באתר הזיכרון שהוקם באינטרנט לזכרו של רס"ן רועי קליין ז"ל, על-רקע ניגונו של הפיוט "אנא בכח", המיוחס לתנא, רבי נחוניא בן הקנה, שהולחן בידי המוזיקאי, עובדיה חממה, מצאנו דברים אלה, המובאים בפניכם, כלשונם:
"בא' באב התשס"ו 26 ליולי 2006 נפל רס"ן רועי קליין בקרב עקוב מדם שנערך בעיירה בינת ג'בל שבדרום לבנון יחד עם עוד 7 מחייליו. רועי קליין סמג"ד גדוד 51 של גולנינפל על קידוש השם עת זינק על רימון יד כדי להגן בגופו על חייליו תוך קריאת "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד". במעשה גבורתו זה הציל את חייליו. ועל כך הוענק לו עטור העוז. מרכיבי אישיותו של רועי הם שהפכו אותו לגיבור עוד בחייו".
בהמשך הדברים נכתבו עוד דברים אלה, הנראים לנו חשובים, לעניין הנצחת מיתוס גבורה והפיכתו לסמל, כדלהלן: "רועי בצניעותו לא היה מסכים לשמש כסמל אך אנו חשים כי מוטב שנשתמש בדרכו לשם המטרות בהן האמין".
מביאים אנו דברים אלה בעניינו של רס"ן רועי קליין ז"ל, תוך ניסיון לבחון ההסברים הפסיכולוגיים-חברתיים לצמיחת מיתוס הגבורה, העולה כפורח, סביב אישיותו והתנהלותו של טוראי
אלאור אזריה יבדל"א. לא בכדי הדגשנו דרגתו הצבאית הנוכחית של חייל צה"ל, אלאור אזריה - שהיה בעל דרגת סמל, קודם לכן. בית-דין צבאי של פיקוד מרכז, הרשיע את אלאור אזריה, בהריגת מחבל פצוע, בקרבת עמדת צה"ל, בתל רומיידה, לאחר שירה בראשו והרג אותו, בפסק-דין, שעדיין אינו חלוט. אלאור אזריה הורשע בהריגה ובהתנהגות שאינה הולמת, תוך שבית-הדין הצבאי של פיקוד מרכז, גזר עליו עונש של 18 חודשי מאסר בפועל, 12 חודשי מאסר על תנאי והורדה לדרגת טוראי.
ההשוואה בין עניינו של רס"ן רועי קליין ז"ל לבין עניינו של טוראי אלאור אזריה יבדל"א, מתבקשת וזועקת. השואה זו מתבקשת, בעיקר נוכח העובדה, שקודם הכרעת-הדין המרשיעה - ובעיקר לאחר מתן גזר-הדין, ששלח אלאור אזריה למאסר, שלל דרגת הסמל שלו וקבע שיהיה בדרגת טוראי - נשמעו וגברו הקולות הרואים בו גיבור, לכל דבר ועניין שהוא.
במחלוקת המתוקשרת והפומבית שנתגלעה בין פרקליטיו, לשעבר, של אלאור אזריה, - שצידדו והמצדדים בדרך של מיצוי ההליכים, בהמתקת העונש שהוטל עליו או הגשת בקשה לחנינה לנשיא המדינה, תוך ויתור על הגשת ערעור והשגת עסקת טיעון עם הפרקליטות הצבאית, שהתחייבה שבמצב דברים שכזה, לא תגיש היא ערעור נגדי על קולת העונש שהטיל - לשיטתה היא - בית-הדין הצבאי על אלאור אזריה - לבין פרקליטו הנוכחי של אלאור אזריה, עו"ד
יורם שפטל, הדוגל בהגשת ערעור על פסק-דין של בית-הדין הצבאי של פיקוד מרכז, ויהי מה ואפילו כרוך יהיה הדבר בסיכון של הגשת ערעור נגדי של הפרקליטות הצבאית על קולת העונש, מצדדים אנו - בכל הכבוד הראוי - בעמדתו זו של עו"ד יורם שפטל.
מי שרוצה ליהנות מחיבוקו החם, הפומבי והאוהב של הציבור שקשר לראשו זרי דפנה והכתירו בתואר "גיבור", אינו יכול להמשיך חייו כשהוא מורשע בדין, בהריגת מחבל, עונש של מאסר ומאסר על תנאי, רובץ לפתחו והוא הורד מדרגת סמל לדרגת טוראי, בפסק-דין של בית-דין צבאי. אדם כזה חייב - חייב, ויהי מה - לחתור, בכל כוחו ובכל מאודו לזיכוי מוחלט וגורף ואזי יוכל להיות מעוטר בזרי דפנה ובתואר "גיבור" ובצדק!
עם זאת מסקרנת אותנו, השאלה המנקרת, לילה ויום, יום ולילה, במוחנו ללא הפסק והיא - מה גרם - וממשיך לגרום לכך - שהחייל, אלאור אזריה, זוכה לגל אהדה, אהבה וחיבוק חם, מחלק ניכר מעם הזה, יחס הגובל בהערצה ממש, עד ששלטים עם הכיתוב: "אלאור אזריה גיבור", נראו בהפגנות השונות שהתקיימו, בחוצות, לקידום התמיכה הציבורית בו.
בספרות המחקרית מקובל להגדיר מיתוס, כדבר המתרחש בממד אחר, השונה מן המציאות שבה אנו חיים, יש בו נימת קדומים, המשווה לו הילה והדרת כבוד ויש בו מסר, סמוי או גלוי, המכוון כיצד לנהוג. ההתייחסות המחקרית לגיבור, הינה התייחסות לאדם שנחשב טוב במעשיו ולאדם אמיץ, אציל ובעל תושייה שניחן בתכונות אבירות. הנכונות להקריב את חייו למען מטרה נעלה אחרת כמו הצלת חיי אדם אחר היא המאפיין או ההגדרה של הגיבור. לא ברור לנו, בכל הכבוד הראוי, כיצד יסודות אלה חברו ודבקו בחייל, אלאור אזריה, שהפך לגיבור מיתי בעיני חלק ניכר מן העם, אך זו עובדה מוכחת.
צר לנו שכלל חוליי החברה הישראלית האזרחית, המרגילה יחידיה לדרך חיים של יצירת קומבינות, כמו-גם לכל מיני
"הסדרים" או "עסקות" - לרבות בכלל זה עסקות טיעון - חדרו גם - ועמוק עמוק - אל תוככי החברה הצה"לית, שערכיה היו, בעינינו אנו, מאז ומתמיד, טוהר הנשק - וטוהר בכללותו. טוהר זה מנוגד, ניגוד מהותי לניסיונות "להרוויח זמן", במחיר של "יעילות" ושאר בבל"תים, בכל הכבוד הראוי מסוג זה. מן הראוי שהוא שאלאור אזריה ימצה זכות הערעור עד תומה, כמו-גם תמצה הפרקליטות הצבאית זכות הערעור הנגדית שלה, עד תומה וניתן לבית-הדין הצבאי לערעורים לומר מילתו האחרונה בעניין זה.
