התאוצה של הסביבון אינה מעשה אצבעות מיומנות בלבד. שמותיו מסחררים אותו. לו היינו מתפנים בימי החנוכה האלה ללמוד את תולדות חייו היינו מסתחררים מלימוד זה בלבד. בל די לנו בסחרחורת אחת. שמות.
אומרים שאיתמר בן אבי גאל אחראי לסביבון העברי. לא ברור. הוא אומר כן, אולם יש חולקים. מה שברור הוא שאם איתמר בן אבי תרגם "דריידל" מיידיש לעברית, הוא התעלם מן השמות האחרים שהסתובבו בין היהודים. "דריידל" בא מן הגרמנית
DREHEN, וזה מה שהסביבון עושה, מסתובב, אבל יהודים הרבה קראו לו "טרענדעל", שבא מן האנגלית העתיקה
TRENDEL שמשמעו דיסק (לא תקליטור, דיסק, יתום מעברית, בינתיים...), וגלה לגרמניה ושם "יידישו" אותו היהודים מפני שהוא מסתובב כגלגל. אבל בזה לא די.
הסביבון הוא משחק גורל, והידישיסטים שהעדיפו תוכן על פני צורה אמרו, אם גורל יהיה שמו "גורל" ואכן עד לשואה היה נפוץ גם השם "
גוירעל", הגיית יידיש ל"גורל" העברית, שכן שלהפסיד או להרוויח היא גחמה של הקובייה המסחררת עולם, ומי בכלל מסובב את הפלנטה וכל אשר בה אם לא הגורל. לא חסרו יהודים שהסתייגו מן השם הגדול הזה לסביבון הקטן כשלעצמו, וסברו כי יש לתת לו להסתובב בלי להיכנס לסוגיות כבדות משקל כגון מי מושל בעולם, הגורל או ההשגחה, ואם הגורל, אויה לה לאותה כפירה. מה אמרו? אמרו שסביבון הוא בעצם קובייה שהצמידו לה גבעול למעלה ועוקץ למטה, אבל סוף דבר היא קובייה, וקובייה רגילה במשחקי המזלות מוטלת או נזרקת, היום - על שולחנות מיוחדים בכל קזינו, אז - גם בבית על כל שולחן מזדמן, ולכן קראו לו היהודי בשם "
וארפעל", מלשון WERFEN בגרמנית, לזרוק, להטיל, כלומר קראו לו"מוטלת קטנה", צנועה, חסודה, המסובבת ראשי המצפים לחסדיה.
מכל השמות האלה בחר בן אבי- אם זה היה בן אבי- לתרגם רק את "
דריידל". אפשר היה לצפות לכך. הפועל "דרעיין" היה נפוץ, "א ייד דרייטסעך", "דריי נישט קיין קופ". או " ער דרייט א ספודיק", "ער דרייטסעך ארים", (לפי הסדר: יהודי מסתובב ומסתדר, אל תבלבל את המוח, הוא הולך בטל, מסתובב לו סתם, הכל בערך כמובן כי יידיש אינה מיתרגמת אלא אם כן היא נבגדת). הפועל 'דרייען' היה גם לשם ויהודי היה "א דרייער" או " א דרייקופ", נוכל, או איפכא מיסתסבא, או משהו כזה. אי-אפשר היה להתעלם מן הסקס אפיל של "דריידל", והוא נכנס בסיבוב אלגנטי לתוך השפה.
הוא הקסים גם את ביאליק שתרם אחרת ל"דריידל", והציע "
כרכר" כמו שכתב באחד משיריו "כרכר בן בדיל" ובשירו הידוע "מורי הביא כרכר לי, בן
עופרת יצוקה..." שעבר מטמורפוזה לעברית התקנית שלנו, ו"כרכר" נתגלגל לנשייה ועלה סביביון והיה. מנדעלע מוכר ספרים הציע בבת צחוק "
חזרזר",שטיינברג "
גלגילון" מוטציה של "
גלגלן" שהופיע באיזה פסק דין בן אותה תקופה, והיה גם "
סב-סב" ואבד, ואפילו על שם הצורה של טירה במיניאטורה, קראו לו לסביבון בן הבלי שם "
מגדל עוז" ומשכיל אחד כתב "ונערי החדר משחקים ב"מגדל עוז" בחנוכה". אבל ה"סביבון" הגאוני, על משקל "עפיפון" שהמריא צעיר ורענן על משקל "השפיפון" הזוחל מימים ימימה אפל ומאיים, הכה את ביאליק ואת מנדעלע ואת שאר "המודרנים" בסיבוב.
ילדה או סביבון
מאחר שהזכרתי את איתמר בן אבי אומר גם שרבים וטובים 'מזכים' אותו בהמרת נ.ג.ה.
ש, "נס גדול היה שם", ב נ.ג.ה.
פ, "נס גדול היה פה". זאת כנראה אשמת שווא. ארבע צלעותיו של הסביבון זכו לאותיות מכמה וכמה שפות של התרבויות ששיחקו בו בדרך אלינו, שלא לדבר על עמים ששיחקו בו ולא הגיעו אלינו. הגיעו אלינו היוונים, והרומאים, והאנגלים, והצרפתים והגרמנים וכולם כתבו ראשי תיבות של האפשרויות השונות, לזכות בכל, או במחצית או בלא כלום או חלילה להתחייב בקנס. לא אזכיר כל האמצאות האלה כי רבות הנה, אלא את האנגלית ואת הגרמנית. באנגלית נקרא הסביבון TEE-TOTUM על שם האות T הברוכה בהכרעות הגורל, הפוסקת לזכות בכל, TOTAL. ה T הייתה הבכירה באותיות ולכן הוצבה בראש ה TOTUM. באנגליה הויקטוריינית היה המשחק שעשוע נפוץ בעיקר באצולה, ולכן היה גם שם ה'טי-טוטום' נפוץ, ואפילו לואיס קרול כותב באליסה בארץ המראות " "Are you a child, or a teetotum, ".... המלכה הלבנה שהפכה לכבש, מה את, ילדה או סביבון..."! גם אדגר אלן פו האמריקני כותב על אדם שנטרפה דעתו והעיד על עצמו שהוא 'טי-טוטום', סביבון, בעצם מסוחרר בעברית . מכל מקום מה שברור הוא שבסביבונים של אנגליה היו אותיות P.(pay,put), half).H) .N (nothing),T.( (take all,total . בגרמניה, מאוחר יותר, היו האותיות לראשי תיבות של מילות גרמניות, ובמקום P.(pay,put), באה S. -stell ein, משמע הכנס כסף, שלם.
כמובן שהסביבון הגרמני היה נפוץ בגרמניה יותר מאשר הסביבון האריסטוקראטי האנגלי הויקטוריאני אבל גם הוא לא היה נדיר, וכך ארע שגם ה P וגם ה S הסתובבו בין היהודים, או אם תרצו גם ה
ש', ראש תיבת
שלם,stell ein, וגם ה פ', ראש תיבת שלם באנגלית pay,put האנגלית. מיותר לחלוטין להדגיש כי האותיות המסמלות את פסק דין הגורל קדמו להפיכת ראשי התיבות ל"נס גדול היה שם". אבל סוף דבר היא באה, ןאחר הכל, ההצעה היצירתית הזאת קרתה במרחב אשכנז שם שלט ה stell ein . לאחר מכן ראה מי שראה ומצא מי שמצא כי האותיות האלה דווקא, הם צופן שיש לו מעין קדושה משלו, כי גימטריא של נ' ג' ה' פ' עולה 358 כמניין אותיות מ.ש.י.ח . שום בר דעת לא היה בנמצא שחשב כי נס המכבים אירע 'פה' באשכנז, והכל ידעו שהנס היה 'שם', בארץ ישראל, והגימטריה נ.ג.ה.ש הוכיחה כי ממתינים לביאת הגואל לשוב "שם". אבל אז, ממצוקות הגולה ומצוקי הרדיפםה הגיחו ובאו הציונים, לא איתמר בן אבי בן החמש על-פי עדותו, והציעו אם אתם אומרים '
שם' אתם אומים כן מפני שאתם בגולה, אנחנו שאנו בארץ ישראל אנחנו אומרים '
פה' ו
ש' שלכם, תהיה מעתה
פ' של עם ישראל. אפשר להפסיד כך או אחרת ממון אולם הפסד הגימטריא מ.ש.י.ח בשל הציונים שאכן עלו בחומה ולא חיכו לביאת הגואל, הוליד אשמה. בן אבי לא אשם. הציונות אשמה, ב"ה השם....
לא הייתה בקרב ישראל אהדה גדולה למשחקים בקובייה. להפך. האיסור היה גדול. משנה ג' במסכת סנהדרין פרק ג' האוסרת הימורים בכלל, ופוסלת מהמרים להעיד בבתי משפט, אומרת " ואלו הן הפסולין ה
משחק בקוביא והמלוה בריבית ומפריחי יונים וסוחרי שביעית". לכאורה, סביבון בכלל. מותר לומר כי לבד ממשחק השח מט, לא התירו את ה"שחוק" בכל מכל כל, ומי שהתיר לשיעורין, כגון רבי אריה לייב ממודנה האיטלקי, נחשב כיוצא דופן שטעמים רבים הביאוהו לכך. בשח מט הייתה הצטיינות, ונפלאה עד מאוד האגדה על רבי שמעון שבנו נחטף והיה לאפיפיור וגאונותם במשחק השח מט שהייתה נדירה וחד-פעמית הביאה לנס שיבת הבן לחיק ביתו ועמו. היאך התירו להמר בסביבון בלילי חנוכה?
לא בשל הקונסטרוקציה המאוחרת שאין לה יסוד בשום מקור אוטנטי יהודי על מכבים ששיחקו בסביבון בפתחי המערות כדי להטעות את סוכני החרש של היוונים הסלווקים. הם לא היו טיפשים כל כך, וחכמי ישראל לא שיחקו בסביבונים כל אימת שבאו לחפש אותם, כל יום ויום בשנה, לאו-דווקא בימי החנוכה, ולארץ ישראל לא הגיעו סביבונים מיוון. אגדה עשוייה זאת מנסה לעשות דרכה לתוך הקהל, אבל המקורות האוטנטיים העתיקים והנאמנים מצופפים שורות למוע בעדם. בין כך ובין כך,כנראה לא 'התירו' הימורי זוטא בחנוכה, אלא התייחסו בסובלנות, גם מפני הקרבה לליל ה"נטלי", חג לידת ישוע הנוצרי שנכנס ללשוננו כ"ניטעל נאכט", או "ליל הניתל' על שם התלוי, הצלוב, וגם מפני שאם על-פי הלכה אסור להרצות מעות לאור הנר מפני שאין לשעבד אור קודש לשימוש בכסף שכולו חולין, ויהודים שחזרו מן השוק לאחר שכלתה משם רגל לא יכלו להרצות מעותיהם עד שכבה הנר, כבר היו מעות ממתינות על השולחן, ואם כבר, למה לא, אם לא המבוגרים, אזי התינוקות, ואם התינוקות, למה לא האבות והאימהות...
הניצחון הגדול של הסביבון הוא לא במעות ולא בזוכים, ולא בהיתר למחצית ולרביע להתענג בהימורים. הניצחון הגדול הוא בשירי הילדים שבארץ ישראל. הסביבון עתיק היומין, שסב בארצות העולם על שמותיו השונים-ולא הזכרנו שמותיו בארצות האיסלאם והעולם הסלאבי ובעולם הדרום אמריקני, ועוד, כי לא משם הגיע אלינו - לבש חן נדיר ומרנין לב בשירת ילדי ישראל הנבנית, והסתובב לו סביב למנורה העתיקה בשובבות נעורים חוגגת תקוות.
שמחת חנוכה לכל בית ישראל.
