התשובה לאונסקו
כמה סמלי הדבר שמעמד ברכת הכהנים בכותל נערך בסמוך להכרזת אונסקו על העדר זיקה של היהודים להר-הבית. דומה שמעמד אדיר זה, שאין לו אח ורע בדתות אחרות, הוא התשובה להכרזה נואלת זו.
כמיטב המסורת רבבות יהודים מתכנסים במקום המקודש ביותר ביהדות, שריד בית מקדשנו, כדי להתברך מפי הכהנים עטופי הטליתות, שפרושות על ראשי הציבור. מדובר במחזה מרַגש המתקיים פעמיים בשנה, בחול המועד סוכות ופסח, שבהם עם ישראל עולה בהמוניו לרגל לירושלים.
אין לנו צורך להרחיק עד האו"ם כדי לקבל את האישור שהר-הבית שייך ליהודים. צריך לראות את המחזה כדי להתרגש. ותמונה אחת כידוע שווה יותר מאלף מילים. מעֵבר לממצאים ארכיאולוגיים, אין ספק שמעמד זה הוא משל לזיקה ההיסטורית העמוקה של העם היהודי לדורותיו לירושלים עיר קודשנו ולכמיהתו הנצחית לבניין בית המקדש, העומדת במרכז התפילה, ושעליה נשפכו אלפי שנה דמעות רבות.
נאפר לרגב
סערת הראפר: אז מה היה לנו - חרם או פריים-טיים? נכון השרה
מירי רגב, בניסיון הנואש להחרים את הראפר הפלשתיני, תאמר נפאר, הרוויחה, כדרכה, עוד כותרת. אך מה זה לעומת הפרסום חינם אין כסף, שהעניקה לנפאר, שהפך באחת מדמות אנונימית לאמן הערבי המפורסם ביותר במדינה, שכיכב בראש מהדורות החדשות? וכך, עשר דקות התהילה של הזַמר במופע החיפאי בפארק הגדוש מפה לפה, עם 'אורחת הכבוד'
חנין זועבי, הפכו, למורת רוחה של רגב, לתהילת עולם.
האם השרה מכירה את מאמר חז"ל: 'איזהו חכם הרואה את הנולד' ו'סייג לחוכמה שתיקה'? אז כדאי שתשנן אותם היטב ותַפנים. אולי היא תפסיד כותרת בעיתון (וגם הצל), אך לעומת זאת היא תחסוך את אי-הנעימות והמבוכה
בהגשת מגש הכסף של ישראל לאויב הפלשתיני שְׂנוא נפשה. תַּאמר, האם כבר הגשת נופר לרגב?
מה נשתנה
מה נשתנה? שאלה זו נשאלת הפעם לא בפסח, כמיטב המסורת, אלא בחגי תשרי. היא מופנית, איך לא, לשר הביטחון,
אביגדור ליברמן, ומהדהדת ברמה עם התחדשות גל הטרור לקראת החגים.
נכון, הטרור הוא בעצימוּת נמוכה לעומת השנה החולפת, אך עם ישראל, למרות זכרונו הקצר, אינו יכול לשכוח את ההבטחות הרעשניות החוזרות ונשנות של השר, בכנסת ובכל כלי התקשורת, לגדוע את זרוע הטרור מן היסוד ולצאת נגדו במלחמת חורמה חסרת תקדים. כזכוּר, בשם יומרנותו זו הוא לא חדל לתקוף את ראש הממשלה,
בנימין נתניהו, ואת שרי הביטחון לשעבר על כישלונם במיגור הטרור.
והנה מתברר, גם לאחר מאה ימי החסד, שהשר זכה להם בנדיבוּת יתרה, שמדובר באותו 'מר ביטחון' כקודמיו, בשינוי אדרת. האומנם, כבוד השר, דברים שרואים משם, מספסלי הקואליציה והאופוזיציה, לא רואים מכאן, מכֵּס המשרד בקריית הממשלה?
מעז יצא מתוק?
נראה שהכלא עשה הרבה טוב ל
שלומי לחיאני, ראש עיריית בת ים לשעבר. זו לא רק הכתיבה והשירה שפרצה לפתע ממקלדתו (אם גם לא ברמה פואטית מקצועית), כפי שהעיד בראיון לכלי התקשורת, וגם לא העובדה ששם זכה למעריצים בלבד, בלי האויבים שבחוץ, כמו גם למנוחה מעמל יומו. אלא בעיקר הגיזרה החטובה שלה זכה בכלא, עם השלת עשרות קילוגרמים ממשקל גופו.
ועם זאת, כאישיות ציבורית דומה שמשהו מרכזי חסר במשוואת הכלא של לחיאני, והוא חשבון הנפש האישי. כראש עירייה ותיק ודומיננטי, שעל-פי קביעת שלושת שופטי המחוזי פה אחד, הוא שבר את כל שיאי השחיתות, הפרת האימונים וניגודי האינטרסים, נראה שהאיש מתייחס לעבריינותו המוניציפלית בסלחנות יתרה, ממעט מחומרת עבירותיו ומעדיף להתמקד בהישגיו.
זו לא רק הדוגמה השלילית שהוא משמש לעובדי עיריית בת ים, והעדר הרתעה, אלא לא פחות פגיעה בקופתה ובשירות לציבור שבחר בו ונתן בו את אמונו. בכך הכלא איבד את מטרתו העיקרית - הלקח הנלמד ותיקון דרכיו הנלוזות. די לשחיתות!
פסוקו
ד(עא)"ש ממוּסוּל
בייבי בּוּם: גלקסי 7? - נוֹט!
ספורט - המאַמן והניצחון: בלאט כושר
לעצלנים: מִבצע הקוּמְקוּמִים הגדול!
תשע"ז: תהא שנת עוז
