"תחקירנים" ורכילאים אחרים, שכל מעייניהם מכוונים להפלתו של ראש
ממשלה מכהן תוך עקיפת הקלפי, מגדירים את שיחות נתניהו-
מוזס - אם אומנם התנהלו ברוח המוצגת בתקשורת - כיום הכיפורים של התקשורת. כוונתם היא לעסקה שהייתה או לא הייתה בין ראש הממשלה
בנימין נתניהו לבין ראש האופוזיציה בפועל,
ארנון-נוני מוזס.
בעשותם כך הם מיתממים, שלא לומר משקרים. יום הכיפורים של התקשורת התרחש שנים רבות קודם לכן, בשנת 2005, ערב ה"הינתקות", שם הקוד המכובס שנתן ראש ממשלה אחר,
אריאל שרון, לגירושם של כעשרת אלפים יהודים מבתיהם בארצם, ברצועת עזה ובצפון השומרון.
חדרים אפלים
באותם ימים אפלים טבע אמנון אברמוביץ, פרשן של
ידיעות אחרונות, איך לא, את מטבע הלשון הנורא "אתרוג" בהקשר של אריאל שרון. הכוונה הייתה לשמור על שרון כעל אתרוג, ולא לגרום להעמדתו לדין בגין מעשי שחיתות, כל עוד הוא מבצע את מדיניותו הגזענית של השמאל קיצוני: גירוש יהודים. ככל הנראה לא היה משא-ומתן בחדרים אפלים, ובוודאי לא הסכם כתוב, אבל המסר המושחת היה ברור: כל עוד ילך שרון בתלם וייתן את הפקודה הבלתי חוקית בעליל, מובטחת לו קופסה אטומה של אתרוג, כשהוא מרופד בצמר גפן ומוגן מפני מערכת אכיפת החוק ומפני מפלגת השמאל-תקשורת. מציאות מפוקפקת זו הובילה לניסוח: עומק החקירה כעומק העקירה. ראש הממשלה הוחזק כבן-ערובה, באמצעות קריצת עין שקיבל ממבקשי נפשו.
גם בלי עסקה רשמית, המציאות הציבורית והתקשורתית עיוותה הן את רצון הבוחרים והן את שיקוליו של ראש הממשלה. האפשרות להימנע מהגעה לכלא הובילה לביצוע הגירוש שהפך עשרת אלפים יהודים - גם הם אזרחים ובני אדם - לפליטים בארצם. זה היה יום הכיפורים האמיתי של התקשורת, זו שה"תחקירנים" שלה העלימו עין לא רק מן האי היווני, אלא גם מחוות השקמים ומאחוזת הקבר המשפחתית הצמודה אליה. מהו ההליך החוקי שיצר נחלות אלה?
אותו אברמוביץ' חשף עשר שנים קודם לכן את הכינוי "שמפניה" שניתן לסוכן השב"כ אבישי רביב, שהוא שהפיץ את התמונות המזוויעות של ראש הממשלה רבין במדי אס. אס. עסקני השמאל, מראש האופוזיציה והכרוכיות המקיפות אותו ומטה, שוב ושוב מייחסים מעשה מחפיר זה - יחד עם קשקוש "המרפסת" - לבנימין נתניהו, ללא קשר לעובדות. מן הצד השני, אף "תחקירן" טרם התפנה לחקור את נסיבות ליל הרצח ולא שאל מי הפיק תועלת פוליטית ממנו. אותם "תחקירנים" ורכילאים עסוקים בשמפניה ורודה במקום ב"שמפניה" של השב"כ.
