מינוי השופטים לעליון ויחסי הציבור הכוזבים

לאט-לאט כשמתפזר גל החול והאבק שטשטש מראה הדברים, לאמיתם ולאשורם, שהפיצו שרת המשפטים, איילת שקד וחוגי הימין והמתנחלים, בדבר "ניצחונם" המוחץ בכל הקשור למינויים של ארבעת השופטים, שמונו לכהן בבית המשפט העליון, מתברר כי שרת המשפטים לא "ניצחה" בקרב זה. שרת המשפטים, איילת שקד הפסידה - ובגדול - בקרב על בחירת השופטים לבית המשפט העליון. במקרה הטוב, הצליחה שרת המשפטים להעביר מינוי שופט אחד - ובקושי רב. הדברים ברורים, עתה, לחלוטין עכשיו - לאחר שהתפזר גל החול והטשטוש והם בוהקים וגלויים לעיני כל. בשבוע החולף פרסמה שרת המשפטים, איילת שקד, הודעה מטעמה שהופצה בכל כלי התקשורת, לפיה: "מינויי השופטים הערב מביאים לידי ביטוי את הגיוון האנושי והמשפטי שכל כך נדרש לנו כחברה ושהיה כל כך חסר, עד היום, בערכאה המשפטית הגבוהה. ההגאים של ספינת הדגל המשפטית שלנו שינו הלילה את כיוונם.חוזקה של המערכת המשפטית טמון בגיוונה ובשונות הקיימת בהרכבה האנושי. המינויים החדשים מביאים לידי ביטוי את התפיסה הזו ובקרוב מאוד יכניסו לאולמות בית המשפט העליון קולות וגוונים שלא היו מוכרים בו. אין לי ספק שהמסלול החדש שקבענו הערב לספינה יעזור לה לצלוח את הגלים המשפטיים שעוד נכונו לנו. לחיי מסלולה החדש של הספינה ברשימתנו "חיות עשתה בי"ס לפוליטיקאים בוועדה - ובגדול", כתבנו - ("מחלקה ראשונה" - תאריך 23.2.2017) - לעניין זה, כי הצהרה זו, "תתגלה - עד מהרה - כהכרזה ריקה מתוכן, בכל הכבוד הראוי". המשכנו וכתבנו, כי: "הדברים נכונים גם באשר לצהלתם, הבלתי מוצדקת, של "הפורום המשפטי" ו"התנועה למשילות ודמוקרטיה", הטוענים לניצחונם של שקד ותומכי הקו השמרני וכי השופטים החדשים ישיבו לאחור המהפכה החוקתית של אהרן ברק". למרות פרסומים שונים ומגמתיים, בכל הכבוד הראוי, שיצאו מלשכת שרת המשפטים, איילת שקד, לפיהם "איילת שקד עשתה בית-ספר לשופטי בית המשפט העליון". למרות הניסיונות, הבלתי פוסקים, להציג בית המשפט העליון, כמי שהינו "שפוט" של שרת-המשפטים, לשכת עורכי-הדין והפוליטיקאים בוועדה לבחירת שופטים, הרי מציאות הדברים הינה שונה - בתכלית השינוי. הרצון העז של שרת המשפטים, איילת שקד ותומכיה "לייצר" ניצחון אין מאין על שופטי בית המשפט העליון, אינו יכול להביא לסילופה של המציאות - בפועל ולמעשה. נסביר ונפרט הדברים. ראש לשכת עורכי הדין, עו"ד אפרים נוה ונציגי הלשכה בוועדת הבחירה, החליטו שמועמדם ל"כיסא הערבי", בעליון, הוא השופט, חאלד כבוב. הלשכה זכתה לתמיכתם של הפוליטיקאים בוועדת הבחירה, שיחדיו היוו גוש חוסם של ששה חברי ועדה אל מול שלושת שופטי העליון, ובכללם נשיאת בית המשפט העליון, מרים נאור, החברים בוועדת הבחירה. סופם של דברים על ה"כסא הערבי" יושב השופט, ג'ורג' קרא, מועמדם של שופטי בית המשפט העליון. למרות הניסיונות להציג מועמדותם של פרופ' גידי ספיר ופרופ' דוד האן, כ"מועמדי קש והפחדה", אל מול נציגי המערכת השופטת בוועדה הבחירה, הרי מועמדים אלה לא נבחרו, בידי חברי ועדת הבחירה. שרת המשפטים, איילת שקד, הייתה כה בטוחה בבחירתו הצפויה של פרופ' דוד האן לשופט בית המשפט העליון, שהיא אפילו לא שריינה לו "כסא מפלט", בדמות הצגת מועמדותו, כשופט מחוזי, בפרסומים המוקדמים והמתחייבים למינויים של שופטי בתי-המשפט המחוזיים, הצפויים בקרוב. פרופ' דוד האן ייאלץ להמתין לסבב המינויים הבא לבתי-המשפט המחוזיים. העיתונאי, בן כספית, מפרסם במעריב, בסוף השבוע שעבר, חילופי דברים בין שרת המשפטים לח"כ רויטל סויד, שהציעה לה לתמוך בבחירת השופטת, יעל וילנר, לבית המשפט העליון. לפי פרסום זה, אמרה שקד בתגובה, "השתגעת", ןהוסיפה: "היא לא משלנו, היא 100% משלהם". מה לעשות - איילת שקד צודקת. השופטת, יעל וילנר, הינה בעלת מחויבות מוסרית לערכי המשפט, ראש וראשונה. היא אומנם דתייה, אבל היא אינה פוליטיקאית. נקודה. ובאשר לבחירתו של נשיא בית המשפט המחוזי, בחיפה, יוסף אלרון, כשופט בבית המשפט העליון. זו הייתה מלחמת אישית, עקרונית ובלתי מתפשרת של שר האוצר, משה כחלון, על מינוי זה. שרת המשפטים, איילת שקד ושאר הפוליטיקאים בוועדת הבחירה, "תפסו טרמפ", על המלחמת העיקשת של כחלון בשופטי בית המשפט העליון. בחירתו של השופט, יוסף אלרון, לבית המשפט העליון, אינה יכולה להיחשב, כלל וכלל, כ"ניצחון" של איילת שקד. נותר לנו אפוא לדון בבחירתו של השופט, ד"ר דוד מינץ, לבית המשפט העליון. השופט, דוד מינץ, הינו אומנם תושב התנחלות דולב ושכנו של ח"כ מוטי יוגב, ההוא מהדחפור ((D9 שהוא רצה להרוס בו את בית המשפט העליון. לא בהכרח שהוא שופט "שמרן", כמו שאייל שקד מבקשת להנכיחו בציבור. וגם אם היא צודקת, הרי מדובר במינוי אחד בלבד שקבוצה של ששה פוליטיקאים אל מול שלושה שופטים, בוועדה הבחירה, "הצליחו" להעביר. אם זה הוא ניצחון של המערכת הפוליטית, על המערכת השיפוטית, הרי אוי ואבוי ל"נצחון" שכזה. ומספר מלים לסיום. שופטים ושופטות דנים - דרך כלל ומעשה של שגרה - בסכסוכים בין אנשים, גופים ואחרים. הם דנים יותר בענייני חוזים מאשר בענייני הריסת בתים או השארתם בהתנחלויות. בואו ונרגיע קצת וניתן לשופטים - לשפוט ונחזיר הפוליטיקאים למקום המתאים והטבעי שלהם - כנסת וממשלה. מקום הפוליטיקאים אינו בבתי-המשפט. העובדה שיש להם מדרס רגל בוועדה לבחירת שופטים, אינה מקנה להם זכות להתערב בהליכי השפיטה היומיומיים. לא בהכרח, שמי שהפוליטיקאים תלו בהם מבטחם, כי הם ישפטו לפי תפישת עולמם הם, אומנם - כך ייעשו בעתיד. מי המבקש דוגמה חיה ועדכנית, ילך אצל פסיקותיו של נשיא בית המשפט העליון הקודם, ד"ר אשר גרוניס, שמחנה הימין נעמד על רגליו האחוריות, כדי שיתנה לנשיא בית המשפט העליון. סופם של דברים פסק השופט, ד"ר אשר גרוניס, לפי תפישותיו שלו וללא כל קשר ומחויבות למחנה הימין שדחף והביא לבחירתו כנשיא בית המשפט העליון.