לפני עשרות שנים אמר סגן מנהל הסניף המרכזי של בנק גדול מאוד שכל בוקר כשהוא מעיין בעיתון הוא קורא תחילה את מודעות האבל מאחר שיש לו לקוחות שהאובליגו שלהם נשען בעיקר על היושרה של אדם מסוים בפירמה, עם פטירתו הוא מתחיל לחשוש.
כלל ראשון בבנקאות הוא שהלווה בעת צרה יעשה הכל כדי לפרוע את חובו.בחינה זו נעשית עוד לפני שבוחנים את העסקה והביטחונות. הדבר נראה כברור מאליו. בנק לא יעבוד עם אנשים מפוקפקים מאחר שנוספו איסורי החוק ל
הלבנת הון. בעבר לא כל בנקאי הבין שעסקים לא עושים תוך כדי סתימת החוטם.
לפני ניתוח פעולות פישמן ודומיו כדאי להבהיר מדוע ההימור במט"ח כה מסוכן.שוק החליפין במטבע חוץ מיועד בראש וראשונה לאפשר סחר בין מדינות.אם כל המדינות היו מנהיגות מטבע אחידה לא היה צורך בשוק זה בכלל. עם הכנסת האירו כהילך חוקי ברוב מדינות השוק האירופי נעלמו מספר מטבעות כגון המרק הגרמני הפרנק הצרפתי וכדומה.מאחר שלמסחר במטבעות התווסף הצורך לקבע, מתוך צורך עסקי, את הערך לתאריך עתידי נוצר שוק האופציות והרכישה העתידית. לשוק זה הצטרפו שחקנים שהחלו להמר ששער מטבע מסוים יעלה/ירד. סוחרי המטבע עודדו את המהמרים. כך נוצר שוק שנפח המסחר העולמי היומי נאמד ב-5 טריליון דולר. רק כאחוז אחד מהנפח העצום הזה מוסבר בצורכי סחר חוץ וכל היתרה שהיא כ-4.9 טריליון משרתת את מה שנקרא כסף חם. משום כך ההימור בשוק זה סובל מתנודות חריפות והרבה פעמים הן אינן רציונליות קרי: אינן משקפות את מצב מאזן התשלומים של המדינה מנפיקת המטבע הספציפית. התנודות יכולות להגיע לאחוזים ואף עשרות אחוזים בתוך טווח זמן של מספר דקות.משום כך ההימור הוא מסוכן מהימור בקזינו מאחר שהביטחון הנדרש, בין 10-15%,לעסקות הוא נמוך.
לשוק זה התמכר
אליעזר פישמן. כרואה חשבון בהשכלתו היו לו הכלים ללמוד ולנתח את הסיכון. אליו הוא נכנס. הבנקים שחוו את הרפתקת קרן רונית בשנות השמונים קבלו אותו ואת עסקיו בזרועות פתוחות.כנראה תוך התעלמות מעברו. הוא הימר על הדולר הקנדי וכנראה הפסיד גם שם אך השיא היה בהימור על הלירה הטורקית. אפשר לדמיין ויכוחים פנימיים בבנקים בין חדרי העסקות במט"ח לבין מחלקות האשראי שאולי חששו מהסיכון בעוד אנשי המט"ח ראו את הרווח המידי, הרי נפילות האשראי לא באחריותם.
פישמן אינו הלווה הגדול היחידי לפניו פרסו הבנקים שטיח כסף, מימנו הזדרז לדוג אשראי, תוך התעלמות מעברם או חוסר העבר של לווים אחרים.
נוחי דנקנר צץ כלווה ממונף עם רקורד של בעלות על משרד עורכי דין קטן. הוא הדין עם לבייב שהגיע משום מקום ושבר את המפרקת בין השאר בשוק הרוסי. גם
מוטי זיסר לא הציג בצועים בלתי תמוהים לפני שנכנס לחבורת הטייקונים.
כלל זהב צריך להנחות את המלווה. אין להלוות לאלה שגררו את המלווים לתספורת ויהיו מי שיהיו ואפילו לא תשובה. שלא לדבר על ההלוואה התמוהה לדיילת של פישמן שניתנה ע"י בנק איגוד ובגלל סכומה הגבוה, ניתן להניח, חייבה אישור דירקטוריון. על מבצעי התספורת לדעת שבסופו של יום הם יישארו קרחים.
חדוה בר המפקחת על הבנקים חזרה בה, בלי חדווה רבה, והיא מסכימה להקמת ועדת חקירה. היא צפויה להסביר לוועדה מה עשתה בנדון בעת שעבדה בבנק לאומי בניהול הסיכונים מ-2008-2015. הרי כל הטייקונים היו לקוחות הבנק.
