ראש הממשלה ושר החוץ הגרמני, ראש בראש
ביקורת על ראש ה
ממשלה, בשל סירובו להפגש עם שר החוץ הגרמני, ובשל תוכניתו להפגש, לפני או אחרי, עם אנשי "בצלם" ואנשי "שוברים שתיקה", ארגונים שמסתובבים בעולם ומשמיצים את המדינה, את צה"ל על מפקדיו וחייליו, בישיבות באו"ם, בכנסים, בז'נבה ובאוניברסיטאות ברחבי ארה"ב ואנגליה. ראש ממשלת ישראל, גם צודק, גם מציב רף של כבוד וגאווה לאומית, גם לראשי ממשלה שיבואו אחריו. לגבי שרים ואנשי ציבור מסוג זה יש לשמור מרחק פגישה וגם מרחק נגיעה.
האבסורד הבולט - נשיא גרמניה היוצא, נאם ביחד עם הנשיא ריבלין על השואה, האנטישמיות ורדיפת היהודים, ומיד אחריו רוצה שר החוץ הגרמני להפגש עם משמיצי ישראל ומזיקיה. הטענות של האופוזיציה כנגד ראש הממשלה שהוא פוגע ביחסי החוץ של המדינה, ממש מגוחכים נוכח אותם נימוקים שהשמיעו כנגדו בזמן הנאום בקונגרס בזמן הבחירות באמריקה בטענה שהוא פוגע בביטחון ישראל ובקשריה עם ארה"ב, כאשר המציאות ממש טפחה על פניהם. עמידה איתנה וגאה תוך שמירה על כבוד לאומי לא פוגעת ביחסים ולא בקשרים למיניהם. וכדאי למבקרים, ורפה הידיים המסורתיים המתרפסים בפני כל פריץ תורן, לשמוע בעיון את נאומו של הרמטכ"ל במצעד החיים באושוויץ על נחישות וגאווה לאומית.
העובדה שנשיא המדינה נפגש עם שר החוץ, היא לדעתי, פגיעה מכוונת בנתניהו, ואולי חלק מהעוקצנות והדקירות ששומר הנשיא לנתניהו על התנגדותו למינוי שלו כנשיא ולא בהכרח שמירה על יחסי חוץ.
אומנם הנשיא הוא פיגורה ייצוגית, אך יש לפגישה שלו משמעות ופרשנות מעבר לתפקיד ובנקודה זו לדעתי טעה או
בתום לב או בתכנון לפגוע בנתניהו שזה חמור לא פחות.
לכל המבקרים, המתנגדים, המפחדים מהרעה ביחסים עם גרמניה, כדאי להזכיר את אותן הטענות לגבי הבחירות בארה"ב ונאום נתניהו בקונגרס. המציאות הוכיחה את ההפך.
וכמו-כן, אני ממליץ לקרוא את המאמרים של בן-דרור ימיני (ידיעות), ד"ר גבי אביטל (
ישראל היום), מאיר עוזיאל (מעריב) - עיתונאים וותיקים היודעים דבר או שניים על דיפלומטיה, מנהיגות ועל זקיפות קומה, כשצריך.
