רוח הקודש היא שהציתה

בתקשורת, במיוחד במדיה האלקטרונית, זו הטעונה ב"פובליציסטיקה" עד לזרה, קרי טחינת מילים אין סופית, "מתנת" המגישים לעם היושב בציון, החלו לאחר השריפה הנוראה שפקדה אותנו, ואימללה אלפים, להישמע זמירות חדשות. הטון המרכזי בהם חזר על הטענה כי לא הוכח שהשרפות היו מעשי ידי אדם, וליתר דיוק מעשי ידי בני דודנו הערבים... אני תוהה איך ייתכן שכתב בתקשורת בכלל ובערוץ 2 בפרט, באמת מסוגל להאמין שהשריפות התלקחו לפתע יש מאיין. רוח הקודש היא שהציתה? אם ברוב המכריע של האתרים התגלה יותר ממוקד הצתה אחד, אם כולן התלקחו בו זמנית, אם נמצאו שרידים של בקתבי"ם ושל אמצעי הצתה... מה עוד נחוץ? העובדה שלא מוצאים את המבעירים עצמם, ויכול מאוד להיות שגם לא ימצאו אותם לעולם, משחררת מאחריות את אותו חלק מהציבור הערבי (חלק קטן אמנם)? משחררת מהאסון שנחת בעיקר על היהודים? ואגב, אנא בחנו, אתם חמשת קוראי הנאמנים, חמש שנים אחורנית. האם היו שריפות במגזר הערבי (אולי כן, אבל בודדות)? ואילו במגזר היהודי היו מאות, וגם, כמה הצתות אתם זוכרים ברשות הפלשתינית בחמש השנים האחרונות? עיתונאים מלומדים, "אוהבי ישראל", טלו קורה מבין עיניכם, וצאו כבר, צאו לכם מה"פוליטקלי קורקט", אותה תקינות פוליטית המסרסת אתכם, ומונעת מכם לעשות עבודתכם כראוי. די!

דגל שחור מתנוסס מעל בית המשפט העליון

"אם היית עושה לי את האיום הזה - הייתי מתפטר והייתי אומר לכל שופטי בית המשפט העליון להתפטר. אם יהיו איומים - כולנו יוצאים לגמלאות, ואציע את זה לכל חברי". זוהי תגובתו של מי שהיה נשיא בית המשפט העליון, בתגובה על הצעת החוק לביטול הווטו של שופטי העליון על מינוי שופטים לערכאה זו. כך אמר לשרת המשפטים איילת שקד, אהרן ברק. את הצעת החוק הגיש ח"כ רוברט אילטוב, החבר בוועדה למינוי שופטים. נאמר בה, כי שופטי העליון יתמנו ברוב רגיל מבין תשעת חברי הוועדה - ולא ברוב של שבעה כנדרש כיום. מאחר ששלושה משופטי העליון חברים בוועדה, ולרוב הם מצביעים יחדיו, הרי שבפועל יש להם זכות וטו על המינויים. ההצעה זוכה לגיבויה של השרה המשפטים איילת שקד, וכונתה בידי הנשיאה הנוכחית, מרים נאור, "אקדח על השולחן". אולם כבוד הנשיא (במיל.) לא הסתפק באמירה האומללה הזו והוסיף עוד אומר-שפר: "אי-אפשר להכניס למערכת הזו מישהו שאיננו חלק מהמשפחה"... לשפשף את העיניים ולא להאמין... "לה פמיליה", כאן? בבית המשפט העליון? במוסד הלאומי שלנו, האמור להיות מעוז הצדק? לעולם, כל עוד נפשם בם, ילחמו שופטי העליון, בעד הזכות להמשיך ולשבט את עצמם... הם יבחרו שופטים, הם יתבעו ויקבלו זכות וטו, כנגד כל שופט שלא ימצא חן בעיניהם, או שיש לו אגנדה אחרת. לפרופ. אהרן ברק כבר היו בעבר "יציאות" אומללות, כך לדוגמה בעניינה של פרופ' רות גביזון. "סיפור" זה היה בשעתו סיפור של החמצה עצומה הרודף את ברק עד היום. התערבות ברק, כאשר פסל את המרצה המוערכת באוניברסיטה, מכס השיפוט, הייתה בוטה ואפילו נבזית מעיקרה. שוב ושוב מתברר עד כמה האיש הזה היה תאב כוח (ואף השיג אותו, ללא בחירות, ללא תהליך דמוקרטי, ובלי כל ה"שטויות" הללו, שהוא כמסתבר, בז להם). בזמנו הוא נימק זאת בכך שהיא (גביזון), לא מתאימה לביהמ"ש העליון כי "יש לה אג'נדה". כלומר היות שיש לפרופסורית הנכבדה אג'נדה משלה, שאינה מתאימה, לזו שלו ושל השופטים האחרים, אין לה מקום בביהמ"ש העליון... הדיקטטור לענייני קולקטיביות רעיונית, פסק את פסוקו... אגב ההסבר של גביזון, כי ברק חשש שהיא תשפיע מבפנים על החלטות העליון, הוא הוא הנכון והוא הוא, שגרר אותו להתבטאות האומללה. אחת מסדרה של אמירות, שמוטב היה שלא נאמרו. ואם נחזור לעניין "המשפחתיות", כפי שהתבטא עכשיו ברק. נבצר מהבנתם של ה"עליונים", כי בשל השיבוט רוכשים המשובטים את המומים הכי קשים של הפמיליה... זהו חוק הטבע. הם הופכים את עצמם לבעלי צרכים מיוחדים. ואנו, עם ישראל, אנא אנו באים? במקום דגל ביהמ"ש, שהיה דגל הדמוקרטיה, מיצירות הפאר של מדינת ישראל, מונף עכשיו דגל שחור בעוז מעל ביהמ"ש העליון.