לפני כשבועיים ימים ליתר דיוק ביום ששי, תאריך 24.3.2017 - פורסמה במוסף
הארץ, כתבה מקפת אודות ההליך המשפטי שנסב סביב עזבונו הספרותי של הסופר הדגול, פרנץ קפקא והחלטת בית המשפט העליון לאשרר פסיקת בית המשפט לענייני משפחה, במחוז תל אביב להעביר עיזבון ספרותי זה - כפי שפירש בית משפט לענייני משפחה, צוואתו של הסופר והמחזאי, מקס ברוד, שהחזיק בעיזבון ספרותי זה והעבירו בצוואתו בתנאים מסוימים למזכירתו, אלזה חוה הופה. כתבה זו התפרשה על-פני שמונה עמודי מוסף זה, כפי שפרשה כתבו המוכשר של מוסף זה, העיתונאי הילו גלזר.
מאחר שלא הוזכרה בכתבה מקפת זו - ולו גם מילה אחת - אודות עניינה של משפחת שוקן, מבעלי עיתון הארץ, בעיזבונו הספרותי של הסופר, פרנץ קפקא, סברתי, כי עיקרון הגילוי הנאות וחובת השקיפות מחייבת פרסום עניינה של משפחת שוקן בעיזבונו הספרותי של הסופר, פרנץ קפקא - ולו גם באיחור ובנפרד מפרסום כתבה זו, במוסף הארץ. על כן, טרחתי ושלחתי מכתב למוסף זה, למדור המיועד לפרסום תגובות קוראי מוסף זה. משלא פורסם מכתבי זה, באותו מוסף, עד עצם היום הזה - ומאחר שחושב אני שמן הראוי שעובדות הקשורות לעניינה של משפחת שוקן בעיזבונו של הסופר, פרנץ קפקא, תהיינה בידיעת הציבור הרחב - עושה אני שימוש בבלוג זה, המתפרסם באינטרנט, למען יפורסמו הדברים ויגיעו לידיעת הרבים.
הנה מביא אני המכתב, כפי שנשלח למדור התגובות של מוסף הארץ ללא כל שינוי שהוא, כדלהלן:
"אג"נ
הנדון: ולמה לא נכתב בכתבה על האינטרס של הוצאת "שוקן" בעיזבון קפקא?
1. תמוה הדבר - וזאת בלשון המעטה בלבד - שבכתבה המצוינת והמרכזית של מוסף הארץ (17.2.2017) של הילו גלזר, הנפרשת על פני שמונה עמודים תמימים, אין מוזכר - ולו רק מפאת הגילוי הנאות - עניינה של הוצאת "שוקן" בכתבי קפקא ובעיזבונו הספרותי.
2. מן הראוי להביא, לעניין זה מדבריו של העיתונאי,
חנוך מרמרי, העורך הראשי של "העין השביעית" בשנים 2012-2015 - שהיה עורך
עיתון הארץ בשנים 1991-2004 ולפני-כן העורך הראשון של "העיר" - שפורסמו ב"עין השביעית", בתאריך 14.9.2009, שציטט - בין היתר - דבריו של הכתב, ניר חסון, בכתבה שפרסם בהארץ, בחודש מרס 2007, בכותרת:
"רטיבות ודלות: כך מופקר בית הספרים הלאומי". לעניין כתבי קפקא, בו כתב הוא דברים, בזו הלשון:
"הוצאה אחרת שיש לה חשבון פתוח עם משפחת הופה היא הוצאת שוקן של משפחת שוקן (שבבעלותה עם עיתון 'הארץ'). לאחר מותו של קפקא קנה זלמן שוקן מהוריו של קפקא את הזכויות לפרסם את כתביו ואת הזכויות על כתבי היד שלו. במשך עשרות שנים קיבלה משפחת שוקן תמלוגים ממכירת ספריו של קפקא ברחבי העולם. אלא שאת כתבי היד המקוריים, שברוד לקח לביתו, מעולם לא קיבלה לרשותה ואף לא קיבלה כסף ממכירתם לארכיונים. מקורבים להוצאה אישרו השבוע את המידע ומסרו כי 'אם בעיזבון של מקס ברוד נותרו כתבי יד של פרנץ קפקא הרי שהם שייכים למשפחת שוקן ולא לברוד'.
בהקשר לכך, כתב חנוך מרמרי, כי: "יפה שמו"ל הארץ אינו מחוק, כפי שנוהגים מן הסתם מו"לים אחרים, את הפסקה הזאת. אבל
עמוס שוקן הוא בוודאי הראשון להבין הן את המשמעות התרבותית והן את המשמעות הכספית של התנהגות משפחת הופה. הוא בוודאי אינו מזלזל בזכויות הקניין, בחוקי הירושה ובדיני העיזבון שהם לב הפרשה. כל הסכסוך הוא משפטי באופיו, ועליו להיות מיושב בבית המשפט. ואם כך, מדוע משפחת שוקן אינה יוצאת למאבק משפטי כדי לממש את זכויותיה על כתבי קפקא?".
3. ומה יהא על עיקרון השקיפות והגילוי הנאות? האם לא היה מקום להזכיר עניין זה בכתבה כה מקיפה אודות עיזבונו הספרותי של פרנץ קפקא והסכסוך המשפטי בעניין עיזבונו זה?
בכבוד רב
ד"ר
חיים שטנגר, עו"ד
אשרינו מה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו ומה יפה ירושתנו, שיכולים אנו לעשות שימוש בכלי תקשורת אחרים, חוצה למוסף הארץ שהינו מוסף לאנשים חושבים, אשר - ככל הנראה אין מי האחראים על מדור התגובות בו חושבים, כי ראוי ליידע קוראי מוסף חושבים אלה, באשר לחובת הגילוי הנאות, באשר לזיקה שיש למשפחת שוקן ולעיזבונו הספרותי של הסופר, פרנץ קפקא. כך נותרו קוראיו החושבים של מוסף לאנשים חושבים אלה, במחשבה, כי אין למשפחת שוקן כל זיקה לעיזבונו הספרותי של הסופר, פרנץ קפקא. ואנו חובתנו לעובדות המדויקות, מילאנו בפרסום מכתב זה, שימצא מקומו אם לא במדור התגובות של המוסף לאנשים חושבים, הרי לפחות יפורסם הוא באינטרנט,
מקום בו ישכון הוא - לנצח נצחים. והלא תסכימו עמנו, כי יפה לנו פרסום מאוחר זה, מפרסום במוסף לאנשים חושבים, הנדפס על נייר כאשר סופם של דברים הופך מוסף נייר זה, לסמרטוט נייר וסופו אבדון מוחלט. הלא כן?
