דליה למדני נולדה ב-1931 בעתלית לחנה וזאב למדני שעלו לארץ ישראל כחלוצים מרוסיה. אביה זאב, עבד במחצבה בעתלית שסיפקה את האבן לבניין נמל חיפה. כשהייתה בת 4 לערך, עברה עם משפחתה למושב כפר חיים בעמק חפר שהוריה נמנו עם מקימיו. לאחר סיום כיתה י' בכפר, עברה ללמוד בבית הספר החקלאי בנהלל. אולם מלחמת השחרור קטעה את לימודיה. עם פרוץ מלחמת השחרור עוד בטרם התגייסה רשמית לצה"ל הצטרפה ללהקת "הכרמל" שהייתה מעין להקה צבאית שהוקמה בשלהי 1947 והשתייכה לחטיבת כרמלי. עם חברי הלהקה נמנו דמויות, שלימים הפכו לאמנים ואנשי תרבות ידועים, ובהם: אריק לביא (אינזלסבכר) בומבה צור (יוסף ולצר), לוסי ארנון (לוסי בר) אמיתי נאמן, שמעון ישראלי, אברהם רונאי, שולמית לבנת, יהודה אפרוני שמוליק רוזן ועוד. דליה למדני כתבה חלק מהפזמונים והמערכונים של הלהקה. בהמשך שירתה בצה"ל בבסיס הגדנ"ע בבאר אורה שבערבה.

מראשוני העיר אילת

באחד מטיולי יחידתה הצבאית, ב-1949, הגיעה לראשונה לאילת והוקסמה מהמקום המדברי המרוחק. לימים סיפרה דליה: "במיוחד התאהבתי בשקיעה ובזריחה המדברית והבנתי שבמקום הרחוק הזה אני רוצה לחיות את חיי". לאחר שחרורה מצה"ל למדה בסמינר למורים (קורס מזורז לחיילים משוחררים) בתל אביב ועבדה כמגיהה בדפוס "אחדות", אולם לא ויתרה על חלום המגורים באילת ו-ב-1950 עברה להתגורר בישוב הדרומי המרוחק שהיה אז ישוב קטן מאוד ונידח. היא עבדה כרכזת תרבות באילת. במקביל לימדה עברית במחנות של עולים חדשים באילת ובהמשך התבקשה על-ידי ראש המועצה המקומית דאז, לשמש מורה בכיתות הראשונות שנפתחו בבית הספר המקומי. ב-1952 נישאה לדב נשרי שהיה באותה תקופה מפקד העיר אילת. הוא כיהן בתפקיד זה בין השנים 1952-1954, ולימים הגיע לדרגת אל"ם. בני הזוג עברו ב-1954 להתגורר בצהלה וב-1957 נולדה בתם ליאת נשרי. בשלהי שנות ה-50,עבדה דליה בתפקידי עריכה והפקה בהוצאת הספרים 'עם הספר' של דב ליפץ ובנו אהרן אמיר, ומ-1961 הייתה מזכירת המערכת של הרבעון הספרותי "קשת" בעריכת אהרון אמיר. במקביל כתבה בכתב עת ספרותי זה, ביקורות ספרים. ב-1961 בהיותה בת 30 לערך התגרשו בני הזוג דליה (למדני) ודב נשרי, ודב נישא בהמשך לזמרת דרורה חבקין. דליה עברה להתגורר בתל אביב ובשנות ה-60 עבדה במשך מספר שנים כפרילנסרית בכתיבה ועריכה. בשנים אלו כתבה על נושאי תרבות וספרות להארץ ולידיעות אחרונות וכן בשורה של כתבי עת, ומגאזינים ובהם שבועון "לאשה" "הד החינוך" "אורים להורים" ועוד . במקביל, מאחר ששלטה בשפות אנגלית וצרפתית, עסקה בתרגום ספרים. היא תרגמה ספרי ילדים ונוער ממיטב הקלאסיקה העולמית, בהם, "בן המלך והעני" מאת מארק טוויין, "בת מונטסומה" מאת הנרי ריידר הגרד, "נסיכה קטנה" מאת פרנסס הודג'סון ברנט ו"ילדי המים" מאת צ'ארלס קינגסלי. דליה כתבה גם כמה שירים והידוע שבהם הוא השיר "טיול בשנים" שהפך ללהיט אותו הלחין אריה לבנון ומבצעים הצמד "רן ונמה" שהורכב כידוע מצמד הזמרים רן אלירן ונחמה הנדל. דליה נמנתה עם יושבי בית הקפה המיתולוגי "כסית" בתל אביב ועם חוג חבריה נמנו אלכסנדר פן, יחאל מר (מוהר), אמיר גלבוע, ויונתן רטוש.

מצטרפת לסגל הקבוע של עובדי "לאשה"

בשנת 1967 קיבלה דליה למדני קביעות בשבועון "לאשה" אותו ערך באותה תקופה העורך המיתולוגי דוד קרסיק. היא הצטרפה לסגל העובדים הקבועים במערכת השבועון ומילאה בו תפקידי כתיבה, תרגום ועריכה שונים. באותן שנים מיעט שבועון "לאשה" לעסוק בנושאים הקשורים לחיי היום-יום, כמו גידול ילדים, זוגיות, עיצוב, צרכנות טיפול בבית ובגינה בילוי ופנאי. ביוזמת דליה הוסף לשבועון מוסף "לבית" אותו ערכה דליה (24 עמודים מדי שבוע) שכלל מדורים ופינות שעסקו בעצות והדרכה שימושית לחיי היום - יום בבית. המוסף "לבית" הפך לפופולרי מאוד. רוב הכותבים במוסף זה לא היו עיתונאים, אלא בעלי מקצוע יידועי שם, בתחומים כגון רפואה, חינוך, עיצוב הבית גינון ועוד. במקביל לעריכת המוסף "לבית" המשיכה לפרסם בשבועון טור וכתבות בענייני אוכל שזכה אף לפופולריות רבה. ב-1993 פרשה למדני מ"לאישה" אך המשיכה לכתוב לשבועון. בין השאר כתבה את המדור "שאלה של טעם", שבו ענתה על שאלות הקוראים בנושאים שונים מגוונים. בנוסף כתבה את המדור "טעם של ספרים", שעסק בתרבות האוכל וכלל סדרת כתבות על ההיסטוריה והמקור של המזון שאנו אוכלים. בשנת 2005 נחתה על דליה מכה קשה, בתה היחידה, ליאת נשרי, הלכה לעולמה ממחלת הסרטן והיא בת 48 בלבד. לפני מספר שנים התבשרה דליה כי אף היא חולה במחלת הסרטן. היא עברה שורה של טיפולים כימותרפיים קשים. בשנת 2014 כשידעה כבר כי היא חולה במחלה קשה, פרסמה בהוצאה עצמית את הספר, שאת כתיבתו סיימה 10 שנים קודם לכן ( בשנת 2004) והתבסס על כתבותיה בשבועון לאשה "מסע מסביב לשולחן", העוסק בתפקידיו המגוונים של האוכל בתחומים שמחוץ למטבח ובעיצוב התרבות שלנו ושל קודמינו". דליה סיפרה כי הוצאות ספרים סירבו להוציא סיפרה זה, בגלל שיקולים כלכליים והביעו בפניה חשש שלא יימכר, ולכן החליטה להוציא לאור את הספר בכוחות עצמה. ב-2016 יצא לאור סיפרה "מסע מסביב למזווה". ב15.3.17 הלכה דליה למדני לעולמה היא הובאה למנוחות (ו' 17.3.17) בבית העלמין במושב כפר חיים ונקברה לצד בתה ליאת נשרי.