לא זכור לי כי מאן-דהו טרח לרכז ברשימה אחת התועבות הקשורות עם ה"
עיתון לאנשים חושבים" שבימים האחרונים הגדיל שוב לעשות בפרסמו מאמר שטנה מסית נגד ציבור היהודים האמוניים, חלוצי הדור ובוני קומה בדרך לגאולת עמנו. את אלה "תיאר" בעל המאמר בהאי לישנא: "הדתיים הלאומיים מסוכנים יותר מחיזבאללה". אגב, ככל שמדובר ב"סכנה" למיגור רשע, פריצות, תועבה ושנאת יהדות ויהודים מארצנו הקדושה - צודק הכותב. אלא שלא לכך כיוון...
העוקב אחר מניפסט השנאה הזה המכנה עצמו עיתון מגלה על נקלה פנים מכוערות, שיסוי והסתה, קו אנטי יהודי, אנטי ציוני ובוודאי אנטי דתי. בהיותו מזדהה עם ה"נרטיב" של הרוצחים הערבים למיניהם, החל מערפאת וכלה במחמוד עבאס, יימח שם שניהם, חצה העיתון זה מכבר את כל הקווים ועדיין יש יהודים הרוכשים אותו ומפרנסים את בעליו. בין רוכשי העיתון עבור מפקדיו ה"חושבים" נמנה צבא הגנה לישראל... אוי לבושה.
אגש לעניין - אזהרה!! - למי שבני מעיו רגיזים, לבו חלש וכוחות הנפש שלו מועטים - מומלץ לקרוא לאחר היוועצות עם רופא.....
אפתח בבעלות על העיתון. בדומה לענף כולו שנקלע לקשיים כלכליים צירף הבעלים
עמוס שוקן לפני כעשר שנים, שותף לבעלות על העיתון (בשיעור 20%). כפי שפורסם בשעתו השותף החדש ב
הארץ הוא קונצרן העיתונות הגרמני דומון שאוברג. פורסם ברבים שקונצרן זה שיתף בעבר פעולה עם הנאצים ואף קיבל מגבלס יימח שמו וזכרו עיטור גבוה, כמו זה שהוענק לראש הגסטאפו.
בשנת 2011 הוכרז על הכנסת שותף נוסף - ליאוניד נבזלין, שלעומת השותף הגרמני דלעיל נדמה כמלאך עלי אדמות. דא-עקא ש"מלאכנו" זה הורשע בעבר ברוסיה בפרשות רצח ובעבירות חמורות נוספות. ערעורו נדחה שם ובקשת רוסיה להסגירו לידיה נדחתה. לא המשכתי לעקוב אחר ההשתלשלות דנן, יכול להיות שזוכה והוכיח כי בצדיק גדול עסקינן.
אינני יודע אל נכון מה מצב הבעלות היום, אך ברור מהפרסומים שהרכב בעלי השליטה בעיתון כלל בעבר ואולי אף כיום משפחה עם עבר נאצי ואוליגרך שהוגדר בשעתו עבריין נמלט.
נמשיך: על חציית קווים דיברנו? והרי לכם עוד מזה. עיתונאית ופובליציסטית מוכרת
עמירה הס, התפרסמה מאוד בהיותה מזוהה עם
עיתון הארץ. בכתיבתה היא מסקרת את הערבים אותם מכנה העולם בסילוף "פלשתינים" ומבחינה פוליטית היא מזוהה עם השמאל הרדיקלי. עד כמה רדיקלי? הגברת מתגוררת גם ברמאללה ורוב כתיבתה אוהדת את ה"נרטיב" המפורסם של הרוצחים...(עבאס ושות...). בין ה"פנינים" שהצליחה הס לייצר ניתן למנות את תמיכתה ביידוי אבנים אותה כינתה "זכות וחובה מולדת של מי שנמצא תחת שלטון זר" (לימים הוסיפה סייגים לאמירתה הגורפת והמקוממת). מי שרוצה יחפש וימצא דוגמאות רבות נוספות.
השם
גדעון לוי המזוהה מאוד עם עיתון זה הוא מוכר מאד. לא אאריך בתיאור, רק אומר שניכר בעליל שההזדהות שלו היא עם האויב הערבי. בהרכיבו משקפיים המשקפות את "מצוקתם", "תלאותיהם" ו"עוול הכיבוש" הוא מרבה להציג עמדות המתארות את צה"ל כצבא לא מוסרי ההורג בערבים, בילדים ובתינוקות. הוא אינו מצדיק רצח אזרחים יהודים אך תמיד מוצא את הדרך "להבין" את המניעים, את "שורש הבעיה" ואת השלטון הכוחני של ה"צבא של המתנחלים" לפי תפישתו המעוותת הם הם הגורם לכל אלה (למותר לציין שהלז איננו מעסיק עצמו בטרור הערבי שלפני "אכיבוש" בשנת 1967...). בעיניו אנחנו היהודים עם כובש והם "עם כבוש שנלחם על חרותו". זו נקודת המוצא והכל נגזר מכאן. בשנת 2013 כתב לוי שהוא מחכה ל"מרד אלים של הפלשתינים וערביי ישראל כנגד המשטר הישראלי... שהנו אכזרי יותר מהמשטר של לוב וסוריה". לוי הביע לא פעם תמיכה בחרם על ישראל (ש"יפסיק את הכיבוש"), האשים את ישראל ה"מוציאה פלשתינים להורג ללא משפט" ועוד ועוד. לוי גם פרסם כזב, כמו למשל בשנת 2005 אז כתב ששוטרי מג"ב התעללו ב"פלשתיני" עד מוות על-ידי קשירתו לחמור. לוי מבקר בחריפות את טייסי חיל-האוויר וטבע את המושג - "הרעים לטיס".
במכתב גלוי אותו כתבה
עירית לינור למו"ל הארץ כתבה זו על גדעון לוי "בשיחה פרטית אתו אמר לי פעם (גדעון לוי- ב.ש.) שהוא לא היה נוסע מאה מטר כדי להציל את חייו של מתנחל". זהו לוי וזה עיתונו....
מותר לעיתון שתהיה לו אג'נדה. אסור שישפוך רעל, ילבה שנאה, יסית וישמיץ, ויזדהה עם האויב. אסור לו להוציא עצמו מהכלל על-ידי זניחה כוללת של הסיקור ההוגן והעריכה בהתאם. זכור לי כי לאחר הרצח המזעזע של בני משפחת פוגל מאיתמר דווחה הכותרת הראשית בעיתון הארץ על עשרת אלפים נעדרים באסון ביפן. הארץ (של היהודים) גועשת, רותחת, מתאבלת, נרעשת ואילו הארץ (לאנשים חושבים) רואה קדימות לעניין בניכר, מרחק אלפי מילים מהארץ (תרתי משמע כפול שניים!).
הלשון בה נוקט הארץ לרוב היא חריפה, שקרית ומסיתה, פעמים רבות נגד חיילי צה"ל. וכך נכתב שם בעבר - "הירגו חיילים הירגו, שום רע לא יאונה לכם אם תרטשו את גופו של נער פלשתיני במנוסתו".
לעיתון גם אג'נדה אנטי דתית ואנטי חרדית חריפה, באופן זה משקף התיאור עמו פתחנו לעיל קצה קרחון של שנאה יוקדת הבאה לידי ביטוי בעקביות לאורך ימים. כך פרסם העיתון בעבר שאברך חרדי זוכה לקצבה חודשית בת ששת אלפים שקל (הלוואי), ומתייצב תדיר בחזית מאבק כוחני מכפיש הגובל באנטישמיות נגד יהודים מאמינים באשר הם. כך לא ראה ה"עיתון" קושי לפרסם כותרת בה נזכרים בהינף קולמוס אחד ביאת המשיח וציטוטים של היטלר. ועוד ועוד...
פשוט שהארץ מוביל בקו מתירני ופוסט מודרני ובו פריצות, הפקרות מינית, "תאים משפחתיים" לא נורמאלים וכיוצא באלה. כל אלה בעיניו הם לגיטימיים ואף רצויים. היות שכך מבקש אני ולו ברמז להידרש לסיפור הבא שאיננו נעים לאוזן...
לפני זמן, שלח לי חבר סרטון הנחזה כ"מחתרתי" לאחר שצולם ופורסם, בוודאי שלא על דעת ה"מככבים" בו. לא אפרט מדי. אומר רק כי נחזה שם בכיר מאוד מאוד במערכת הזו של עיתון הארץ ב"התעסקו" מינית עם גבר היושב לצידו. מבחיל היה לראות ולהיווכח מיהם מעצבי "דעת" הקהל של ה"אנשים החושבים". הצצתי ונכוויתי. לאחר מכן התלבטות - לשתף חברים נוספים? התשובה המובנת מאליה הייתה: לא! מתוך חמלה עליהם, מתוך נקיות הנפש ועוד, גנזתי את הסרט. שאלתי את עצמי ואולי תשאלו גם אתם - הכיצד הרהבתי עוז בנפשי להסתכן ולצפות? שאלה טובה, התשובה - רציתי להיות במצב שאוכל לומר "במו עיני ראיתי" ובכך לדעת עובדות לאשורן. מבחיל, אמרתי כבר?
לאור המתואר לעיל נראית העובדה שהארץ בחר בסרטון פורנוגראפי (בו נראה זוג בחצי עירום מקיים יחסים) כמקדם מכירות לאתר שלו - כקלת ערך...
במכתב הגלוי הנ"ל שכתבה עירית לינור מסכמת הגברת כך: "אחרי עשרות שנים של קריאה יומית בהארץ אני מגיעה למסקנה שאתם ואני לא גרים באותו מקום. חלק גדל והולך מהכתבות והמאמרים בעיתון שלכם מדיף ריח של עיתונות זרה, המתייחסת לישראל כאל טריטוריה אחרת מרוחקת ודוחה... ואני לא רוצה להיות מנויה על עיתון שמנסה בכל דרך אפשרית לגרום לי להתבייש בציונות שלי, בפטריוטיות שלי ובאינטליגנציה שלי"
כאן נראה לי המקום לסיים, בתקווה שהמסר הובן היטב!
