בימים טרופים אלה כשבג"ץ דורש מאל"ם, הרב, איל קרים, הסברים על תשובותיו לשאלות הלכתיות, שהופנו אליו באינטרנט ובמסגרתן פסק הוא - בין השאר - באשר ליחס לוחמים לפרשת "אשה יפת תואר", הנופלת בשבי, כי במלחמה "התורה מתירה לספק את יצר הרע, למען הצלחת הכלל" וכי:
"אופיה הסנטימנטלי של אישה לא מאפשר לה להעיד בבית המשפט" ועוד "פנינים" מסוג זהו וכן, כי: "אין לקיים פקודה המנוגדת להלכה", כמו-גם הוציא הוא - בשבוע החולף - צו ביניים, 48 שעות לפני טקס מינויו של הרב, איל קרים, כרב ראשי של צה"ל, המעכב כניסתו לתפקיד זה, כל עוד לא יספק הסברים על מכלול תשובותיו, שצוטטו בתחילת רשימה זו.
הרב, איל קרים, הצהיר בתצהיר שהוגש, על-ידו לבג"ץ, בתגובה לעתירה שהוגשה, בידי סיעת "מרץ", בכנסת, לבג"ץ למנוע מינוי כרב ראשי לצה"ל - כי:
"טעיתי בכך שהשבתי בקצרה ובתמציתיות על שאלות מורכבות שיש בהן יותר מעמדה הלכתית אחת, ובכך שלעיתים לא ניסחתי את דבריי באופן מדויק והיה מי שנפגע מהם. על פגיעה זו כבר כתבתי ואמרתי שאני מתנצל בפה מלא". המשך תצהירו זה, הוסיף והצהיר הרב, איל קרים, כי:
"חלק מהדברים נאמרו במסגרת דיון תיאורטי בהבנת פרשייה שבתורה, שיישומן במציאות המודרנית בצה"ל מופרך מהיסוד" ומיד הוסיף והצהיר הוא, כי: "מעולם לא אמרתי, לא כתבתי ואפילו לא חשבתי שמותר לחיילי צה"ל לאנוס במלחמה. לטעמי חל איסור מוחלט על החיילים לעשות זאת. זו הייתה השקפתי וזו השקפתי גם כיום". (ההדגשות וההדגשות, בקו אחד, שלי - ח"ש)
תצהיר הרב, איל קרים, כולל דברים, כדלהלן:
"צריך להתייחס באופן שוויוני לכל קהילה, אולם התורה אוסרת בפירוש ובחומרה קיום יחסים חד-מיניים. יש לנהוג כלפי כל אדם באשר הוא באופן שוויוני, מכד ומקרב ללא קשר לדתו, מוצאו, מינו או נטייתו המינית". (ההדגשות וההדגשות, בקו אחד, שלי - ח"ש)
אתה מבין ת'זה ברוך? התורה אוסרת - בפירוש ובחומרה יחסים חד-מיניים, אבל הרב, איל קרים, מצהיר - בפומבי ובשער בת-רבים - שיש לנהוג כלפי כל אדם, באופן שוויוני, ללא קשר לדתו, מוצאו, מינו ונטייתו המינית.
הצחקתם אותי, צחוק עז וחודר חדרי בטן. הדברים בגדר אוקסימרון גמור! יסביר לי הרב, איל קרים, המיועד לתפקיד הרב הראשי לצה"ל - כיצד אפשר לנהוג כלפי אדם, באופן שוויוני, ללא כל קשר לדתו, מוצאו, מינו או נטייתו המינית ובאותה נשימה - באותה נשימה ממש! - להדגיש ולציין, כי התורה אוסרת בפירוש ובחומרה - קיום יחסים חד-מיניים?!? האם - לצורך הדוגמה, בלבד יקבל הרב, איל קרים, מי שהינו הומו מוצהר כתלמיד, מן המניין, בישיבה אליה היה הוא קשור בעבר, או ימליץ, למצער, על קבלת תלמיד שכזה, בהיותו מועמד לתפקיד הרב הראשי לצה"ל לאור עיקרון השוויון שיש לנהוג, כלפי כל אדם, לרבות מי שהינו הומו מוצהר?
הרב, איל קרים, בוגר בית האולפנה, בה עשיתי גם אני ארבע משנות בחרותי (שלוש שנים קודם שנכנס הוא בשערי אותו בית אולפנה). כוונת הדברים הינה לישיבה התיכונית, במושב "נחלים". בהיותי שם, הורו אותי מוריי-רבותיי, כי מי שהינו הומו, אין לנהוג בו כבוד, כאשר דינו כחיית-אדם, ממש, שכן קיומו, התנהלותו והתנהגותו מנוגדים לדעת תורה. על-כן, אין לנהוג בו מנהגי כבוד - זאת, על דרך ההמעטה, בלבד! שנים - שנים הרבה - נטמעו בי דברים, עד שנשתחררתי מתפישה וקיבעון זה וראיתי בהומו יציר אנוש שווה זכויות.
זה היה החינוך וזו הייתה התפישה שהוטמעה בי בבית האולפנה, בה חונך גם הרב, איל קרים, שלוש שנים אחריי. טבעו של בג"ץ שהיום הינו כותרת ויום מחרת - הינו כותרת של מחר. ייתכן, כי הבג"ץ שהגישה סיעת "מרץ" נגד מינויו של הרב, איל קרים, לרב ראשי לצה"ל יידחה - נוכח הנטען והמוצהר, על-ידו, בתצהירו, שהגישה פרקליטות המדינה, בתשובה לבג"ץ זה ולדרישת הרכב השופטים, לקבלת הבהרותיו של הרב, איל קרים, בשאלות, נשוא בג"ץ זה. ייתכן גם שמועמדותו של הרב, איל קרים, לתפקיד הרב הראשי לצה"ל, תאושר בידי בג"ץ ותוסר המניעה למנותו לתפקיד נכבד זה.
אולם לא זו היא השאלה האמיתית - הניצבת לפתחנו. השאלה האמיתית הניצבת לפתחנו היא, כיצד מתכוונת התנועה היהודית האורתודוכסית המפד"לית-חרד"לנית להתמודד עם תופעה, שצמחה בתוכה, לפיה חלק נכבד מצעיריה הינם הומואים, החיים כהומואיים פעילים, בצד שמירת מצוות, קלה כחמורה - ולא פחות במסירות ובדבקות, מאחיהם הסטרייטים, החברים עמם - בשוויון מלא - באותה קבילה מפד"לית-חרד"לית זו?
עד שלא תרים התנועה היהודית האורתודוכסית המפד"לית-חרד"לית ראשה, אל על, כמו-גם תישיר ותנעץ מבטה במבט ישיר אל מול תופעה זו, תתמודד עמה, בכנות ובאומץ הראוי, לא תיעלם תופעה זו מעצמה והיא תמשיך לאיים על שלמותה של התנועה היהודית האורתודוכסית המפד"לית-חרד"לית, כמו-גם תציב היא, סימני שאלה גדולה להמשך ההגמוניה הרוחנית של ראשיה, דבריה ורבניה, כאחת.
לפני שנים הרבה - אי-שם במחצית שנות השבעים, קודם שהתחלתי להכין עצמי לקראת עיצובה של קריירה מקצועית וקודם שהחילותי בלימודי משפטים יצאתי לארה"ב ושם - בערים, ניו-יורק וסן-פרנסיסקו נתקלה בתופעת ההומואים והלסביות, שבישראל של אז, לא העזו להזכירה ולהעלותה בפומבי. ההומואים והלסביות - בישראל של אז - נחשבו, במחילה, לגרועים יותר מאנשי אש"ף ומחבלים פעילים. בישראל של אז, הייתה אפס הבנה ואפס סבלנות לתופעת ההומואים והלסביות. מי שלרוע מזלו - חלה באיידס - נידון לנידוי חברתי ונחשב, אותם ימים, למצורע של ממש. אז - בדיוק אז, פגשתי, לראשונה בחיי, תופעת ההומואים, ב"בבית הכנסת היהודי ההומואי", רובע ה"לואו איסט", בעיר, ניו-יורק, בארה"ב.
"שבת שלום" בירך אותי בלבביות רב הקהילה, שניות מספר לאחר שנושק "נשיקה צרפתית" עזה, בידי ה"רבנית", שהיה כושי (אז עדיין עשו שימוש במילה זו ולא במילה המכובסת "אפרו-אמריקני") ענק, שאחז - במה שנראה אז, בעיני, כאהבה עמוקה - בידו של רב הקהילה. יחדיו קידמו שניהם בברכת "שבת שלום" כל מי מקהל המתפללים והמתפללות - שהתפללו יחדיו, ישובים זה לצד זו וזו לצד זה, הומואים, לסביות, טרנסג'נדרים וסטרייטים, כאיש אחד - שבאו אל ה"מזרח" של בית-כנסת זה, לברכם בברכת שבת שלום וליטול מהם ברכת שבת שלום נגדית. הייתי בשוק גמור ועיניי דימו לצאת מחוריהן, מעוצמת התדהמה.
הרבה, הרבה שנים חלפו מאז. דומה, כי הרב, איל קרים, תקוע עדיין אי-שם בשנות השבעים הללו, שאם לא כן לא היה הוא צריך וכפוי בידי בג"ץ "להבהיר" עמדתו בשאלה ההומו-לסבית ובשאלות אחרות, שבארה"ב שמור להם מקום של כבוד - מזה שנים הרבה - עמוק, עמוק בפח הזבל של ההיסטוריה ההומופובית, בכל חוסר הכבוד הראוי.
