נשאר בארץ

א. בלם זעזועים

מסיבת הפרידה לדן שפירו, שגריר ארצות-הברית בישראל, שנערכה במרכז רבין בתל אביב, הדגישה את היותו נציג של ממשל עוין. ממשל אובמה הזדהה, בעיקר, עם צד אחד בציבוריות החצויה בישראל, ומימן ביד נדיבה את הרפתקאותיו בבחירות (וי-15). שפירו, דובר העברית, ייצג בנאמנות רבה יותר מחמש שנים את ממשל האנטישמי של אובמה, וכשגריר היה כפיף של ג'ון קרי, שאין די מילים לתאר את איבתו למדינה היהודית. שפירו היה בלם זעזועים, ששיכך את הסערות, שגרמה מדיניות אובמה כלפי ישראל - סיכמו את כהונתו. שנים רבות הוא איש של אובמה, שמינה אותו לשגרירו בישראל. שפירו ליווה את אובמה עוד בביקורו בארץ לפני היבחרו לנשיאות. יותר מחמש שנים מכר את מדיניות אובמה, אך רק לחלק מהציבור הישראלי, שנמנה משום-מה עם תומכי אובמה. שפירו נשאר בארץ, כדי שבנותיו יסיימו את לימודיהן בתיכון כאן. מעניין במה יעסיק את עצמו. כנראה, יצטרף - הפעם בגלוי - למקהלת מבקרי ממשלת נתניהו.

ב. הוזלה

הלחץ, כנראה, עוזר. מרילין יוסון, המנהלת הכללית של לוקהיד-מרטין, הבטיחה לדונלד טראמפ, שמחיר המטוס המתקדם אף-35 יקטן. כזכור, במערכת הבחירות אמר המועמד הרפובליקני, כי מחיר המטוס גבוה מדי, והוא מעדיף לרכוש את מתחרהו, המטוס אף-18 סופר הורנט של בואינג. בנוסף, ביקר טראמפ את המחיר הגבוה של המטוס החדש, המיועד להטיס את הנשיא, שמייצרת חברת בואינג. בתום שיחה עם טראמפ במשרדיו במגדלי טראמפ בניו-יורק, אמרה יוסון, שהחברה על סף חוזה קרוב עם הפנטגון לרכישת מטוסים אף-35. לדבריה, החוזה החדש יקטין מאוד את מחיר המטוס מחד-גיסא, ויגדיל את כמות העובדים במפעלי החברה מאידך-גיסא. יוסון אמרה, שבמסגרת החוזה החדש, תקלוט החברה 1,800 עובדים נוספים במפעלה בפורט וורת, טקסס, שיש לו קבלני-משנה ב-45 מדינות. העלות הגבוהה של אף-35 גרמה לביקורת קשה על המיזם - בנוסף לבעיות טכנולוגיות, שטרם נפתרו, למרות שהמטוס כבר הופך למבצעי. במקביל נפגש דניס מיולנבורג, מנהל בואינג, עם טראמפ, לפני כניסתו לבית הלבן, ושוחח עמו על עלות המטוס הנשיאותי, א̤יר פורס 1, ועל מטוסי הקרב של החברה. מנהל בואינג היה מרוצה מהשיחה במגדל טראמפ בניו-יורק, שהתנהלה בנימה עסקית, ותביא לשיפור במטוס הנשיאותי ולהוזלתו. השניים שוחחו גם על מטוסי-הקרב של החברה, ובחנו אפשרויות שונות לפשט תהליכים, ולספק את מיטב המטוסים במחיר נוח, לדברי מנהל החברה. תעשיית התעופה, הדגיש מיולנבורג, הנה מעסיק גדול, שכדאי להשקיע בו.

ג. כלאיים

אחד הפרקים הקשים להבנת הסטודנטים לתקשורת הייתה המהות הכפולה - היברידית - של התקשורת. מצד אחד היא כלב השמירה של הדמוקרטיה, ואם אינה - אין לה זכות קיום. ומצד שני היא תעשיה, עסק, שצריך להרוויח; ולא - יישמד. ראו מה איתרע לעשרות עיתונים מפוארים, שהיו בארצנו בשנות הארבעים. האופי ההיברידי - כלאיים - מבלבל. מצד אחד המוציא-לאור (מו"ל), שהוא נציג הבעלים, או הבעלים עצמם, רוצה רווחים, והוא משיגם באמצעות מכירת מודעות ובאמצעות מכירת עיתונים. ומצד שני, קיבלה העיתונות בדמוקרטיה הגנה חוקתית (חופש העיתונות ועוד), כדי שתוכל לבקר את השלטון, ולא כדי לפרסם רכילות צהבהבה, שיכולה לקדם את מכירת העיתונים. יתר על כן, מחלקת המודעות, שלכאורה יש 'חומה סינית' בינה לבין מחלקת החדשות, קובעת מה יפורסם בחדשות, ואיך? ומי שלא למדו את הלקח הזה - גם בעיתונות הישראלית - כבר אינם כותבים באותם העיתונים. זה המסד, ועתה צריכים לבדוק כיצד זה יוצא אל הפועל. והמעשה די גרוע. כבר לפני כחמישים שנה הצביעו חוקרי עיתונות על מעמדו החשוב של המו"ל בעיתונות. וזה ישים לכל ענפי התקשורת - ידיעות כמו דעות. לכן, אני מתקשה לקרוא את דברי החנופה של עיתונאים בכירים לנוני מוזס, מו"ל ידיעות אחרונות, ומגחך. מי שמכיר את התקשורת, יודע היטב מדוע הם נכתבו/נאמרו; ואם תרצו - היא הנותנת. המו"ל קובע בעיתונו, ושום דבר לא יתפרסם בו מבלי אישורו - למרות כל ההיתממות של עיתונאים ושל מו"לים. אומנם הססמה (בנוסח ניו-יורק טיימס) אומרת שבעיתון נדפס "כל הראוי לדפוס", אך המו"ל אינו מתאבד שיעי, והוא לא ירגיז מפרסם גדול. אחד היתרונות הגדולים של בן ברדלי, העורך המיתולוגי של וושינגטון פוסט בימי ואטרגייט (תחילת שנות השבעים), הייתה קאתרין גראהם, המו"לית של עיתונו, שתמכה ללא סייג בברדלי ובתחקיר, שהביך ללא-הרף את הבית הלבן. גראהם המשיכה לתמוך בברדלי, למרות שהעיתונות האמריקנית התקרנפה, ולא הצטרפה אליו. כלומר, בוואטרגייט היה וושינגטון פוסט קול בודד במדבר, וכול התקשורת האמריקנית חיכתה בקוצר-רוח למפלתו, שלא הגיעה. האומץ של גראהם ושל ברדלי לקח את עיתונם, שהיה קטן וחסר חשיבות, והקפיצו מעלה בסולם היוקרה והאמינות. אם אינכם מאמינים, ואינכם רוצים להיכנס לספרייה, ולקרוא מאות מחקרים בנושא - הציצו נא למאמר, "תעשיית הצינזורים של נוני" מאת שאול פרץ, עיתונאי לשעבר בידיעות אחרונות ובמעריב - עדות קשה ומביכה למאמינים, שיש לנו כלב שמירה נשכני בתקשורת.

ד. שבתו נא!

אני קורא למנהיגות של ערביי ישראל - ועדת המעקב העליונה של הציבור הערבי בישראל - אנא הפגינו, ואנא שבתו על כל סיבה ועל כל תירוץ ובכל הזדמנות. זה חשוב, כי רק כך תהרסו את בוחריכם חסרי התבונה, שהולכים שבי אחר תעמולת הכזב שלכם. זאת הבין כבר במהומות אוקטובר 2000 ראש עיריית נצרת. הפעילות של ועדת המעקב נועדה לקרוע את הרקמה הדקה, שמחברת יהודים וערבים בארצנו, כדי שאנשי ועדת המעקב יוכלו לצווח, יש אפליה. אם לא תהיה אפליה, אין לוועדת המעקב זכות קיום. לכן, היא ממציאה אותה על כל גבעה רמה ומתחת לכל שיח רענן. ובכל אופן, למרות הבדותות על אפליה, מצבם של ערביי ישראל טוב לאין-ערוך ממצבם של ערביי מדינות ערב; ואין זה משום שוועדת המעקב טרחה לדאוג להם. אדרבה, בזדונם, אנשי ועדת המעקב והח"כים הערביים מקלקלים כל מה שהם נוגעים בו.

ה. לא נסגר

הקונגרס סיכל את תוכניותיי לסגור את מחנה-המעצר למחבלים במפרץ גואנטנמו בקובה. כך התלונן הנשיא אובמה ביום הלפני-אחרון לכהונתו. לדברי אובמה, לא הייתה כל הצדקה לפעולת הקונגרס, שיש בו רוב רפובליקני, והיא נבעה רק מאיבה מפלגתית לנשיא הדמוקרטי. עם כניסתו לבית הלבן, הבטיח אובמה לסגור את מחנה-המעצר בשנה הראשונה לכהונתו, אלא שהקונגרס התנגד בתקיפות לתוכניתו. למרות זאת, פינה ממשל אובמה - כמו קודמו - עשרות מחבלים מגואנטנמו, והעבירם למדינות מוסלמיות, שהסכימו לקולטם. תוכניתו לסגור את המחנה, ולהעביר את שאר העצורים בו לבתי-כלא בארצות-הברית גופא לא בוצעה - כאמור, כיוון שהקונגרס סיכלהּ. הנשיא טראמפ התנגד במסע הבחירות למדיניות ממשל אובמה לסגור את המחנה. הוא הבטיח, שימלא את גואנטנמו בטיפוסים שליליים. הקונגרס התנגד להשקיע כמה עשרות מיליוני דולרים, שנדרשו להעברת העצירים מגואנטנמו. כיום עצורים במחנה 41 מחבלים. בשבוע האחרון לכהונתו שחרר ממשל אובמה עשרה מחבלים מהמחנה, והם נשלחו לעומאן. עוד ארבעה - וביניהם, אזרח רוסי, שביקש להתאחד עם משפחתו בבריטניה - נשלחו לאיחוד האמירויות. במחבלים, שנותרו במחנה גואנטנמו, נמצאים מי שמסוכנותם לא הופרכה - כמו חאלד שיח' מוחמד, שמציג את עצמו כמתכנן אירועי הטרור באחד-עשר בספטמבר 2001, שמשפטו יימשך עוד כמה שנים.

ו. אי-אמון

נאום ההשבעה של דונלד טראמפ לנשיא ה-45 של ארצות-הברית מסמל, כנראה, את דרכו - הבעת אי-אמון בממסד הפוליטי של ארצו. יתר על כן, היה ברור, ששטראמפ יגמול לאובמה בביטול צווים נשיאותיים, שנחקקו למרות רצון הקונגרס, ובביטול חוקים, שהיו חשובים לממשל הקודם - למשל, חוק הבריאות. אובמה השתמש עד לזרא בסמכות הנשיא להנפיק צווים נשיאותיים. לא היה, כנראה, במאה העשרים נשיא שהשתמש בסמכות זו כל כך הרבה. אולי משום שהתמודד עם קונגרס לעומתי ועם סנאט לעומתי בכהונתו השנייה. לא היה ספק, שהרפובליקנים, אם יזכו בבחירות לנשיאות, יבטלו הרבה מהצווים הללו של אובמה; וזה נעשה עתה. אני מקווה, שממשל טראמפ גם יצליח לשחרר את ארצות-הברית מחלק מהאנשים, שאובמה הכניס לממשל - כולל פעילים מוסלמיים למערכת המודיעין - לאו-דווקא במינויים אישיים.