פניו החדשות של החמאס

בחירתו של איסמעיל הנייה כמנהגו הרשמי החדש של חמאס מבשרת הקצנה ברורה ביחסו העוין בלאו הכי של ארגון הטרור כלפי ישראל, שאינו מסתיר עוד את רצונו הכנה בחיסולה. הקצנה זו טומנת בחובה סכנה מוחשית לחידוש העימות הצבאי בין שני הצדדים, אחרי תקופת רגיעה יחסית. בהבדל מחאלד משעל, מנהיגו היוצא של הארגון, שדגל בקו פחות אגרסיבי - הנייה חובר מעתה בבירור לראשי הזרוע הצבאית של ארגון החמאס - יחיא סנוואר, האיש שנותן את הטון בעזה, ומוחמד דף, הנחשב זה מכבר לרמטכ"ל הארגון ולמוחו הקודח.. על כובד משקלו של הנייה, כמנהיגו הדומיננטי של החמאס, עשוי, מן הסתם, להעיד האולטימטום שהציב לו אביגדור ליברמן, ערב כניסתו לכהונת שר הביטחון. למי ששכח נזכיר, כמובן, שהיה זה ליברמן, בכבודו ובעצמו, שהציב להנייה תנאי בל יעבור, לפיו מותנים חייו בהחזרת גופותיהם של החיילים הישראלים החטופים ברצועת עזה..

מרכז הכוח

בחירתו של הנייה, לצד סנוואר ודף, מבטאת את שיבתה של עזה כמרכז הכוח של החמאס, על חשבון הגדה המתונה יותר. אחרי ככלות הכל עזה היא כיום חבית חומר נפץ, שעלולה להתפוצץ בכל רגע נתון. מצבה הכלכלי הוא ממש בכי רע, ןהתסיסה הגוברת בה כנגד הרשות הפלשתינית של אבו מאזן, החונקת אותה ממש כלכלית, עלולה -מחמת הידרדרות המצב - להחיש עימות צבאי עם ישראל. כך או אחרת, ברור מאליו שהפנים המובילות של חמאס בזירה המדינית יהיו כעת אלה של הנייה וסנוואר, שנחשב לאיש החזק בתנועה. שניהם מתגוררים ברצועת עזה - מה שצפוי, כמובן, להעניק לרצועה משקל מכריע בהכרעות אל מול הנהגת החוץ של החמאס, שבראשה עמד עד כה חאלד משעל., ושלא תהיה אשליה אף לרגע: הזרוע הצבאית של החמאס, שעליה מופקד עתה איסמעיל הנייה, מיליטנטית לאין ערוך ביחסה לישראל מזה שהפגין השלטון הקודם, ונוטה לראות במאבק הטרור - מה שהיא מכנה התנגדות - כמעט את חזות הכל. ישראל צריכה להיערך בהקדם בהתאם.