X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
X
יומן ראשי  /  כתבות
הראל סקעת ורוני דלומי [צילום: ז'ראר אלון]
איזה עושר של עלובי חיים
פגז של הצגה/מחזמר מעלה התיאטרון הלאומי: את "עלובי החיים" לפי ספרו של ויקטור הוגו, שממחיש עד כמה האופרה כבר אינה מה שהיתה, והמחזמר הוא המלך

משחק משובח בהדרכת הבימאי משה קפטן, המשולב בשירה מקצועית, בתנועה מאוד מקורית ובלתי פוסקת שעיצבה מירי לזר ובבחירה מוצלחת של כל צוות השחקנים - בתוך תפאורה שכמותה לא נראתה כאן ונדיר לראות כמותה בעולם, שעיצב ערן עצמון - עם המוזיקה שחודרת לך לוורידים במילותיו של המתרגם המנוח אהוד מנור - כל אלה מניפים את התיאטרון הלאומי לקודקוד הפירמידה, כפי שהיה מאז נוסד במאה שעברה.
למרות שכמעט כל הטקסט בהצגה מושר, הרי שהקצב, ההתרחשות והריגוש שהסיפור הנצחי הזה מחדיר לקהל הצופים - מתרחשים בלא הרף, ללא הרפייה במתח שהקהל נתון בו. קצב האירועים, בהם הסצינות והרקע מתחלפים במהירות מדהימה, הודות לעיצוב הבמה הגאוני של ערן עצמון, חילופי התלבושות הכה מושקעות בתשומת לב שעיצבה ילנה קרליך, התאורה המעולה של קרן גרנק, שלא שוכחת את הספוט הנכון על כל גיבור בעלילה - הם שמתלכדים ליצירה אחת הרמונית ומושלמת.
את הסיפור קורע הלב על ז'אן וולז'אן הכרתי כספר ילדים, וכשהגעתי לגיל בת מיצווה - ביקשתי את הספר המלא כמתנה. שני הכרכים עבי הכרס עדיין ניצבים בארון הספרים שלי. נדמה לי, שזה הספר שהשפיע עלי יותר מכל אחד אחר בילדותי. במיוחד הודות לרקע ההיסטורי המשולב בסיפור, על המתרחש בצרפת שלאחר תקופת נפוליאון, ועל-רקע מהומות הסטודנטים שעלו על בריקדות ב1932, שמשקפות את המצוקות החברתיות שהיו והינן בכל העולם מאז ועד היום. מכל ההפקות שראיתי את המחזמר, שנולד ב 1980 והיה לאחד מהמחזמרים שעלו שנים רבות על בימות ברודווי והוסט אנד, ההפקה של "הבימה" היא העשירה והמרשימה ביותר. עושר צלילי התזמורת הגדולה המלווה את ההצגה בניצוחו של יוסי בן נון המחונן, שהופכים לקול נוסף בין שאר הקולות, יופים של השחקנים/ות בהצגה, משולב בקולות המקסימים שבולטים גם בין חברי וחברות הקורוס - כל אלה מהווים חלק חשוב בהצלחת המחזמר. בגלל מספרם הרב של המשתתפים (50) לא ניתן להתייחס לכל המוכשרים הללו.
בתוך הסיפור המתמקד במירדף של קצין המשטרה האכזר ז'אבר אחרי האסיר לשעבר ז'אן וואלז'אן, והפך לאובססיה של חיי ז'אבר - נמסך גם מסר פילוסופי של וויקטור הוגו. הפיכתו של אסיר לשעבר שכל הדרכים סגורות בפניו בגלל עברו, ולכן הוא מיועד להיות עבריין-נצחי, אך הופך לצדיק לאחר גילוי סלחנות ההגמון אליו, (אותו מגלם זמר האופרה המנוסה נועם טלמון, ששירתו וקולו בולטים ביותר באיכותם) - למרות שגנב ממנו כלי כסף - שינוי האישיות מרע לחיובי, חוזר גם אם מאוחר יותר מדי אצל ז'אבר, שטוב לבו של קורבנו כלפיו גורם לו אותו תהליך. ומכיוון שאינו יכול לחזור להיות הוא-עצמו הקודם, הוא מתאבד, בסצינה מרהיבה רבת דמיון ואפקטים. המסר של הוגו מושם בפי וואלז'אן, שמצטט את ז'אן ז'אק רוסו על הטבע האמיתי של האדם שהוא טוב מנעוריו, בעוד ז'אבר מצטט את הפילוסוף בן המאה ה16 הובס, כשהוא אומר שהאדם הוא זאב לחברו.
אמיר דדון, זמר רוקיסט נערץ, הופך תחת מגע ידו של הבימאי קפטן לשחקן מרשים בדמות ז'אן וואלז'אן, והוא מדהים בקולו המרטיט, הרב גוני, במיוחד בטונים הגבוהים הליריים, וכובש את הקהל בקסם אישיותו כפי שגיבורו של הוגו אמור להיות בכל גירסה והפקה. (כך לא יישכח השחקן האגדי ז'אן גאבן בתפקיד זה בסרט הצרפתי "עלובי החיים"). אין ספק שאמיר דדון הוא הכוכב של ההצגה. למולו מפליא בקולו וביכולת הבעתו הדרמטית יגאל שדה, שחקן הבימה המנוסה, שעושה כאן את תפקידו הטוב ביותר הן ביכולת משחקו יוצא הדופן, ועוד יותר - בקולו המרשים שכה מתאים לעוצמה שהוא מקרין כשוטר המתעקש על החוק - ומפתיע בקולו ובביצועו את כל מכיריו. כוכב אמיתי.
את דמות הנערה פנטין, המנוצלת ע"י אהובה וננטשת בהריון, ואת ילדתה נאלצה לשלוח לכפר למשפחת תנרדייה, ממלאה בקולה הזך והופעתה המרגשת מירי מסיקה. הפונדקאי ואשתו הגזלנים סוחטים ממנה כספים בתרוץ של מחלות ילדתה. כשהדבר מתגלה לחברותיה במפעל, היא מפוטרת, ויורדת לרחוב. מירי התגלתה ע"י יעקב אגמון ששיתף אותה בהופעה ראשונה בפסטיבל עכו לפני שנים. מאז הפכה לאחת מטובות הזמרות שיש לנו. וכאן - היא מעניקה לצופים הופעה מרגשת ביותר עם קולה הנפלא ומשחקה הנוגע ללב בדמות הכה טראגית. מי שדואג לאחר מותה לגדל את ילדתה הוא ז'אן וולזאן, שהפך לראש העיר ולאדם עשיר. המפגש בינו לבין הפונדקאי ההמוני וגס הרוח (אבי קושניר) ואשתו ההמונית (חנה לסלו) מעניק למחזמר את אחד מהשירים היפים והנודעים שלו,(גם אם לא בקולות מוסיקליים הנדרשים), הממשיכים להתנגן בראשך ללא הרף.
אך הגורל המר ממשיך לרדוף את ז'אן בדמות ז'אבר, שלא מרפה ממנו. על-רקע המהומות המתחוללות בפאריס, והמשברים החברתיים, מתאהבת בתה של פאנטין, קוזט,(טל ברגמן) שגדלה והייתה לנערה יפה, באחד המורדים - מריוס (הראל סקעת) החמוד. מי שתומכת ועוזרת ליצור ביניהם את הקשר היא אפונין, בתם של הפונדקאים שעברו העירה, אותה מפליאה לגלם בקולה היפה רוני דלומי המרגשת ברמות. כל האירועים מתרחשים על-רקע תפאורות מדהימות, שתיכנונן ועצם הרכבתן מעוררות השראה. פשוט ברמה שלא מורגלים בה על הבמה דרך קבע. כך גם כל המחזמר למרות שהדרמה מובעת כל העת בשירה - מרתק את הצופים, בניגוד לאופרות, בעוד בהן שיר אחד או שניים הם ידועים וכל היתר איטי ולעיתים יכול לייגע - כאן הכל עשוי בקצב, וקשה לחוש באורך ההצגה הודות לעניין שהיא מספקת. כאן כל שיר הוא כה ידוע, שהפך לחלק מהרפרטואר החקוק בזכרון הקולקטיבי.הדיוק בהיגוי מילות השירים הוא מעולה וראוי לציון.
הודות להוראות מפיק ההצגה הלונדוני, מקינטוש, הדורשות להציב מחליף לכל שחקן באותה רמה - חלק מהקורוס הם המחליפים עצמם, כך שמאד מסקרן לראות את ההפקה עם הצוות השני, בתוכו מיקי קם המגלמת את הפונדקאית, נדיר אלדר המגלם את מנהיג הסטודנטים המורדים (נדיר הוא שחקן דרמטי מהמעלה הראשונה ובעל קול שבולט באיכותו בין כל היתר), גלעד קלטר מ"גשר" המגלם את ז'אבר, וזוהר בדש כוואלז'אן. בתזמורת רבת המשתתפים בולטת נגינת הפסנתרן ליאור רונן, ובקורוס נראים רבים מבוגרי "בית צבי", ביניהם בולטת בקסם, בעושר ההבעות וביופי המרהיב שלה הדרה דדון.
למעצבת הפאות ניתן להעיר, שראוי להחליף את הפאה ארוכת השיער הבלונדי, אותה הדביקה לעידו ברטל (מנהיג מרד הסטודנטים) והמזכירה את האופנה המקובלת כיום בקרב הילדות בארץ..
שאפו לכל השחקנים הזמרים והיוצרים שעשו יד אחת תוך התמסרות טוטאלית לאמנות שיצרה מיצירה כה אלמותית חוויה ישראלית. מרהיב, מרגש ואפילו סוחט דמעות בסיום.

מירי מסיקה ואמיר דדון. [צילום: ז'ראר אלון ]
תאריך:  09/10/2016   |   עודכן:  09/10/2016
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
ראובן לייב
את השבת האחרונה של טרום צום-כיפור בילינו הפעם ב"פרנצ'סקה-סיטי" - ביסטרו איטלקי הממוקם באזור התעשיה הישן של ראשון-לציון
אלי אלון
סמוך לבית העלמין מרחביה שבעמק יזרעאל בשטח שיפוטה של המועצה האזורית עמק יזרעאל, שוכנת על שטח פתוח וירוק מזבלה פיראטית של פסולת בניין וגרוטאות    תגובת המועצה: הפסולת לא שלנו מקורה מישובים שכנים
איתמר לוין
העימות השני בין קלינטון לטראמפ, הנערך במתכונת ייחודית המאפשרת אינטראקציה עם הקהל ובין המועמדים, יכול להיות המכריע במרוץ לבית הלבן
ראובן לייב
על מסעדת "פיאטו", שבפארק המדע ברחובות, ניתן לומר שאינה מביישת את הקולינריה של ארץ המגף, והיא בהחלט מומלצת לשוחרי הטעם הטוב
איתמר לוין
ימים אחדים לפני הבחירות בשנת 2012, היכה ההוריקן "סנדי". דונלד טראמפ, שתמך אז במיט רומני, מיהר לנצל את האסון לצרכים פוליטיים. מאוחר יותר טען, שהסערה סייעה לברק אובמה לנצח
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il