לפני כחודש חגגה הזמרת
חווה אלברשטיין יום הולדת 70. מדובר בזמרת ענקית בעלת קול גדול אשר יודעת לספר סיפור תוך כדי שירה (תופעה המכונה בעולם "וורד ספוקן"). חרף גילה המבוגר (ואולי בגלל זה) היא ממשיכה ליצור בקצב מטורף.
בשבע השנים האחרונות הספיקה חווה לשיר דואט עם זמרים צעירים כגון:
שלומי שבן, שילה פרבר,
אהובה עוזרי המנוחה, ולכתוב שירים השונים באופיים האחד מהשני. היא מבצעת בהופעות קטעים קלסיים, ומוציאה אלבומים שמפיקים לה יוצרים צעירים.
פרטים על-אודות אלבומה האחרון
אלבומה האחרון "בוא המורה" מורכב משירים שכתבה חווה בעצמה, ומשירי משוררים אשר הולחנו ועובדו על-ידי ערן וייץ. מה שמאפיין את השירים הוא שהם מתארים רגשות של אנשים, נופים, געגועים למציאות מסוימת עד שנראה שאלברשטיין כיוונה מצלמה אל האירועים והאנשים שאליהם היא שמה-לב בעת שירתה הנוגה.
כך, למשל, בשיר הנושא "בוא המורה" כותבת אנדה עמיר על הקיטוב המאפיין את החברה הישראלית. בשיר "הקיץ הבוער" שכתב המשורר אביגדור המאירי נזכר הגיבור בסבו המת על-ידי שחזור מזג-האוויר הקודר.
מדובר באלבום נוסטלגי שבו מתגעגעת
חוה אלברשטיין למציאות ישראלית אחרת שאינה קיימת עוד, וכן היא מתגעגעת לסביבה הקרובה שלה (הוריה, בעלה המנוח נדב לויתן, חבריה).
במציאות שבה המוזיקה הישראלית עוברת שינוי נרחב, חשוב שלצד האמנים הצעירים יפעלו גם האמנים הוותיקים, תוך שהם משתלבים בסגנון המוזיקלי העכשווי והחדש.
