ההיסטוריה הצבאית היא שקרית

פרשת אלאור אזריה והטיעון של הרמטכ"ל רב אלוף גדי איזנקוט, שאזריה פגע בערכי צה"ל, יצרה ברבים בציבור, ולא רק ב"לה-פמיליה" תחושה שהרמטכ"ל לא אמר אמת, אלא במקרה הטוב חצי אמת, ו"גרועה חצי אמת משקר שלם!" אמרו חז"ל. זאת הייתה גם פסיקתו של שופט בית המשפט העליון נעם סולברג בתביעות לשון הרע נגד עיתון הארץ והעיתונאי עקיבא אלדר ונגד עיתון ידיעות אחרונות והעיתונאי מרדכי גילת. למרות שקיים ערך של אי-פגיעה בטרוריסט פצוע, והוא נוסח בקוד האתי של צה"ל על-ידי הפרופסור אסא כשר, בפועל הוא לא יושם במקרים רבים אשר לא נחקרו ומבצעיהם לא הועמדו בגינם למשפט. סדרת המקרים הבולטת ביותר התרחשה בתקופת המרדפים אחרי מלחמת ששת הימים בבקעת הירדן בפיקודו האישי של מפקד חטיבת הבקעה אל"ם רפאל איתן (רפול), לימים רמטכ"ל. ו"אם בארזים נפלה בשלהבת, מה יעשו אזובי הקיר?". האם קיים פער מבני בין ערכי צה"ל המיושמים על החייל שהרג מחבל בחברון, אלאור אזריה, לבין תפקודו של צה"ל מאז מלחמת העצמאות ועד היום? בשיחה ראשונה בסדרת שיחות על מלחמת העצמאות, לקראת יובל השבעים להקמתה של מדינת ישראל ולמלחמת העצמאות בשנה הבאה, המשודרת פעמים מדי שבוע בתוכנית "אקדמיה באלף" ברשת א' של קול ישראל עם מנכ"ל הרשת אבישי פרחי, אני טוען שכל ההיסטוריה האנושית היא חצי אמת במובן החז"לי ובמובן הקנטיאני, שקבע שלא ניתן להגיע לאמת כשהיא לעצמה, וההיסטוריה הצבאית קל וחומר דהיינו היא לא חצי אלא רבע אמת. הטעם לכך הוא שלפי עקרון השרידות, ראשי מדינות ומפקדי צבאות מבקשים להסתיר את האמת כדי לא לחשוף ליקויים בתפקודם. זאת התנהגות מובנית, ורק ל"ו הצדיקים אולי הצליחו לרסן אותה. מוסדות אקדמיים והיסטוריונים נמנעים מלחשוף חלק מן האירועים, כדי לא להתעמת עם בעלי השררה על-מנת לא לפגוע בתקציבים הזורמים אליהם מן הממסד, דהיינו - בשרידותם. אחרי שנים שאותם פוליטיקאים וקצינים בכירים הלכו לעולמם לא ניתן לחקור חלק מן האירועים, כי את האמיתות הם לקחו איתם לקבר. אכן אפשר לכתוב ולומר היום הכל על בר-כוכבא, על חניבעל ועל נפוליאון, אך דברים אלה מבוססים על מה שהם הותירו לפרסם, וזה רבע אמת אם לא פחות מכך.