על-רקע יום השואה והגבורה, שחלף עבר לו ועל-רקע יום הזיכרון לחללי צה"ל ופעולות האיבה, המתדפק על דלתנו, הרי מן הראוי לעצור - לרגע - מרוץ חיינו השוטפים וללמוד לקח של ממש, מהמראה הכעורה והמקרבת שהציב שר החוץ הגרמני, זיגמר דניאל, בביקורו האחרון בארצנו. למי ששכחו נזכיר, כי ראש ממשלת ישראל,
בנימין נתניהו, התנה פגישתו עם שר-החוץ הגרמני, בביטול פגישתו של שר-חוץ זה עם נציגי הארגונים "שוברים שתיקה" ו"בצלם". משסורבה דרישתו זו של ראש-ממשלת ישראל, ביטל הוא פגישתו עם שר-החוץ הגרמני, שעזב את הארץ, מבלי לפגוש בראש-ממשלת ישראל.
השבועון הגרמני, רב ההשפעה "השפיגל", כתב בעקבות אותו אירוע - כי ביטול הפגישה, היווה "השפלה דיפלומטית" לממשלת גרמניה. העיתונאים הגרמנים ניסו להבין, מדוע ובשל מה נקט, בנימין (ביבי) נתניהו, בצעד קיצוני שכזה, לאור העובדה ששר-החוץ הגרמני פגש בנתניהו, מספר פעמים, בעבר ולמרות חילוקי הדעות, התקיימו הפגישות בניהם, באווירה נינוחה, תוך שהם עישנו, סיגר, יחדיו.
אותנו, בכל הכבוד הראוי, מעניינת דווקא עמדתו של שר-החוץ הגרמני, שאמר לעיתונאים ישראלים, בעקבות ביטול פגישתו הצפויה עם ראש-ממשלת ישראל, כי "זה פשוט בלתי נתפס. תארו לעצמכם שהיינו מזמינים את נתניהו לגרמניה והוא היה רוצה לפגוש ארגונים חוץ-ממשלתיים שמבקרים את פעילות הממשלה ואנחנו היינו אומרים - 'אם תעשה זאת, נבטל את הביקור שלך'. אנשים היו אומרים שהשתגענו". עוד יוחסה לשר-החוץ הגרמני אמירה לפיה, ארגוני "שוברים שתיקה" ו"בצלם" לא הוצאו, אל מחוץ לחוק ולכן, אין מבין הוא, מדוע התנגד נתניהו לפגישתו עימם.
זה הוא בדיוק ההיגיון והסגנון הגרמני. בספר שיריי "שואה" כללתי שיר המוכתב בכותרת: "זה החיוך הגרמני", שנכללה בו השורה: "זה החינוך הגרמני" והוא מסתיים במשפט: "זה המשפט הגרמני". כאלה הם - הגרמנים. אין אצלם, כמעט, צבע אפור. הם חיים בין השחור
המוחלט לבין הלבן המוחלט. לכן, צודק - ועוד איך צודק! - שר-החוץ הגרמני כשהוא מביע תמיהה בפני ראש-ממשלת ישראל וממשלת ישראל, מדוע נאסר עליו להיפגש עם נציגי הארגונים "שוברים שתיקה" ו"בצלם", שעה שארגונים אלה לא הוצאו, מחוץ לחוק ופעילותם אינם אסורה, לפי חוק. חד וחלק!
זו בדיוק הדילמה הניצבת בפני ממשלת ישראל ובפני ראש-ממשלתה, בנימין (ביבי) נתניהו. אם רוצה ממשלת הליכוד להפוך את הארגונים "שוברים שתיקה", "בצלם" וארגונים דומים אחרים, אדרבה, תתכבד ותעשה מעשה של הוצאתם של ארגונים אלה, אל מחוץ לחוק, תוך שהיא תסתכן בכך שבית משפט העליון, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, יבדוק חוקיות פעילותה זו ואם יתברר שאין היא חוקית, הרי יוציאו צו החלטי המבטל הכרזה שכזו. דרך אחרת אינה קיימת וכל הניסיונות ליצור דה לגיטימיזציה לארגונים אלה, תוחלתה - כשלון מוחלט.
על-רקע זה נראית פעילותה של שרת התרבות והספורט,
מירי רגב, ששלחה אתמול (יום ד) מכתב לראש העיר, חיפה,
יונה יהב וביקשה ממנו להתערב, בדחיפות, בקיומו של אירוע שמארגנת תנועת "שוברים שתיקה", הצפוי להתקיים היום, בחיפה, למרות שמדובר באירוע המתקיים, בסטודיו פרטי בעיר, שאינו קשור לעיריית חיפה.
החוק אינו מונע ממירי רגב, כשרת התרבות והספורט למנוע תמיכה מארגונים אלה או אחרים - כפי שעשתה היא בעבר באשר לתיאטרון ערבי, שמנעה היא ממנו תמיכה ממשרדה - כל עוד עומדת מניעת תמיכה זו בקריטריונים המקובלים שאין בהם משום הפליה או פגיעה בעיקרון השוויון. קיימות עוד נישות שבהן יכולה שרת התרבות והספורט, כמו-גם ממשלת ישראל לפעול ולהדיר רגליהם של ארגונים דוגמת "שוברים שתיקה" ו"בצלם", בדרך של אי-מימון ארגונים אלה. עם זאת כל עוד שמימונם הכספי של פעילות ארגונים אלה, אינה באה מכספי משלם המיסים ואינה מנוגדת להוראות החוק החרות, הרי אין ממשלת ישראל יכולה להצר רגליהם ולדחוק פעילותם של ארגונים אלה. התנהלותו של שר-החוץ הגרמני, לאחרונה, בקשר לכך, תוכיח אוזלת ידה של ממשלת ישראל, בהקשר ובהדבק דברים שכזה.
אם סבורה שרת התרבות והספורט, מירי רגב כי פעילות ארגון "שוברים שתיקה", מהווה פגיעה בדימויה של מדינת ישראל ומציגה אותה כמדינה בלתי מוסרית, כאשר ארגון "שוברים שתיקה" פועל - לטענתה - כמי שמציג את צה"ל וחייליו כצבא בלתי מוסרי, הרי תתכבד ותפעל להוצאתו של ארגון זה, אל מחוץ לחוק. לא פעם קוראים אנו בעיתונים שמשורר ערבי, זה או אחר, שכתב שיר בשבח הטרור הערבי הועמד לדין, לפי הפקודה למניעת טרור. אם כה חמורים הם מעשיהם של הארגונים "שוברים שתיקה"; "בצלם" ואחרים, יש לפעול נגדם, בדרך החוקית. אם לאו, יש להניח ברדיפה הבלתי פוסקת, שרודפת אותם ממשלת ישראל - רדיפה שאינה מועילה, כלל וכלל לממשלת ישראל, מציגה אותה באור אנטי-דמוקרטי ובלתי מחמיא ומעצימה פעילותם של ארגונים אלה, שלא לצורך.
