עליונות שלטון החוק וגזר דין עמונה

מן המוסכמות היא שעליונות שלטון החוק נמנית על אושיות המשטר הדמוקרטי. במדינת ישראל מתגלמת עליונות זאת בכיבוד פסקי הדין של הבג"ץ. אני תוהה האם בצדק. בית המשפט העליון מופקד על יישום החוקים, ואף פירושם כשהדבר נחוץ. הוא אינו מחוקק, וודאי לא מחוקק על. כאשר המחוקק, הגוף הנבחר המייצג את הריבון ואמור לבטא את רצונו, רואה לנכון לקבוע בחוק הלכה המנוגדת לפסק דין הבג"ץ, פסק דין שניתן בנסיבות מסוימות ובמצב חוקי שקדם לאותה חקיקה - האם יש בכך פגיעה בשלטון החוק? לדעתי, לא. ואל נשכח, כי השופטים, אפילו העליונים שבהם, עשויים בשר ודם. יש להם רגשות, דעות, ועמדות פוליטיות, ממש כבני תמותה רגילים. בעשורים האחרונים הם פועלים כמיטב יכולתם, ולא בהכרח בדרכים הראויות ("חבר מביא חבר"), לשימור ולהנצחת ההרכב האנושי של בית המשפט העליון במתכונת הנכונה לטעמם, דהיינו בצלמם וכדמותם של העליונים המכהנים. כך, ב-2005 לא מונתה רות גביזון לשופטת בעליון עקב התנגדות שופטיו, לדברי אהרן ברק "בשל היותה בעלת אג'נדה". בשונה, כמובן, מכל השופטים שכיהנו בו באותה העת לרבות הנשיא ברק, נטולי האג'נדה. לפני מספר ימים הוא התבטא בצורה ישירה ובוטה, בהתייחסו להצעה לשנות שיטת בחירת השופטים: "... בית המשפט העליון הוא משפחה אחת ... . טובתה של המדינה היא שיהיה בית משפט קוהרנטי ... . אי-אפשר להכניס למערכת הזו מישהו שאיננו חלק מהמשפחה" (דיווח איתמר לוין ב-News1). בשנת 2001 חוקקה הכנסת ברוב גדול את "חוק יגאל עמיר" שקבע, כי ועדת השחרורים לא תוכל להמליץ על קציבת עונשו של מי שרצח ראש ממשלה ממניע פוליטי-אידיאולוגי. החוק הוא פרסונלי, רטרואקטיבי, ומנוגד לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו - לכן בלתי חוקי בעליל. עקב מורא "התקינות הפוליטית" והתקשורת, רבים וטובים מנבחרינו התנגדו לו אך הצביעו בעדו, ביניהם ראובן ריבלין, שר התקשורת דאז ונשיא המדינה היום, שאמר: "החוק לא ראוי להיכלל בספר החוקים"; "הצבעתי בניגוד למצפוני". לדבריו, נהג כך כדי שלא יואשם בשותפות לרצח רבין. החוק לא נפסל ע"י הבג"ץ; למיטב ידיעתי, לא הוגשה אפילו עתירה נגדו, ככל הנראה מתוך מודעות למאפייניי הרכב בית המשפט העליון. ובעניין עמונה: מה היה קורה אילו חוקקה הכנסת את חוק ההסדרה לרבות סעיף 7 שבו? האם עמונה הייתה ניצלת? ושאלה עדכנית יותר - מה יקרה אם חוק ההסדרה, אף במתכונתו המצומצמת, ייפסל ע"י הבג"ץ? האם תעז הממשלה להודיע שהיא מכבדת את שלטון החוק, לכן כפופה קודם וראשית לכל לרצון המחוקק, נציג הריבון, ועם כל הצער הכרוך בכך, מנועה מלקיים החלטת הבג"ץ? בהכירי הנפשות הפועלות, נראה שלא יקרה כדבר הזה. בעניין אחריותו המשפטית של יגאל עמיר, כתבתי כבר לפני יותר מעשור: "האם יגאל עמיר רצח?"