שמתם לב בוודאי שמשהו השתבש אצלנו בתגובה הכמעט פבלובית של רוב אמצעי התקשורת, הנרשמת במקרים של פשלה מכל סוג שהוא. אנחנו כבר מכירים את התאווה החולנית הקבועה, לחפש את האשמים גם בטרם חולצו הגופות או נלכדו המפגעים. כאשר כל זרזיר מיקרופון מתפקד כמומחה בר סמכא, המצביע על האשמים, לפי הבנתו ובעיקר לפי האג'נדה הפוליטית שאותה הוא משרת.
אבל באירוע דליקות הענק, בהיקף שהמדינה לא ידעה מעולם כמוהו, נרשם מעצור מוזר. ליתר דיוק, גמגום משעשע.
מאז יום חמישי, כאשר כל העיניים היו נשואות אל המאמץ ההירואי של לוחמי האש להציל את חיפה, עסקו אצלנו כמה אמצעי תקשורת בעיקר בהדיפת האשמות אמיתיות או מדומות שהועלו או נרמזו כלפי האוכלוסייה הערבית, ובמקביל - בהתקפה מסורתית וצפויה על המסיתים, שתמיד אבל תמיד, מגיעים רק מכיוון אחד - הימין.
ביום חמישי בערב צפיתי לסירוגין בסיקור הדליקות בערוצים 2 ו-10. גם בשעה שעל הכרמל בערו הלהבות, סירב
ערוץ 10 לוותר על טיפוח הבייבי שלו: פרשת הצוללות וספיחה השונים. בערוץ, המנהל מזה כמה שנים מלחמה באויב העם, נתניהו, ליהגו
רביב דרוקר והמראיין
רפי רשף על השתלשלות הפרשה. כדי להימנע ממבוכה, קיפץ רשף מדי פעם גם לשריפת הענק המשתוללת.
תגובה מעודנת
אחרי שטפטופים ראשונים באתרי החדשות השונים דיברו על "הצתות", קיבלו הטפטופים אישור רשמי במסיבת עיתונאים מאולתרת שקיימו ראש הממשלה נתניהו והשר לביטחון פנים,
גלעד ארדן. למרות שביבי דיבר על "הסתות והצתות", בלי להזכיר כלל במי מדובר, וארדן ציין כי לדברי המשטרה, רוב הדליקות הן כתוצאה מהצתות, היה ברור שתגובת נציגי השמאל הרבים בתקשורת תבוא מיד.
כתב ערוץ 10 במסיבת העיתונאים, עמרי מניב, לא איכזב את שולחיו. הוא הדגיש כי עדיין אין ראיות בידי המשטרה או כוחות הכיבוי, ולכן תגובת נתניהו הייתה "מעודנת". בערוץ 2, נראתה הרבנית
יונית לוי ("פרס הוא אבי האומה"), מוטרדת בעליל. מדי כמה דקות, קטעה את כתב המשטרה
משה נוסבאום, בשאלות חוזרות ונשנות, אם יש ממש בטענות שמדובר בהצתות ברוב המקרים או שמא מדובר רק במקרים בודדים. לאכזבתה הרבה, לא הצליח נוסבאום לנפק תשובות חד-משמעיות, ודאגתה של לוי נותרה בעינה.
אבל מה שראינו ביום חמישי, היה כאין וכאפס לעומת אירועי "יומן ששי" בערוץ 2. אחרי שהפרשן
אהוד יערי הדגיש בפתח דבריו, כי בניגוד לעבר אין הסתה מאורגנת מצד הרשות הפלשתינית, הוא תהה תהייה רבת משמעות כאשר ציין כי חרף הקביעה כי ידה של הרוח המזרחית העזה בדליקות הרבות, לא נרשם גל של דליקות אצל אף אחת משכנותינו ממזרח...
יתכן שהרמז הברור הזה, הקפיץ את המגיש
דני קושמרו. הוא ניצל כל אתנחתה במהלך השידורים כדי להשמיע שוב ושוב, בדומה להקלטה מסחרית בלופ, שבחים לסיוע שהגיש אבו-מאזן לכיבוי הדליקות, אודות הדו-קיום היהודי-ערבי בחיפה שהניב גילויי סולידאריות חמים, ולא שכח אפילו את נאומי ההתנערות מכל חשד או אשמה, שהשמיעו חברי הכנסת מן הרשימה הערבית המשותפת,
איימן עודה ו
אחמד טיבי, זה שבאולפן ששי טרם התאוששו ממופע האימים שלו.
הכתב המשפטי לענייני
שרה נתניהו, גיא פלג, התגלה לפתע גם כמומחה לכיבוי שריפות, וזעק "למה צריך 6 צוללות, במקום להחזיק 10 אלפים כבאים, כמו שמקובל במדינות ה-
OECD?" אה, הבנו. גם במקרה הזה אשמות הצוללות המיותרות, ומי שהחליט לרכוש אותן. פלג לא טרח להסביר מה יעשו 10,000 כבאים כל ימות השנה, כאשר לא יהיה צורך בהם, אלא רק במקרה קיצון ונדיר כמו זה שהתרחש עתה.
לתת אמון
זה היה כמובן רק מבוא, כאשר מחלקי הציונים, מאבחני ההסתות ומצקצקי השפתיים, ייכנסו בהדרגה לפעולה.
עיתון הארץ, הבטאון הפלשתיני בשפה העברית, הזדרז לקבוע כי "הממשלה אשמה בהתמודדות עם גל הדליקות ומנסה לחפות על הכשלון בהשתלחות בציבור הערבי". אחד מהוגי הדעות הוותיקים של העיתון, הקדים והביע את חששו כי הציבור (ברובו המכריע, זה שאינו קורא את הארץ!), עלול להתפתות ולהאמין לחשדות האופפים את גל ההצתות בזדון, במקום להמשיך ולתת אמון בחשדות האמת (לדעת העיתון והכותב), שהועלו נגד נתניהו.
כלומר, יש חשדות ויש חשדות. סוג אחד בטל בששים, ואילו הסוג שאני מטפח, לא זקוק בכלל לבדיקה, חקירה או משפט. לא פלא שלדאגה הזו מהתמסמסות העניין הציבורי בפרשת הצוללות, הייתה שותפה גם ח"כ
שלי יחימוביץ'.
מעניין ומאלף הוא שהמומחים הכי גדולים והכי מיומנים בנושא הסתה, דוברי השמאל למיניהם, ברחוב הפוליטי ובתקשורת, הפכו פתאום (ובהתנדבות!) לסניגורים של הציבור הערבי, למרות שאיש לא הטיח בו אשמה קולקטיווית. סניגורים כה נלהבים עד שהם מתעלמים מלהקת הפירומנים האמיתיים. הלהקה היושבת בכנסת ישראל תחת שם הקוד הפרלמנטארי "הרשימה הערבית המשותפת".
אלה שרק לאחרונה, תוך ניצול יום השנה לרצח רבין, הקפידו שוב, כמנהגם, להכתים ציבור שלם באשמת הרצח. אלה שהתרגלו לתאר את כל מחנה הימין/ואו המתנחלים, כמעורב עד צוואר בהסתה וברצח, יוצאים עתה מגידרם כדי לגונן לא על ציבור ערביי ישראל, אלא על מחוללי ההסתה האנטי-ישראלית המתמדת, הפירומנים שעוסקים כל השנה בהצתת אש, גם ללא סיועה של רוח מזרחית חמה. אלה המכפישים את המדינה בארץ ובחו"ל, מפיצים שקרים על מזימותיה הדמיוניות באל-אקצה, ומעודדים את אויביה המרים ביותר.
עוצמת האיבה
רק לפני זמן קצר, וזו רק דוגמה בולטת שהוצנעה, סירבו חברי הכנסת של הרשימה הערבית המשותפת, להשתתף בהלוויתו של
שמעון פרס. בנימוקים שהעלו, כפי שפורסם באחד מכלי התקשורת, היה גם אחד מדהים, ששיקף להפליא מה באמת הם חושבים עלינו, את עוצמת האיבה שרוחשת הסיעה הזו למדינת ישראל.
הוסבר לנו, כי חברי הכנסת הערבים אינם יכולים לשכוח את חלקו של שמעון פרס בהקמת מדינת ישראל! הבנתם את זה רבותי? פרס, איש השלום, מהוזי
הסכם אוסלו, מגדולי סניגוריו של
יאסר ערפאת, נושא עימו - בעיני להקת הפירומנים - כתם בל יימחה. חטא קדמון. הוא היה שותף בהקמת מדינת ישראל!!
על חטא כזה לא סולחים. גם אחרי מותו. לתשומת ליבם של מומחי ההסתה והשנאה במחנה השמאל, העסוקים עכשיו להגן מעל כל בימה ומול כל מצלמה ומיקרופון, על צאן מרעיתם.
