עיר דוד נחשפה בחפירות

עירו של דוד המלך נחשפה על גבעה בדרום- מזרח אגן העיר העתיקה. זוהי גבעת העופל. הגבעה היא כיום באזור כפר סילואן, שהוקם על אתר כפר השילוח הקדום. ירושלים הייתה עיר יבוסית והיא נכבשה ע"י שר הצבא של דוד המלך יואב בן צרויה ב-1006 לפנה"ס. לאחר כיבושה העביר דוד המלך את בירתו מחברון לירושלים. השטח של עיר דוד הוא כ-60 דונם. דוד הרחיב את שטח העיר לכ-130 דונם לאחר שקנה את גורן ארונה. בשטח המסופח נבנה ארמון המלך ומאוחר יותר בית המקדש הראשון. עיר דוד משכה ארכיאולוגים רבים, החל מצ'ארלס וורן שחפר בעיר דוד ב-1867. ארכיאולוגים נוספים מחו"ל חפרו בעיר דוד בין 1886 ל-1967. החל מ-1978 החלו ארכיאולגים מהחוג לארכיאולוגיה של האוניברסיטה העברית לחפור במקום. בחפירות נחשפו מימצאים חשובים: קריית השלטון - שכונת מגורים של העילית באזור זה נחשפו מספר מבנים מפוארים שתאריכם נקבע ע"י החופרים לתקופת הבית הראשון. באחד המבנים שנחשפו נמצא שבר חרס שעליו כתוב בית אחיאל. בית אחיאל תוארך ע"י החופרים למאה ה- 8 לפנה"ס. הבית נהרס בעת חורבן ירושלים ע"י נבוכנצר מלך בבל, ב-586 לפנה"ס. מצידו הימני של בית אחיאל נחשף מבנה נוסף. באחד החדרים נמצאה שכבת אפר המעידה על שריפה. החוקרים קבעו שהשריפה אירעה בעת חורבן ירושלים ע"י נבוכדנצר מלך בבל. בין שרידי המבנה נמצאו שרידי רהיטים ומספר רב של ראשי חיצים המוכיחים שבמקום התרחש קרב. בניין נוסף במקום מכונה בפי החוקרים "בית הבולות" מכיוון שנחשפו בו51 בולות, שעליהן שמות של אנשים עם שם האב. על הבולות העשויות טין הייתה טבעת חותם. על אחת הבולות הופיע שמו של גמריהו בן שפן שהיה פקיד בימי המלך יהויקים והוא מוזכר אצל הנביא ירמיהו. ארמונו של דוד המלך - גולת הכותרת של התגליות באזור זה הייתה חשיפתו בחפירות 2005 של מבנה שלדעת הארכיאולוגית אילת מזר, נכדתו של הארכיאולוג הידוע בנימין מזר, הוא מהמאה ה- 10 לפנה"ס והוא ארמונו של דוד המלך. זהו מבנה גדול. המבנה מורכב מקירות עשויים אבן ברוחב של כ-2 מטרים. בחלק הצפוני של המבנה התגלו תוספות בנייה מתאריך מאוחר יותר. החרסים שנמצאו במבנה מעידים שהוא היה בשימוש עד המאה ה- 6 לפנה"ס, כלומר עד חורבן ירושלים בידי נבוכדנצר מלך בבל ב-586 לפנה"ס. המבנה בנוי בסגנון הבנייה הפיניקי ועובדה זו מחזקת את קביעתה של מזר שהרי ידוע שחירם מלך צור היה מעורב בבניית ארמון המלך דוד. בחפירות שנערכו ב-2007 התברר שהמבנה גדול יותר ממה ששיערו בתחילה. המבנה כלל קירות בעובי 7 מטרים שהיו מחוברים למבנה אבן מדורג. המבנה המדורג נמצא ממערב למבנה האבן הגדול. לדעת ישראל פינקלשטיין מהחוג לארכיאולוגיה של אוניברסיטת תל אביב מבנה האבן הוא הבסיס של מצודת ציון היבוסית שנכבשה ע"י דוד. לדעתו המבנה הוא משלהי המאה ה- 13 או ראשית המאה ה- 12 לפנה"ס. פינקלשטיין שולל את הקביעה שמדובר בארמון המלך דוד. הבסיס לפענוח סוגיה זו מצוי אולי בשני מקומות במקרא: בשמואל ב', פרק ה', 7, 9 נכתב:"וילכד דוד את מצדת ציון... וישב במצדה ויקרא לה עיר דוד". בדברי הימים א', פרק י"א, 5, 7 נכתב:"וילכד דוד את מצדת ציון היא עיר דוד....וישב דוד במצד, על כן קראו לו עיר דוד". מפעלי המים של עיר דוד מעין גיחון - מפעלי המים כללו את מעיין גיחון ששימש כמקור מים בתקופה הקדומה של עיר דוד. לצידו של המעין נבנו מאוחר יותר תעלות השקייה ומתקנים נוספים. פיר וורן - נחשב בעבר למפעל המים הקדום ביותר של ירושלים והוא נקרא על שם הארכיאולוג צ'ארלס וורן שחשף אותו ב-1867. יגאל שילה, רוני רייך ואלי שוקרון מהחוג לארכיאולוגיה של האוניברסיטה העברית ערכו חפירות במקום בין השנים 1979 - 1981 ודן גיל ערך במקום מחקר גאולוגי בין השנים 1997 - 1998. רייך ושוקרון הגיעו למסקנה שאין כל קשר בין הפיר שגילה וורן למפעל המים הקדום. מעל לפיר נחצבה מנהרה ובה מדרגות. המדרגות הובילו לברכה חצובה בסלע. בריכת האגירה הייתה מחוץ לעיר אבל ניתן היה להגיע אל הברכה ולמי מעין גיחון מתוך העיר דרך מנהרת המדרגות. נקבת השילוח - נקבת השילוח הייתה מפעל מים שבוצע ע"י המלך חזקיהו ב-701 לפנה"ס במסגרת ההכנות למסע הכיבוש של סנחריב מלך אשור. בספר דברי הימים ב', ל"ב פסוקים 2-4 נכתב:" וירא חזקיהו כי בא סנחריב ופניו למלחמה על ירושלים. ויועץ עם שריו וגבריו לסתום את מימי המעיינות אשר מחוץ לעיר ויעזרהו. ויקבצו עם רב ויסתמו את כל המעיינות ואת הנחל השוטף בתוך הארץ לאמור, למה יבואו מלכי אשור ומצאו מים רבים." חזקיהו חצב נקבה שנועדה להעביר את מי נהר הגיחון שהיה מחוץ לעיר לבריכת אגירה בתוך העיר. חציבת הנקבה הייתה מפעל הנדסי רציני. הנקבה נחצבה לאורך 533 מטרים. כתובת נקבת השילוח - הכתובת הכתובה בכתב עברי קדום התגלתה ב-1880 . היא נמצאה כ-6 מטרים לפני מוצאה של הנקבה. הכתובת מתארת את מבצע חציבת הנקבה. הנקבה נחצבה משני כיוונים בו-זמנית: מה הנקִבה. וזה היה דבר הנקִבה. בעוד(מנִפים החצבִם את) הגרזן אִש אל רעו ובעוד שלש אמת להנקב, נשמע קול אִש קרא אל רעו כי היתֳ זדה בצר מימִן ומשמאל. וביׂם הנקבה הכו החצבִם אִש לקרת רעו גרזן על (ג)רזן. וילכו המים מן המוצא אל הברכה במאתים ואלף אמה ומ(א)ת אמה היה גׂבה הצר על ראש החצב פירוש הכתובת: תמה הנקבה. וזה דבר הנקבה: בעוד החוצבים מניפים את הגרזן אלה לקראת אלה, וכנשארו רק 3 אמות להינקב, נשמע קול איש בסלע מימין ומשמאל קורא אל רעו מקבוצה לקבוצה כי הייתה וביום שבו הושלמה הנקבה הכו החוצבים איש לקראת רעו גרזן לקראת גרזן ויזרמו המים מן המוצא אל הבריכה לאורך 1,200 אמה, ומאה אמה היה עוצק הסלע מפני השטח מעל ראש החוצבים. חומה מהמאה ה-10 לפנה"ס בחפירות שערכו אילת מזר וארכיאולוגים נוספים נחשף חלק מחומת ירושלים. זהו קטע באורך 70 מטר ובגובה 6 מטר. החומה כוללת בית שער פנימי שדרכו נכנסו לרובע המלכותי של העיר. ליד השער נחשפו מבנה ממלכתי ומגדל. הקטע נתגלה בדרום הר-הבית. מזר מצאה שמאפייני החומה דומים לחומות ושערי ערים אחרות מתקופת הבית הראשון. בית השער בנוי כמו בתי שער במגידו, באר שבע ואשדוד. הוא מורכב מ-4 חדרים, 2 חדרים מכל צד ובחזיתו מגדל. גם כלי החרס שנמצאו במקום מחזקים את התיארוך של החומה למאה ה- 10 לפנה"ס, לימי שלטונו של שלמה המלך. החומה נבנתה לאורך שוליה המזרחיים של גבעת העופל בין עיר דוד להר-הבית. בנייתה מעידה, לדעת מזר על יכולת הנדסית מעולה. במבנה הממלכתי נתגלו שברי כלי חרס המאפשרים לקבוע שהוא מהמאה ה- 10 לפנה"ס. החדרים של המבנה שמשו כמחסנים ובהם נתגלו קנקנים גדולים. על אחד הקנקנים נמצאה כתובת המוכיחה שהוא השתייך לשר בממלכה, אולי שר האופים. במקום נתגלו גם טביעות חותמות על ידיות של קנקהים ועליהם כתוב "למלך". בין המגדל בחזיתו של השער והמבנה הממלכתי נחשף קטע נוסף של החומה באורך 25 מטרים. במלכים א', פרק ג' 1 נכתב:"...ויתחתן שלמה את פרעה מלך מצרים ויקח את בת פרעה ויביאה אל עיר דוד עד כלתו לבנות את ביתו ואת בית יהוה ואת חומת ירושלם סביב". בפרק ה' מסופר על תפקידם של הצורים במפעלי הבנייה של שלמה המלך. עצם קיומה של ממלכת דוד ושלמה כממלכה מאוחדת הוא נושא השנוי במחלוקת בין המחלקות לארכיאולוגיה של האוניברסיטה העברית ואוניברסיטת תל אביב.