בסופו של דבר ביבי הוא המו"ל של המדינה ואנחנו הנייר. אני פונה ברשותו לכל מועמד בר-דעת המעמיד עצמו כמועמד לראשות ה
ממשלה, ושואל באדיבות המשטרה ומדליפיה – אתה באמת-באמת מוכן שטאלנטים אדירים, אוקיאנוסים מבורכים של מילים, משפטים ודימויים, כמו אברמוביץ, ברנע, סימה, גם הצייר עם הקמעות, ידברו בשבחך באספות בחירות ובמועדוני חברים?
האם זה, לדעתכם, מה שביבי מבקש מ
ידיעות אחרונות, שיהללו אותו מלאכי השרף הנוטפים? הכתבים המהוללים האלה הם בעיני צניני תמרורים חיוניים בדרכי עפר נשכחות ביערות עד. עד מחר או מחרתיים. הם מאירים קלושות בלילות ומכוונים אותך אל הדרך הנכונה, האמיתית. אם תרד הצידה, לכיוון מלתעותיהם השוקקות – תיטרף על-ידי דובים או זאבים שהיער מאכלס אותם בהנאה. כתמרורים שכאלה הם מכוונים אותנו תמיד קדימה ולאמצע הדרך. הם תקועים שם לעולמים, בצדי הדרך, הבוץ מכסה אותם והאבק – וכך הם שם, מזכירים לנו מהי והיכן עוברת דרך המלך. אנחנו לא נרד לשולים שלהם למרות קריצתם.
ולכן, כך אומר נתניהו לדברי המדליפים, נוני, שלא תעז לסלק אותם. משמרתם חשובה לי ולעם ישראל בדיוק כמו ש'הארץ' חשוב - אבל תוריד בבקשה את עוצמת הקולניות שלהם. אחרי הכל, גם את קולו של המואזין העם מבקש להנמיך. תנו לישון לפעמים, עובדים פה די קשה, בגללכם. חבר'ה – תמשיכו לעשות צרות, אומר ביבי, רוצים לראות אתכם פה ושם כדי לא לסטות מדרך הישר...
מה, חשבתם שהוא אידיוט לאחרונות?
סיוט חוזר
שוב היה לי סיוט בלילה. הפעם הסיוט זרק אותי לרפובליקה הויימרית הנפלאה, השופעת און מוסרי, תרבותי ואנושי. נפלא להיות כלב או חתול בגרמניה הזורחת. האושר קורן מעיני הילדים. והנה, בבית משפט אחד, לא ממש חשוב, אולי קצת נידח, הביאו לדין אנשים שהציתו בית כנסת. ביג-דיל. זה ממש לא קריסטלים וניתן לחיות עם זה בהבלגה. כיוון שמדובר בארץ טולרנטית (לבתי כנסת ויהודים) אתה חושב, ממש בתוך הסיוט הנורא בלילה, שהמציתים מעתה ועד עולם יציתו רק סיגריות באחד מבתי הכלא האפלים של גרמניה הטובה והצודקת. אבל לא. הרפובליקה כבר נרקבת וכמה שופטים הם אוהדי נאצים בסתר המדרגה. גם במשטרה סבורים שיש להפעיל יד חזקה יותר ולהשכיב את הטולרנטיות לישון מוקדם יותר. השופטים שחררו את המציתים באזהרה: בפעם הבאה, הם אמרו, תיזהרו יותר. תיזהרו שלא יתפסו אתכם, דבילים. כן רבים חולקים על הביטוי המשפיל הזה 'דבילים'. ייתכן שהשופטים נקטו במדיניות היד הקשה עם הפה החריף.
אז מה פה הסיוט? שאלתי את עצמי כשהתעוררתי שטוף זיעה ודומע, חנוק מאימה. למה אני מבוהל כל כך מפני העולם המיטיב שמסביב? כן, גם בחלום הייתי יהודי וגם בחלום ידעתי שבני משפחתי נשרפו ונרצחו לפני המון שנים. למה אני לא הולך קדימה כמו כולם, אולי אני ישן יותר מדי?
אל תשלח ידך
אני מבקש ברשותכם לצטט את מי שהיה פעם החלילן מהמלין, שמו הלמוט אוסטרמן או אבנרי שקנה את
העולם הזה מאורי קיסרי וכבר שחרר אותו לעולם הבא. הוא כותב: "
דונלד טראמפ ירק לי בפנים. לא רק בפנים שלי, אלא בפנים של לפחות מחצית האוכלוסייה של ישראל (מחצית האוכלוסייה, חתיכת יריקה – א.ש.). זה נשמע כמו בדיחה רעה. אבל זו המציאות. נוצר כאן תקדים שלא ידוע כמוהו בתולדות הדיפלומטיה (מבחינת איכות היריקה או כמותה? – א.ש.). קודם כל, אין זה נוהל תקין לשלוח שגריר לארץ שהוא קשור אליה בעבותות ברזל (מספיק אזיקוני פלסטיק? – א.ש.). לא שולחים מהגר קובני השונא את קסטרו לתפקיד של שגריר ארצות-הברית בהוואנה...".
הנה,
אורי אבנרי, שהיה חבר הכי טוב של ערפאת, כמעט ברמה של הזוג לאה ויצחק, חושב שעכשיו הוא גם ברמה של קסטרו. איך דונלד יכול להעליב אותו עד כדי כך? ואיך אבנרי יכול להעליב מחצית אוכלוסיית ישראל? האם הערבים הם לדעתו מחצית האוכלוסייה?
אלמנה שחורה
אחד מגדולי צדיקי מערכת השמאל המדברים בשם הצדק, המוסר ומערכת המשפט הוא
אמנון אברמוביץ' שבצעירותו היה מגיבורי ישראל. הוא מבקר ללא הרף, מקצה מחמת מיאוס, את שחיתותו וסיגריו של ראש הממשלה. אברמוביץ, ראוי לזכור ולהזכיר, היה זה שחשף ברבים את קיומו של סוכן השב"כ החשאי שפעל כפרובוקטור בשרות רבין, השתתף ברצח רבין ולא הובא לדין על כך לפי דרישת השב"כ. מיד לאחר מכן הצטער על כך אברמוביץ' בפרהסיה ולא מחל לעצמו על שנתן נשק בידי הימין משל היו עוכרי ישראל וסכנה לריבונותה.
לאחר מכן הוסיף אברמוביץ' מכאוב על צער כשאיתרג את הבולדוזר אריק שרון ובניו בע"ם והתנגח למענו כמעט בכל מערכות המשפט וסרסוריה כדי שיוותר ראש ממשלה המקדם את סילוקנו מרחבת עזה. עזה כמוות הייתה אהבתו לשרון שנפל למשכב ממנו לא קם. מלאכי חבלה, שרופים כאלה, קמו נגד עם-ישראל גם בעבר הרחוק, רודפי צדק ומאדים על פני האדמה. שנהיה בריאים. עכשיו הוא מנשק את בוז'י למוות כדי להחדיר את ברק.