחים, החמושים מכף רגל ועד ראש בנשק "כחול-לבן" - חברת לאסכולה חדשה, סותרת, הגובלת בהפקרות של ממש.
בדומה לחצייתך את הקו-האדום לעבר אוסלו, גם המהלך החד-צדדי מול שערי עזה, לא היה שלך. כבר היה עידן שרון וכל אימת שהתרבו הקרבנות בצמתים ובשווקים ובבתי-הקפה, היית עסוק בעידכון חזונך האזורי המתגלגל, זה שאותו שיבחו כל-כך הדוברים הנכבדים כאן. אד-הוק ראית במהלך נסיגה בהול מעזה, לצד חרישת בתים שוקקים והחרבת שדות מוריקים, נושאים פירות, את התשובה החדשה לאימה ולחשיכה, שזרעו כל מהלכיך הפוליטיים בעבר. בבחינת תרופה לתרופה.
יצאת זקוף-קומה מול הסרטים-הכתומים בסרטי כחול-לבן. התעלמת מצער משפחות, בהלת ילדים, יבבת תינוקות ועגמת-הנפש של קהילות. קרבת זחוח אל מעבר-כיסופים לראות במו-עיניך את מסע היהודי הנודד.
ידעת זאת היטב, כשממשלתך מחקה מהיסוד כל זכר להתיישבות יהודית בכנף הארץ. לא גן ירק פורח לעמיתיך הערבים, עמם לא נועדת. לא דמוקרטיה משגשגת בשמורת-טבע של המזרח-התיכון, אותה מעולם לא טרחת לכונן.
בעזות-מצח, אופיינית רק לך, פנית עורף לבני-בריתך המוסלמים מ"אוסלו" ואלו קוננו והתריעו בכל כלי-תקשורת (גם בעברית רהוטה), כי נסיגה חד-צדדית הינה מתנה לטרור, חיזוק מובהק של סרבני-השלום בצד שלהם והשמטת הקרקע תחת רגליהם.
אף תלמידך המובהק, ח"כ יוסי ביילין, כבר ראש סיעה משמעותית בכנסת, יצא חוצץ נגד חילול ערכי-השלום המשותפים לכם עד לא מכבר, כקידוש הטנגו במו"מ, בשיתוף ובהסכם. כבדו אוזניך משמוע, שמעון, עד שגם בתובנותיו של ביילין לא השגחת.
צפית זאת, כשחזונך המעודכן שוב דימם. מאז, מידי שנתיים, יוצאים טובי הצעירים שלנו להקיז דם אל מול מעבדת ניסיונותיך ה"חזוניים" בכל זירות העימות: חומת מגן, עופרת יצוקה, מלחמת לבנון השנייה, עמוד ענן, צוק איתן והדרך עודנה נפקחת לאורך. גם לרוחב.
מול מבחן האנושיות של מנחם בגין, הנוטל אשמה על הרוגי-לבנון ופורש מחיים (בכלל); נוכח הצעת ההתאבדות המשותפת (לדיין) מצד גולדה, עם סיום מניין הקרבנות ב-1973; בהשוואה למבחן המוסריות של אל"ם עוזי יאירי, המקבל על עצמו אחריות מצפונית (אף הוא עד מוות) על פקודיו בחווה-הסינית, כשהוא כלל איננו שם; כישרי-דרך רבים אחרים - קברך הטרי, שמעון, ממוקם, לאמתו של דבר, הרחק ומעבר לקברותיהם של גדולי-האומה בדורותינו הנוכחיים.
מעולם לא נטלת אחריות. מעולם לא הבעת חרטה, ולו על צעד טקטי קטן, שסיבך חיי יחידים. מעולם לא השתתפת בצער. מעולם לא הבעת הזדהות.
אל שיא קהותך הרגשית התוודע העם ביושבך במגדל-השן הנשיאותי בשנתך ה-84, עת כל אדם עורך את חשבונותיו הפרטיים עם עצמו ועם בוראו וסופר מלאי. ניהלת ממנו ובחסות משאביו הציבוריים, הגדלים והולכים, חזית מדינית פעילה (שמספידיך אינם מסתירים עוד), כשדמעת העשוקים ממך והלאה.
לא עוד. מספרי שבחיך יודעים לספר על הנס הכלכלי, שחוללת באמצע שנות ה-80. הם אינם מסגירים את הדמות "האבהית", שחצתה גם כאן קווים אדומים, ממרום תפיסת העולם הסוציאליסטית (מבית בן-גוריון) אל שפלותה האנושית של תפיסת העולם ה"קפיטליסטית חזירית", אותה כינית ככזאת רק בשנות ה-2000.
זכור אזכור, שמעון, את הבהלה והחרדה, שאחזה אז בהמונים, בהיותך ראש-ממשלה, כשמחיר כרטיס נסיעה בקו אוטובוס עירוני הוכפל תחת שרביט הכסף שלך ועניי-עירך ביקשו רחמי שמים. ערכי "העבודה", בראשם רווחת העובד, דוכאו וחוללו תחת שתיקה (קנויה?) מצד ההסתדרות. ערך כספו של האזרח, חסכונותיו ונכסיו - היו למרמס.
היו דווקא שנתלו אז באחד מסימניו של עידן המשיח, בו דובר כי "היוקר יאמיר", אבל מאז, כידוע, בן-דוד לא בא. גם לא בחזון אוסלו, אותו אימצת בחום. לא מבעד למאות אזרחים טבוחים בכיכרות, במסעדות, בבתי הקפה ולכודים כשלדים מפוחמים באוטובוסים בוערים. בוודאי לא בחזון הנסיגה החד-צדדית, עליו מיהרת לקפוץ כסחורה מהירה, חלופית, במחיר בגידה "נסלחת" בבני-בריתך הערבים. גם לא בחזון חורבן ההתיישבות והתנכרות לדמעת עשוקים.
עשבים בלחייך, שמעון, ואולי דווקא אחרי לכתך, בן דוד בא.

תאריך:  03/10/2016   |   עודכן:  03/10/2016
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט
סדום ועמורה עיתונות
ההספד שלא נישא
תגובות  [ 18 ] מוצגות  [ 18 ]  כתוב תגובה 
1
גוש קטיף מעולם לא היה
מה זה?  |  3/10/16 10:22
 
- קצת ידע לא יזיק
רוריוס   |  3/10/16 12:01
2
אם אלברט אינשטיין היה חי,אין
בני בנקר  |  3/10/16 11:16
 
- אכן כן זו הגדרה טובה לטיפשות
נובל  |  3/10/16 16:19
 
- למגיבים2עד6>אוסלו=עיכוב החמאס!
ע_הראל  |  6/10/16 11:43
3
יישר כח. קול קורא במדבר הטיפשי ל"ת
דורון.צ  |  3/10/16 12:08
4
מה שנכון, נכון! ל"ת
וינטר הניה  |  3/10/16 12:34
5
עלאק מזרח תיכון חדש. פחחחח ל"ת
דן שומרון  |  3/10/16 13:16
6
עוד הוכחה
ארי כספי  |  3/10/16 15:48
7
אחת המסות הגדולות.שוטפת לביבים
רותי איזיקוביץ  |  3/10/16 16:47
8
ריבלין הספיד את פרס באשכנזית
עיניה  |  3/10/16 17:04
9
פרס הביצועיסט
באום  |  3/10/16 17:44
 
- אוסלו=עיכוב השתלטות חמאס20שנה!
ע_הראל  |  6/10/16 11:10
10
אפשר גם אחרת
יוסי שפניר  |  3/10/16 17:45
 
- אבל הסמול והימין מאוחדים מתמיד
אכן אפשר.  |  3/10/16 18:16
 
- למגיבים10עד13>אוסלו=עיכוב חמאס
ע_הראל  |  6/10/16 12:02
11
פרס לא הבין כלום על האסלם
ל- באום   |  5/10/16 10:39
12
הבורות המדהימה של פרס
לכול המגיבים כנסו  |  5/10/16 11:58
 
תגובות בפייסבוק
 
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
טל בן דור
רשימת ההתנגדות לקיומה של מדינת ישראל בחרה הפעם להחרים את טקס ההלוויה של שמעון פרס    הנימוק שהציגו: פועלו של פרס בחייו נגד ערבים השואפים להשמיד את מדינת ישראל, בהיותו מופקד על הגנת המדינה    ההגנה על המדינה היא, לדעתם של חברי "הרשימה המשותפת", המעשה הפסול    הדמוקרטיה הישראלית מוכנה לבלוע הכל
אפרים הלפרין
השאלה היא לא אם תעוף ההנהגה הפוליטית של ערביי ישראל, אלא מתי זה יקרה, ההנהגה הזו היא הנהגה חולה, אסון למדינת ישראל, אסון לערבים בישראל, אסון לערבים בכל העולם
יעקב שטרכר
בידי האפוטרופוס יש סכומים נוספים המחולקים על-ידי ועדות    ק.ק.ל היושבת גם היא על סכומים בלתי מבוטלים מתחילה להשקיע בנדל"ן
רפי לאופרט
התקשורת הפכה לצד קבוצות של בעלי הון, פוליטיקאים, שופטים עליונים, אמנים ואנשי-רוח ובכירי האקדמיה, לחלק מהאליטות החברתיות, המשתדלות לעקוף "באלגנטיות רבה" את ההליך הדמוקרטי ולנהל את המדינה לפי ראות עיניהם. אליטות אלה מקיימות ביניהן קשרי-גומלין הדוקים, המחזקים את כוחן והשפעתן, ובעיקר משתפים פעולה בשימור מעמדה ההיסטורי של התקשורת אעל-פי שהשתנתה והסתאבה
יוני בן-מנחם
השתתפותו של יו"ר הרש"פ בהלוויתו של שמעון פרס נתקלת בגל של שנאה בשטחים ועלולה לפגוע בו מבחינה פוליטית. למרות זאת הוא בטוח שיצליח להכיל את הביקורת נגדו ולנצל זאת לטובת קידום מטרותיו המדיניות
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il