האזנתי לכל מלה ומלה בנאום קרי קרי ב-28.12.2016. נאום נרגש ומהלב. התרשמתי שדבריו יכולים היו לשמש בסיס חיובי למו"מ לפתרון של שלום אמת.
פרשני ה"שמאל" נלהבים ומאמצים את כל הנאמר ופרשני ה"ימין" נסערים ותוקפים. הפלשתינים כ"שמאל", מאושרים ומברכים על ה"נאום ההיסטורי" ושטופים בחגיגות ואינם מבינים שהנאום מהווה עלבון קשה לאינטליגנציה הערבית והפלשתינית כאחד.
על בסיס מה אני מסיק מסקנה זו? על כך שגון קרי והוועידה המתכנסים לדון על המצב במזרח התיכון, מתרכזים רק בבעיה הישראלית - פלשתינית ומתעלמים מכל הזוועות, המלחמות, הסכסוכים וההתערבות של כוחות כרוסיה, חיזבללה, סעודיה, אירן, טורקיה, כורדיסטן, עירק, סוריה, דאעש, טאליבן ועוד ועוד.
חינוך לטרור
נאום מזכיר המדינה האמריקני,
ג'ון קרי נמשך כ-112 דקות. מהן הוקדשו לפנייה ובדברים אל ישראל וההתנחלויות, כ-107 דקות ואל הפלשתינים והטרור, רק כ-5 דקות. לכוחות האחרים הפועלים במזרח התיכון 0 דקות. וזאת למה? ההתנשאות וההשלמה עם התופעה המזוויעה של התנהגותם של כל הנ"ל, כאילו שאלה לא בני אדם שהוא מצפה מהם להתנהג כבני אנוש הראויים לעצירה ולנזיפה... וזאת כפי שלא ינזוף בחיות הג'ונגלים.
באשר לפלשתינים והישראלים הוא מגיב כפי שכל אדם חכם מגיב לנוכח עימות בין כלב לאדון: אין צורך לפתוח בנאום ושכנוע הכלב שהתנהגותו תוקפנית. מספיק לזרוק עליו אבן, הכלב יבין שפה פשוטה זו. אך באשר לאדון המשכיל והאינטליגנטי, יש הגיון רב להסביר לו באריכות ובפרוט רב על התנהגותו הלא ראויה כלפי כלבו. כך גם הפלשתינים שזכו רק באבן: "תכירו בזכות הקיום של ישראל כמדינה יהודית ותפסיקו עם הטרור והחינוך לטרור. הפלשתינים ממש טיפשים ועוורים. עובדה, שהם לא נפגעים ונעלבים מההתייסות אליהם בכל כך הרבה בוז וסלידה וחוסר הטעם בהסברים מפורטים ומשכנעים כאילו שהם עוד עם מנטליות ופיגור של המאה השביעית? או חיות וכלבים? אם הייתי ערבי, הייתי נפגע מאוד מהיחס המעליב והמבזה הזה. אני כלב?
