לשדר תקווה

הביטויים הכי נפוצים ונדושים בתרבות הפוליטיקה הישראלית הם: להפיץ תקווה, לטעת תקווה, לנטוע תקווה. בעבר הייתה פה רק ציונות ולא היה צריך עוד שום דבר. כאילו תקווה זה צמח בר שעולה על גדותיו ואולי גם פורח בעציץ, משהו שצריך לטפח, להשקות. שדרות רחבות בעם, כולל מנהיג-עבר בשם אהוד ברק, מאשימות את נתניהו שאינו נוטע, אינו מפיץ, אינו מפריח את זה. לכן יש להחליפו באחר, אולי בבוזי, שכן עושה את זה עם ציפי. ברק, דרך אגב, חטף קיתון בכל קיטון כשהפיץ בעולם את הרותחין - שאין פרטנר וקבר המון תקווה כאשליה. האם אי-אפשר ולא ניתן בלי תקווה? גם הנשיא נבחר לצרפת כמשדר תקווה ראוי לשבח. זה מה שצרפת הזקנה והתשושה צריכה יותר מכל – נער בן חמש עשרה מלא חצ'קונים שיישא אותה לאשה ויבטיח לה תקווה. מקרון הבטיח ומקיים. זה התחיל בהצגת בית ספר אבל עכשיו זה ממש רציני. יהודי קשור למושג הזה דרך ההמנון הלאומי שהפך בשנים האחרונות לביטוי לאומני, גזעני, אפילו פשיסטי. אלינור רוזוולט הנפלאה (הנשיא היה נשוי לה) הצהירה חגיגית כי "זוהי מלחמה למען הערכים האנושיים העליונים ולמען הטוב האנושי העליון, שהוא קיומו של עולם, שבו תובטח כוס חלב כל יום לכל ילד, ללא הבדל של גזע, לאום, דת או מעמד". מיד הורד אליה מלאך השלום והתחנן על נפשנו, אל תלכי על זה, הוא התייבב, רק תצהירי שזו מלחמה כדי לנצח. אם תלכי על ערכים וחלב - זו תהיה עילה לעוד מלחמות. אידיאלים טהורים, כמו ערכים-עליונים, זו תאווה של השטן, הם מתנגחים ללא הרף באנושות התמימה, החפה מפשע. הוא ניסה לצנן את רוחה הסוהרת ולסנן, הם לא הביאו מעולם ברכה לאדם - ופה מדובר רק באדם כי הולכים להיספות שישים או שבעים מיליון ממנו... לפחות. קחי למשל את התורה שניתנה לבני ישראל... הם לא יניחו לאף אחד עד שזו תהיה נחלתו, הוא ממש גמגם, המלאך, תראי מה קרה מאז להורים שלהם לאורך ההיסטוריה. אבל אלינור התעקשה.

אניני נפש

ילדים המשיכו למות, גם ברעב, כמובן, ולא תזדקנו לעולם בעולם. זו תרופת פלא לנעורי נצח שהערכים מפיצים באוויר כמעט בחינם. בגלל הערכים הנפוצים, למשל באפריקה, גייסו אותם בגיל שבע כדי לאחוז קארל גוסטב או מרקס ולירות כדי להרוג. אבל אפריקה היא מושבה רחוקה על הירח ולא צריך להתרגש בגלל חייזרים. השפע בעולמנו, שהיה תמיד נחלת אמריקה ואירופה הלבנות, שופע לפי הכלל הסקנדינבי: "שמונים-עשרים". כלומר, שמונים השומנים הולכים לעשרים העשירים, וכן הלאה... שמנים ועשירים שהכרתי נהגו לומר ורולס-רויס: אני מעדיף להיות אשם ולא רעב. קומוניסטים רעבים ומושפלים ואניני נפש שנאו אותם ולא את סטאלין. קפיטליסטים מק-ארטיסטים נהגו לומר ש'הם' כינו אותו 'שמש העמים' – כי שמש שורפת. דרך אגב, הכלל הסקינדינבי אומר: אם אתה נדיב – אתה סקין (SKIN). כשאלינור התמימה והנבעתת הגיעה לשמים (כי השמים הם הגבול והיא הייתה בטוחה שהיא נצחית) נפתח שם טריבונל חגיגי והרחובות שקקו חיים בתאווה למותה. צימאון, היא הייתה כה בטוחה, זו תכונה אצילית של הון להזרים חלב. מלאכים פשוטים ברחוב, שריחמו עליה, הסבירו לה, ילדים המשיכו למות בגללך, גברת אלינוער כי בנוסף לערכים ממש גבוהים פרצה גם מלחמה על חלוקת חלב. ההצהרה שלך המיתה שואה כי השטן יצא לקצור את תשוקתך... הנה לפניכם עוד הצהרות בכורה שראויות לתשומות לב גם מהצד שלנו, האנושי. תהיו בטוחים שבצד השני השטן כבר הפריח בלונים בתקווה שנבין את הרמז.

לך לעזה

עמוס עוז, בספרו "שלום לקנאים": "... מצב נורמלי, מצב שבו לא יעמוד מולנו יומם ולילה איזה 'צר ואויב' תורן... בעיני רבים בימין וגם ביהדות ההלכה וביהדות ההתנחלויות, מצב כזה מאיים על עצם זהותנו... לא מעטים הם הסבורים שאפילו יותר מאשר חשובים לנו השטחים – חשוב שהקונפליקט הנצחי ימשיך להיות נצחי". זו תקווה. הוגה הדעות המוסלמי-סוני הגזען, הנייה, הכריז כי: "אנחנו המוסלמים אוהבים את המוות כפי שישראל אוהבת את החיים!" לך לעזה! יוסי שריד - פליט מחנה העבודה שהיה בארץ-ישראל ולא מתאים למדינה: "רק ישראל הקטנה והמפונקת מחביאה מתקנים אסורים באין משקיף, מתעלמת עשרות שנים מהחלטות של מוסדות בינלאומיים באין מפריע, שמה ללעג אמנות והסכמים, מפרה בריש גלי זכויות עם ואדם; והעולם מבליג. שוקן בניסיון לדחוף חוקן: "מאה שנים של תמיכת המערב בציונות ובישראל, כולל בחמישים השנים האחרונות שישראל מקיימת משטר אפרטהייד וגניבת קרקע, יש להם חלק ניכר בעוינות של האסלם למערב". דוחף, לא? קראו, בבקשה, משפט תמים ואידיאלי, נוטף ערכים מערביים, שכתב שר החוץ של גרמניה הידידותית למשתמשים: "אין עוד עם שסבל לאורך ההיסטוריה כמו היהודים מלאומנות ושוביניזם, בעיקר באירופה. לכן, כמבקרים מגרמניה אנחנו צריכים להיות גם נציגי אירופה פלורליסטית ושגרירים של מערכת הערכים המערבית". משדר תקווה, לא? אבל סליחה – 'מערכת הערכים המערבית', אמרת? גרמניה שרפה את יהודייה – זו האמת. רומניה, הונגריה, פולין, אוקראינה - את יהודייה בהתלהבות אפילו. צרפת שלחה אותם עם גברת לה-פן ברכבות מזרחה כי העשן מפריע לייצור יין בפרובנס, הולנד – כמה מחריד, כדי להוריד את מפלס מי הים... לא, אדוני השר המכובד, יהודים מעולם לא סבלו מלאומנות ושוביניזם. לא סבלו מערכים - הם סבלו מרוצחים, מנייאקים וחוליגנים, כולם נורמטיביים ומותאמים לפוליטיקלי-קורקט של תקופתם.. עכשיו צאצאי החוליגנים מבקשים למכור לנו, את תודעתם הכוזבת על משמעות החיים, לצרף אותנו אליהם, לעשות גם אותנו נקניקים שמנים כמותם, צוהלים למראה כוס בירה מקציפה במרתף מהביל...

זכויות אדם

הגברת אלינור החליטה אז לשדר תקווה – לא מלחמה. רק אידיוט ממלכתי כמו צ'רצ'יל מבטיח דם, יזע ודמעות. ברגע שהופכים את מלחמת העולם השנייה לחלוקת כוס חלב לילד צמא אי-שם בפנום-פן – מי לא יתגייס למערכה? גם ברק שהיה הקטלן הלאומי שלנו – הפך למשחרר תקווה, ממש בוזי. כל העולם הטוב למד מאלינור וברק. התקווה לשלום, לאהבה, לחרות, ל'זכויות אזרח' נמזגה לתוך כלים שלובים המתחילים להשתלב בהיסטוריה. באירופה הרוב מתחיל להתאסלם בעקבות המיעוט כי שם אין עריצות רוב. ברצוני להזכירכם כי מי שנאבק בתוכנו היום להגדיר בכל הכוח את המדינה ככובשת ואת חיילי צהל כשליחי נאציזם ופשיזם וגם "מצלם" את המצב כדי להנציחו לא מטהר לעצמו ולכל העולה על דעתו את היקום אלא כפועל ברשותו של רשע עולמי. רוסיה הסובייטית (האימא של 'זקני ציון') הגדירה את ישראל כמעצמת כיס של גזענות בשירות הקולוניאליות הגדולות. ציונות – הפכה גזענות ושם גנאי בזכות עצמו גם באו"ם, גם בדרבן. הפרוגרסיביות הבולשביקית הביאה יהודים מוקסמים למחוא כפים לתנועות 'זכויות-האדם' האדירה שהתחוללה במוסקבה כבר בימיו הטובים של בעל השפם ועתה ניזונות מתימן, סעודיה, לוב, סודן וכדומה. מתי המבין יבין - ואולי יידום ביום הזה, ישליך לביוב את ערימת 'זכויות האדם' המזויפת שעל כתפיו וייקח על עצמו כמה חובות אנושיות. ולסיכום, כדי להוריד את הרשימה הזאת ממעלות קדושים אל פני האדמה ברצוני להביא כמה משפטים משל אמנון לורד: "ליהדות אמריקה דחוף היום להקים מדינה פלשתינית, יותר מכפי שהיה להם דחוף להקים מדינה יהודית בשנות השלושים והארבעים. זה מעיק עליהם. הם בלחץ, שמתבטא אצלם באופן רגשי ואישי. זה לא עוד נושא פוליטי במחלוקת; זה הופך את קיומה של מדינת ישראל למשהו לא נעים מבחינתם... ...הבעיה היא שהיום אנטי-ציונות איננה אידאולוגית, אלא היא קודם כל תמיכה באויבי ישראל. והנה, הפמיניסטיות תומכות בלאומנות הכי רצחנית ואנטי-נשית על פני כדור-הארץ, הפלשתיניזם והאיסלאמיזם". זו התקווה שלנו?