ביקורו של הנשיא טראמפ במזרח התיכון מתנהל בצלו של משבר פוליטי חריף בוושינגטון סביב ההאשמות הנחקרות, הן על-ידי ה-FBI והן על-ידי ועדות בשני בתי הקונגרס, על אודות האפשרות כי התקיימו קשרים בין מקורביו של טראמפ לבין הרוסים במהלך מערכת הבחירות. שיאן של ההתפתחויות עד כה הוא החלטת משרד המשפטים למנות תובע מיוחד, שיחקור את הסוגיה והשיח שמתחיל להתפתח, כולל בקרב מחוקקים רפובליקנים, בדבר האפשרות שיפתחו תהליכי הדחה (impeachment) נגד הנשיא. ההתפתחויות האלה מציבות את הנשיא, כבר כארבעה חודשים מאז שנכנס לתפקידו, בעמדת מגננה שכבר נותנת אותותיה בהתנהלותו בזירה הפנים האמריקנית ולה אף פוטנציאל להשפיע על שאיפותיו ומהלכיו בהקשר למדיניות החוץ.
הפגישות שינהל טראמפ במהלך ביקורו בריאד, בירושלים, בבית לחם ובוותיקן, כמו גם השתתפותו בכנסי נאטו וה-G-7 האמור להתקיים מאוחר יותר החודש בסיציליה, מספקים לו הזדמנות להסיט במידה מסוימת את תשומת הלב מהנעשה בזירה הפנימית בארצות הברית, כמו גם אפשרות לייצר שיח חיובי אלטרנטיבי, שיתמקד בשינוי המוצלח והמהיר שהממשל בראשותו מחולל, בראייתו, במעמדה של ארצות הברית בזירה המזרח תיכונית, וכיוון שכך גם במעמדה של ארצות הברית בזירה הבינלאומית.
במוקד הסיור באזור עומד הביקור בריאד. ההנהגה הסעודית יצאה מגדרה כדי להכין לטראמפ קבלת פנים מפוארת ולהמחיש לו כי הן ערב הסעודית והן יתר מדינות המפרץ חפצות ביקרו, וכי בניגוד להתייחסות לקודמו בתפקיד,
ברק אובמה, הציפיות ממנו וממדיניותה של ארצות הברית גבוהות וכי, שוב בניגוד להתנהלות קודמו בתפקיד, סדרי העדיפויות והאינטרסים בין המדינות חופפים במידה רבה. בנוסף לשיחות הבילטרליות עם ההנהגה הסעודית מקיים טראמפ פגישות עם מנהיגי המדינות הנמנות על "המועצה לשיתוף פעולה במפרץ" (ה-(GCC ומשתתף ב"פסגה אמריקנית-מוסלמית", שאליה הגיעו במיוחד שורה ארוכה של מנהיגים ערביים ומוסלמים. יצוין כי מאז החל טראמפ את כהונתו, הוא מקדיש זמן ומאמצים רבים כדי להפגין עניין בשיקום יחסיה של ארצות הברית עם ערב הסעודית ומדינות המפרץ האחרות.
חזית אחידה
הפגישות בערב הסעודית צפויות לספק לו הישגים רבים בראייתו:
א. ברמה האישית, הנשיא טראמפ ואנשיו מעריכים כי הנהירה של מנהיגי מדינות ערביות ומוסלמיות לפגישות מדיניות עמו ימצבו את דימויו כמנהיג מעצמתי וסמכותי. כן צפויים המפגשים לתקן את הדימוי שנוצר לו במהלך מערכת הבחירות כאסלאמופוב, ובפרט לאחר שחתם על הצווים לאיסור כניסתם של מוסלמים ממספר מדינות לארצות הברית. בנוסף, טראמפ מעוניין להוכיח כי בניגוד לנשיא אובמה, הוא מוכן ל"הנהיג מקדימה" ולבסס מדיניותו על אמון ומערכת יחסים אישית טובה עם עמיתיו בזירה הבינלאומית.
ב. לממשל האמריקני, כמו גם לסעודים, עניין להציג חזית אחידה מול אירן ומול פעילויותיה החתרניות ושאיפתה לבסס ציר שיעי מטהרן עד בירות. ארצות הברית וערב הסעודית, ועמן המחנה הסוני הפרגמטי כולו, רואות בהכלת אירן יעד מרכזי. אשר למדיניות בסוגיית הסכם הגרעין, נראה כי למרות שערב הסעודית וממשל טראמפ גורסים שההסכם רע, בשלב זה הוא משרת את האינטרסים שלהן והן אינן רוצות בביטולו. הממשל האמריקני אף חידש בימים האחרונים את ה-Waiver הנשיאותי וכך אפשר את המשכה של הקפאת הסנקציות על אירן.
ג. הממשל האמריקני מקווה לחזק ולהעמיק את השותפות של מדינות איסלאמיות רבות במערכה נגד דאעש, הן בהיבט הפיננסי והן בהיבט הפעילות בשטח. לכולן יש אינטרס להציג את עצמן כמחויבות להכרעת המערכה ויותר מכך - לעיצוב ההסדרים ביום שאחרי, על בסיס כוחות קרקע ערביים-סוניים, אם כי עד כה לנכונות זו לא היה ביטוי מעשי רב.
ד. דגש מיוחד מייחס הממשל האמריקני לעניינו של טראמפ להבליט כי השותפות עם ערב הסעודית ומדינות המפרץ כבר מניבה תרומה ממשית לכלכלה האמריקנית ומהוה מימוש של הבטחותיו לייצר מקומות עבודה חדשים. מיד לאחר הגעתו של טראמפ לריאד פורסמה הודעה על ההסכמות עם ערב הסעודית בדבר עסקות אמל"ח חדשות בהיקפים עצומים, שיכניסו לארצות הברית מעל מאה מיליארדי דולרים כבר בתקופה הקרובה ואפשרות לעסקות נוספות בסדר גודל של מאות מיליארדים בעשור הקרוב. סיכום עסקות רכש בסדרי גודל כאלה עלול להציב אתגר ל"יתרון האיכותי" של ישראל ולכן מחייב אותה לשיח מעמיק עם האמריקנים בנושא.
הסכם קבע
בפגישותיו בערב הסעודית נדונו גם דרכים לקידומו של תהליך מדיני בין ישראל לפלשתינים. נראה, כי המטרה היא לגייס את ההנהגה הסעודית, כמו גם את המנהיגים האחרים ממדינות המפרץ, לסייע לממשל לקדם "עסקה" בין ישראל לבין הפלשתינים. בהקשר זה תידרש ככל הנראה ריאד להפעיל את השפעתה על הפלשתינים ולדחוק בהם למתן את עמדותיהם ולגלות גישה חיובית יותר כלפי ישראל. הציפיה האמריקנית היא, שערב הסעודית ומדינות המפרץ לא ימתינו לסיכום ההסדר הסופי בין ישראל לפלשתינים, כפי שקובעת יוזמת השלום הערבית, אלא יחלו תהליך נורמליזציה עם ישראל במקביל לצעדים שינקטו הישראלים והפלשתינים בכיוון הסדר, ועוד לפני הסכם קבע. לפי העיתון האמריקני "
וול סטריט", כבר קיימת הצעה סעודית ברוח זו, אך היא מותנית בהקפאה חלקית של התנחלויות. המנהיגות הסעודית, מצדה, דחקה בטראמפ לא להעביר את השגרירות האמריקנית לירושלים - מהלך שבראייתה ישבש את הניסיון לחדש את התהליך המדיני.
הנשיא טראמפ מייחס חשיבות רבה לביקור בישראל, שימחיש את מחויבותו לישראל ולעם היהודי. עם זאת, בניגוד לעמדות שהשמיעו טראמפ ואנשיו ערב הבחירות, וכן הרושם שנוצר כי הממשל החדש יפגין תמיכה בעמדות הישראליות ויאמצן הלכה למעשה כעמדת פתיחה לניהול השיח בהקשר הישראלי-פלשתיני, נראה כי בפועל הממשל היה קשוב לעמדות שהוצגו לו על-ידי המנהיגים הערביים, ובכללם אבו מאזן, שעמם נועד בחודשים האחרונים. אבו מאזן אף הצליח ליצור את הרושם אצל טראמפ כי אכן יש לו עניין רב בהתקדמות בתהליך המדיני, גם באמצעות ויתור על תנאיו המוקדמים לחידוש המשא-ומתן.
לא ברור האם בידי הממשל תוכנית מגובשת כיצד לחלץ את הצדדים מהמבוי הסתום, אולם עבודת המטה לקראת הביקור מחזקת את האפשרות כי לגבי רבים מהרכיבים המתגבשים אין שינוי משמעותי בעמדת ארצות הברית, כפי שהוצגה גם על-ידי ממשלים קודמים. לפי שעה, הממשל אינו מוכן לקבל החלטה בדבר העברת השגרירות האמריקנית לירושלים ונראה כי הוא ממשיך לראות בסוגיית ירושלים רכיב של המשא-ומתן העתידי בין הצדדים. דיפלומטים אמריקנים ממשיכים להתייחס לכותל המערבי כ"שייך לגדה המערבית". זאת ועוד, דבריו של היועץ לביטחון לאומי,
הרברט מקמאסטר, שלפיהם בפגישתו המיועדת עם אבו מאזן הנשיא יביע את תמיכתו ב"שאיפה הפלשתינית לכבוד ולהגדרה עצמית", מלמדים כי הממשל והנשיא קשובים לעמדה הפלשתינית.
בליבת הביקור בישראל וברשות הפלשתינית עומדת כוונת הממשל להתניע תהליך מדיני. הנשיא ודוברי הממשל הבכירים אינם מסתירים את עניינם בכך ששני הצדדים "יסייעו" לנשיא להגיע ל"דיל האולטימיטיבי" ולהצליח במקום שקודמיו הנשיאים נכשלו, למרות שהם חוזרים וקובעים כי אין להם עניין לכפות פתרונות על הצדדים, אולם נראה כי הדיאלוג יתמקד בעיקר בשלב הראשון של צעדים בוני אמון משני הצדדים. אמנם, הם מודעים לאתגר הגלום בצורך לתמרן מול הקשיים הפוליטיים בישראל ובזירה הפלשתינית (בעיקר הפירוד הפנימי בה), ובכל זאת הם חוזרים ומדגישים כי הנשיא מצפה ממנהיגי ישראל והפלשתינים להיות מוכנים לפשרות.
על השולחן
האתגר שניצב ממילא בפני ישראל בהתנהלותה העתידית מול הממשל האמריקני מתחזק עתה ביתר שאת. גם אם ניכרת אכזבה מחלק מעמדות הממשל, על ישראל להימנע מהצגת עמדות שיציבו אותה ב"עמדת הסרבן". על-רקע זה, ובהנחה שהממשל אינו מתכוון להניח כבר בביקור זה פרמטרים על השולחן ועדיין ניתן להשפיע על עמדותיו וכך להשפיע על עיצוב התהליך, על ישראל לעבור ממדיניות פסיבית הדבקה בסטאטוס קוו להצגת מדיניות פרו אקטיבית:
א. במקום להציג תנאים מקדימים טקטיים (דוגמת הפסקת הסתה על-ידי הרשות הפלשתינית נגד ישראל; תשלום למחבלים כלואים ובני משפחותיהם) יש להציג מדיניות המבהירה מהם היעדים האסטרטגיים של ישראל ("איזה ישראל אנו רוצים") ומהם הנושאים המהותיים שעליהם ישראל לא תוכל לוותר - הסדרי ביטחון, אי-חזרת הפליטים, שימור גושי ההתנחלויות והשכונות יהודיות של ירושלים.
ב. יש להצביע על מהלכי ביניים אפשריים והסדרי מעבר, שאימוצם במסגרת הסכמות עם הפלשתינים ישנו את המציאות בשטח, יבנו אמון ויאפשרו לבסס תשתית מדינית, כלכלית וביטחונית, שתקל בהמשך הדרך על הגעה להסדר קבע.
ג. לקדם מהלך רב-צדדי אזורי, בהתאם למדיניות שהממשל מנסה לקדם מול ערב הסעודית ומדינות המפרץ האחרות, אשר במסגרתו ארצות הברית תדבק במדיניותה הנותנת מענה לאינטרסים של מדינות אלה (מדיניות תקיפה מול אירן ונכונות לאספקת אמל"ח), בעוד המדינות הערביות יגלו נכונות רבה יותר ללכת לקראת ישראל, שתתבטא באימוץ צעדי נורמליזציה. ישראל מצדה תקפיא צעדים המעידים על כוונה להקשות על מימוש פתרון שתי המדינות, ואפילו למנוע אותו.
לסיכום, נכונותן של ארצות הברית וערב הסעודית לחזק את השותפות האסטרטגית ביניהן, וכן המוטיבציה של הממשל האמריקני לקדם את התהליך המדיני הישראלי-פלשתיני, מספקים הזדמנות ראשונה מסוגה מזה שנים רבות להניע תהליך מדיני מעשי יותר מאשר בעבר. לכן, על ישראל להימנע מלמצוא עצמה נדחקת לעמדת הסרבן. גם אם לא ניתן בעת הנוכחית להגיע להסכם קבע עם הפלשתינים, קיים סיכוי גדול מאשר בעבר לקדם צעדים לקראת הסדרי ביניים, אשר יתקבלו הן על-ידי הממשל האמריקני והן על-ידי המדינות הערביות המרכזיות, ובאמצעותם גם על-ידי הפלשתינים.
