"ממלכת האותיות איננה נמצאת בשום מקום", אמרה הציפור, "והיא נמצאת בכל מקום".
"בכל מקום?", תמהה לילך, "גם כאן, אצלנו בבית"?
"כמובן!" פסקה הציפור. היא נקשה שתי נקישות בכנפיה הקטנות, ומתוך המילה אביב יצאה בצעד מדוד האות אלף. רגלה הימנית שולחה לאחור, והקדמית מדלגת לפנים, ידה מונפת אל על ועל ראשה מצנפת שחורה. היא צעדה לאורך הדרך וישבה על תלולית קטנה על שפת האגם.
"אלף היא השופטת העליונה", לחשה יוד, "כולם מכבדים אותה".
"אז היא מחליטה על הכל?" שאל אסף, "היא מין מלכה כזאת?"
"בממלכת האותיות אין מלך ומלכה", מחתה יוד, "כל האותיות שוות אחת לשנייה.
ובטח שהיא לא מחליטה לבד דברים. הנה, תביטו".
המחברת נעה מצד לצד, ומן המילה משפחה גלשה מעדנות האות מם. כשראתה את אסף ולילך אורו פניה.
"מממממתוקים שלי", אמרה מם, "בואו, תנו חיבוק. ממממֵתה עליכם".
(מתוך הפרק הרביעי)
"אלפי שנים אני שוכבת על הגב", אמרה שין, כשקולה נשמע מר וכעוס, "מסתכלת על כל האותיות שצועדות ממקום למקום, משחקות, רצות, מתווכחות, ואני כלום. לא יכולה לזוז. משותקת. והלב מתמלא ששששנאה. אני שונאת את חית ואת למד. אני שונאת את בית ואת הא. אבל יותר מכל אני שונאת את שלוש השופטות שחושבות שהכל מגיע להן, שרק הן מחליטות על כל דבר. אלף. מם. תיו. שששונאת!! שששונאת!!"
"את מתלוננת?!", קבעה קוף, "תדעי לך, יותר טוב כבר לשכב על הגב מאשר לדדות על מקל כל החיים כמוני!"
"ולקפוץ כל היום זה יותר טוב?" התמרמרה ריש, "אין רגע מנוחה. זה לא צודק!"
(מתוך פרק הסיום)
שיר שלוש האותיות
שלוש אותיות נפגשו בגינה
למד, ומם, וחית
במקום בשלווה זו לזו להקשיב
הן תכף התחילו לריב.
"אני ראשונה!", ככה למד הודיעה
"כי רק בזכותי אופים לחם"
"אני לפנייך", קראה מם בזעם
"בלי מלח ללחם אין טעם!"
"סלחו לי בנות, מדובר בטעות",
ענתה להן חית בלי היסוס
"הן רק בזכותי ילדים על משכב
חולמים בלילות חלומות של זהב".
עברה במקום אזי הֵא הזקנה,
הקשיבה, וככה אמרה:
"זה כלל לא חשוב, זה ויכוח טיפשי
מי בראש, מי שנייה או שלישית
רק יחד תוכלו לחלום וללחום,
לחמול ולמחול וגם פת להמליח
כל אות לבדה היא גרגר של עפר
ביחד נבנה כאן עולם מפואר!"