התחדשתי והתעוררתי ונסעתי לסדנה 'שקוף במדבר'. שמעתי על מנחה הסדנה גידי דבוש ועל הסדנה עצמה, קולות בעד ונגד. נכנסתי לאתר, שוחחתי עם אייל העונה לפניות טלפוניות, נועצתי בחבריי, הזמנתי גם אותם לצאת אל המדבר, ולבסוף החבר האחד והמיוחד נענה לי, נרשמנו ושילמנו, ויצאנו יחד לרמת הנגב, למרחב עם, לחאן מלא החן המדברי, בניהולו רב החסד של איתי קליגר וצוותו.
ראשית לכל, יופיו של הנגב עולה על כל דמיון. היה חם מאוד, אפילו לוהט בחום הקיץ, באוהל הכינוס, והתגברנו על החום באמצעות מגש מלא פירות הקיץ, אבטיחים ומלונים של ארץ הקודש, והשתיה הקרה והמגוונת, שניתנו כיד המלך איתי קליגר הי"ו שליט"א. חאן מרחב עם הוכיח עצמו כמארח מושלם. האוכל טעים ובנדיבות. היחס של צוות החאן, כמו בין בני המשפחה, אחים כולנו, בני אב אחד נחנו, יהודים שרוצים לעבוד את השם בשמחה, ולמצוא חן במדבר, ובעיקר להביא מזור ומרפא לכאבינו, למשברינו, ולזוגיות וההורות, ולכל המצבים התקועים, אליהם נקלעים בני התשחורת, החרדים לבריאותם הנפשית והרוחנית. לילה במדבר, מגלה נוף ירח, מואר באור נגוהות, כשהגבעות והסלעים, נעשים קורנים באור יקרות. מי רוצה לישון, ומי יכול לישון אל מול יפעה שכזו, של ארץ קדושה יפהפייה, שאין כמוה מקצה העולם ועד סופו.
גידי דבוש קיבל את פני הבאים בשערי החן, באישיותו הקורנת, המכשפת, המגנטית, השופעת כריזמה, כשהוא פורט על נימי הנפש ועל הקלידים, ושר יחד איתנו, בקולו הנעים והמיוחד. התגלה לנו כאיש ברוך כישרונות, אשר הנחה את המפגש הראשון, בו ניתנו לנו עיקרי השיטה להתקדמות אישית, שממנה התפתח מושג ושמו: תומך. דהיינו, אדם אשר עבר חניכה אישית וקבוצתית, על-ידי גידי דבוש, לתמוך בתהליכים אישיים וזוגיים, על-פי עקרונות שנוסחו בקפידה, ויש לומר מוטמעים ומיושמים בקפדנות יתרה.
דרך ארוכה
העקרונות היסודיים ביותר: עבודה על הרצון. הבהרת הרצון, ניקויו מרעשים רגשיים וספיקות. העצמת הרצון, הכוונתו ומיקודו, תוך כדי התמסרות מלאה למימושו המקסימאלי. דהיינו, אם אדם רוצה להתקדש ולהיטהר מכעס וזעם, עליו לפתח נחישות מוחלטת להיפרד ממנו לחלוטין, ברמת מאה אחוז רצון. השלב הבא, הוא התעצמות האמונה שהקדוש ברוך הוא יכול לעשות הכל. השם יתברך, יש לו יכולת בלתי מוגבלת למלא את רצונך. בה במידה שרצונך כרצונו, כלומר אתה רוצה בטוב ובנכון על-פי התורה וההלכה ורצון השם יתברך, הרי שהשם יכול למלא כל רצונך, ובעצם הוא רוצה יותר ממך, למלא את רצונך הטוב. השלב השלישי הוא, התעצמות האמונה שהשם אכן ימלא את רצונך כשתפנה אליו בתפילה ובצעקה, בהתבודדות שכולה ממש זעקה עד כלות הנפש, מקירות הלב, לקבלת תפילתך לרצון לפני השם יתברך.
עבודת שקוף, כפי שתוארה מפי גידי דבוש עצמו, היא פשוטה מאוד. זו עבודה שבהחלט ניתן לקבל אותה, ולשלב אותה בעבודת השם ובעבודה רוחנית יהודית. יש בה סיכוי גדול וסיכון גדול. הסיכוי הגדול, הוא להפנים את החשיבות של הרצון, זיכוכו ומיקודו. הסיכון הגדול, הוא להתפתות למחשבה שהאדם שולט בקדוש ברוך הוא, באמצעות טכניקה של התבוננות והתבודדות, צעקות עד לב השמים, והתנפלות על השם יתברך בתקיפות על גבול התוקפנות. הסיכון הגדול הוא להתפתח כמאג, כלומר כמי שפועל במאגיה, כלומר אמגושי בלשון חז"ל, או יותר ידוע בלשון התנ"ך, כמכשף או קוסם. זאת אומרת, גידי דבוש גילה לכאורה, שיטה שיש בה בכדי לאכוף על בורא עולם, את רצונו של האדם. יש כאן כביכול קסם, שמקצר את הדרך הארוכה, שהיא הדרך הארוכה של עבודת מידות ודעות, ורק באמצעות מיקוד הרצון, התכוונות בתפילה, תוך זעקות עד לב השמים, יתקיים רצונו של האדם.
בתוך כל התכנסות עם גידי דבוש וצוותו, כשהוא סולן יחידי על בימת האמן והמנחה, אין שיח כנה ואמיתי בין הקהל לבין המורה הכריזמטי. אין מקום לשאלות, לקושיות, לשקלא וטריא. כמשתתף בפעם הראשונה בסדנה, הייתי מוקף בחסידי גידי דבוש. כל פעולה של גידי עצמו, וכל פעולה שהוא הטיל על מי מהמשתתפים, או על הקהל עצמו, דינה להתבצע מייד ובדיוק מרבי. הקשר היחידי המתקיים בין גידי דבוש למשתתף, הוא עיצוב החשיבה והדיבור של המשתתף על-ידי גידי. המשתתף חייב לקבל באופן מלא את הפתרונות והאבחון של גידי, כתורה מסיני, וכתוצאה מכך, עליו להתחייב לפעולות מסוימות, שהחסיד לוקח עליו, ולעמוד בהם בהחלטיות מיידית. אין כאן תהליכיות, אין תהליך, אין עבודה רגשית, אין עיכול נפשי, אין משמעות לקשרים זוגיים או אחרים, כל העניין הוא לבצע את ההנחיות ואת ההתחייבויות, ללא עוררין. כל מי שגילה אי-נוחות או השמיע קולות אחרים, הורחק מהכינוס, בהוראת גידי דבוש, לעין כל, באמצעות המיקרופון וצוות הסדנה. לאחר סיום כינוס, נעלם גידי דבוש לחדרו, ואין עימו שיג ושיח, כאדם אל אדם המבקש לשאול ולהעמיק ולהתלבט עימו.
את השימוש בשיטת חקירה כלפי משתתף בסדנה, וגיוס כוח האכיפה של כריזמה וקבוצת חסידים, אנו מכירים היטב משיטות לא יהודיות, כמו למשל שיטת 'העבודה' של ביירון קייטי, ויש לה חסידים בכל העולם.
חקירה צולבת
את העבודה בקהל, משלימה עבודה בקבוצות קטנות יותר, בהנחיית תומך. השתתפתי בקבוצה כזו, בהנחיית התומך נועם שרעבי. נשאלנו מי רוצה לשתף, ועל מה רוצה כל אחד לעבוד בעת הזאת. התנדבתי בין הראשונים, ושיתפתי את מסלול חיי, ואת המסקנה שאני רוצה לעבוד על קבלה והכלה של אישיותי ומסלול חיי, ולפתור תחושה שאני תקוע, כיוון שלא התפתחתי מספיק ביכולת קבלה והכלה. התומך החל חקירה צולבת, תוקפנית ואלימה כלפיי, תוך מגמה ברורה להביך אותי, לחשוף אותי, דווקא בנקודות החולשה שבי, תוך דחיקתי לעמדה מתגוננת, שנמצאת במתקפה חזיתית בלתי פוסקת. שיטת החקירה של התומך, יצרה אווירה לחוצה, לא נעימה, בקבוצה הקטנה, וכשהסבתי את תשומת ליבו לכך, הוא הטיל את מלוא כובד משקלו כמנחה, לסלק כל התנגדות שלי לתוקפנותו ולשימוש שלו במילים אלימות כלפיי, כגון: אני אקרע אותך. אני שמי הבדואי, ואני ידוע כמי שיודע לטפל במקרים קשים. החקירה של התומך, מטרתה ליצור חשבון נפש נוקב וחסר פחד בקרב המשתתף, כל זה נעשה ללא רכישת אמון המשתתף, ללא תהליך הכנה ותמיכה נפשית, באלימות מילולית ורגשית, תוך הכנסת המשתתף והקבוצה להלם נפשי. כמטפל מוסמך ומנוסה, זיהיתי את התומך, כחסר כל הכשרה טיפולית אחראית ועמוקה, אשר עוסק באופן פראי בנפש האדם, בגסות רוח, שהרגישות והעדינות הם ממנו והלאה. עצמאות החשיבה, התהליך האישי שחוויתי עד הסדנה ובמהלכה, לא עניינו את התומך, כקליפת השום. הבנתי שמדובר בתומך שטוף מוח, שעוסק בשטיפת מוח, ללא כל מודעות למה שנעשה לו ומה שהוא עושה למשתתף. הבנתי שמדובר בשיטה אלימה ומסוכנת, שיש בה גרעינים של אמת, אך אין בה ידע רוחני אמיתי, ולא גישה טיפולית או אימון רגשי או טיפולי, מכל סוג שהוא. מדובר על אילוף מוחות ונפשות. במקרה שלי, זיהה אותי התומך, כמשימה של אילוף הסורר. אילוף, שכמובן, לא עלה בידו. גילי הבוגר והמתקדם, ניסיון חיי, עצמאות וחירות המחשבה והרגש שבי, הרגיזו את התומך, שממש יצא מכליו, בכדי לבודד אותי, להעלות אותי על המוקד, ולנצח אותי בכוחו ובכוחה של קבוצה. אני שמח שלמדתי מניסיון זה, את ההפך, כלומר שהמצב המיוחד אליו נקלעתי, העצים בי את ההכלה ואת הקבלה העצמית, באופן שלא יסולא בפז. על אפו ועל חמתו של התומך הפראי, ולשמחתי כי רבה עד מאוד.
לסיכום, הייתה לי חוויה חזקה מאוד, שניתן לסכמה במשפט: הפוך על הפוך. כלומר, סדנה זו העמידה במבחן את עולמי הפנימי הרוחני היהודי. ספיקות והתלבטויות רבות שהיו בי, עד לסדנה, התבררו באופן נפלא, בבחינת
עזר כנגדו. הסדנה הייתה עזר כנגדי. הביטחון הרגשי שלי, עבר מתקפות חוזרות ונשנות על-ידי צוות הסדנה, בניצוחו של גידי דבוש, והיו רגעים בהם חשתי ערעור הביטחון הרגשי, אך דווקא משום כך, הייתי חייב לקבל החלטות פנימיות, בדיוק רב, הנוגעות לקבלה והכלה, ונוגעות למקומה של אלימות על כל גילוייה, הסמויה והגלויה, פיסית נפשית ורוחנית, בחיי ובחיי החברה, באשר היא. אל מול האלימות הנפשית והרוחנית של הסדנה, בחרתי בעדינות והקשבה. אל מול האלימות הנפשית והרוחנית הפרטנית והקבוצתית, בחרתי בחירות המחשבה והרגש. אל מול הדחייה, העוינות והעדריות שפגשתי בסדנה, בחרתי בעצמאות, עוצמה פנימית, ועצמיות. אל מול שיח חרשים, בחרתי בשיח ער וחי וכנה. אל מול תוקפנות, אגרסיות של צעקות וכוחנות, בחרתי בשקט פנימי ושלווה, ובקבלה והכלה. בחרתי בתהליך של קבלה והכלה של עצמי על כל צדדיי, על כל מכלול סיפור חיי וכישוריי וכישרונותיי. בחרתי לאהוב את משה ואת הכוח העליון, השם יתברך, שהוא אוהב, מבין, אכפתי ומתחשב.
אסכם בדברי השם יתברך לנביא זכריה: וַיַּעַן וַיֹּאמֶר אֵלַי לֵאמֹר זֶה דְּבַר השם אֶל זְרֻבָּבֶל לֵאמֹר לֹא בְחַיִל וְלֹא בְכֹחַ כִּי אִם בְּרוּחִי אָמַר השם צְבָאוֹת. ובדברי השם יתברך לנביא אליהו: וַיֹּאמֶר צֵא וְעָמַדְתָּ בָהָר לִפְנֵי השם וְהִנֵּה השם עֹבֵר וְרוּחַ גְּדוֹלָה וְחָזָק מְפָרֵק הָרִים וּמְשַׁבֵּר סְלָעִים לִפְנֵי השם. לֹא בָרוּחַ השם וְאַחַר הָרוּחַ רַעַש.ׁ לֹא בָרַעַשׁ השם. וְאַחַר הָרַעַשׁ אֵשׁ. לֹא בָאֵשׁ השם וְאַחַר הָאֵשׁ קוֹל דְּמָמָה דַקָּה. את הרוח הקדושה מקבלים מתוך ענווה וקול דממה דקה. את רבי נחמן מברסלב מקבלים מתוך שמחה של אהבה. אהבת חבר, חברים, חבורה. ברסלב היא לא קוצק. קוצק היא לא שקוף. לא נכון להפוך חסידים של הצדיק, צדיק יסוד עולם, רבי נחמן בן פייגא ושמחה, זכותו יגן עלינו, לכת של פלוני אלמוני. לא כל אדם רשאי ליטול את השם. רבן שמעון בן גמליאל אומר: לא כל הרוצה ליטול את השם יטול. ואני הקטן, רוצה רק את השם יתברך, כבן העושה רצון אביו, ומבקש על נפשו, בעדינות בשקט ובענווה, ובזהירות הראויה, לכבודו של אבא יקר, שהוא מלך מלכי המלכים, הקדוש ברוך הוא. כל זאת לימדונו רבותינו הצדיקים הקדושים: הרב רבינו יוסף חיים בעל ה'בן איש חי' הקדוש, רבינו חיים בן עטר בעל 'אור החיים' הקדוש, רבינו אברהם יצחק הכהן קוק הקדוש זצ"ל, הרב
אריה לוין הקדוש זצ"ל, רבינו ישראל אבוחצירה הבבא סאלי הקדוש זצ"ל,
הרב מרדכי אליהו הקדוש זצ"ל. יוסי בן יועזר איש צרידה אומר: יהי ביתך בית ועד לחכמים; והוי מתאבק בעפר רגליהם, ושותה בצמא את דבריהם.
