12.7.2017. על מסכי המחשב הודעות על אזעקת צבע אדום במועצה אזורית אשכול. אין לדעת לאן יתפחו האירועים. בכל מקרה, רע מאוד לישראל. במחזוריות של כמה שבועות נושא עזה עולה לכותרות. עתה הנושא החם הוא אספקת חשמל לעזתים למשך 3 שעות ביום. גורמים בינלאומיים מזהירים שתוך חודשים ספורים, אולי קצת יותר, עזה תהפוך למקום בלתי ראוי לחיות בו. ישראל מנהלת את הסכסוך עם עזה ולא יוזמת כלום. מכבים שריפות. ישנם כאלה בישראל שאפילו מייחלים ליותר גרוע. ויהיה יותר גרוע. לישראל אינטרס ביטחוני עליון ותו לא. כדי להשיג זאת ישראל חייבת להוביל מהלך בינלאומי רחב היקף כדי לסייע לתושבי עזה. בו-זמנית ישראל חייבת למשוך את ידה מכל מעורבות בעזה, החל ממעורבות כלכלית וכלה במי ישלוט בעזה.
לפני כשמונה שנים הגשתי מסמך מנהלים ראשוני לאחד הגורמים הבכירים במשרד הביטחון לקראת הכנה לסדרת דיונים מעמיקים שיעסקו במה עושים בעזה, ולאחר שיחות רבות בנושא. המסמך יובא להלן במלוא. לדאבון הלב, שום דבר לא יושם, שום דבר לא נעשה. למען ההגינות אומר שאין לי כל מידע אם אי-פעם נערכו דיונים מעמיקים ורציפים בנושא עתיד עזה. ניחוש פרוע שלי, לא!
ארבע שנים לאחר הגשת המסמך ולאחר שלא נעשה כלום בנושא, כתבתי פעם נוספת. זה היה בתקופת כהונתו של יעלון כשר ביטחון. שום דבר לא קרה. כך הגענו עד היום ושוב מתעוררים אל מול בעיה שלא תיעלם מעצמה. לכן, מצאתי לנכון להביא, פעם נוספת, לידיעת הקוראים עד כמה המדיניות של "יהיה בסדר" עדיין שרירה וקיימת, ולעניות דעתי, היא עוד עלולה לפגוע בנו אנושות.
מדיניות ממשלות ישראל לגבי עזה - איוולת ביטחונית
בעקבות הירי הבלתי פוסק על יישובי הדרום, התבטא המשנה לראש הממשלה והשר לעניינים אסטרטגיים, משה יעלון, באומרו שיש להתנתק לחלוטין מעזה. חבל מאוד שהשר והממשלה עדיין לא התעוררו מתרדמתם. איפה הם היו כאשר הוצע להם לבצע רביזיה במדיניותם הקלוקלת הנמשכת שנים רבות?
המסמך שלהלן הוגש לגורמים בכירים מאוד במשרד הביטחון לפני ארבע שנים לעיון ומסקנות, זמן רב לפני מבצע "
עופרת יצוקה" ולפני המשט מרמרה, לבטח הוא נזרק לפח האשפה הקרוב. למען יבין הציבור מהם דפוסי החשיבה והפעולה, תובא בהמשך תמצית המסמך לשיפוט הקוראים.
"משבר עזה - הצעה לרביזיה במדיניות ישראל"
המשבר המתמשך בעזה מסרב לרדת מסדר היום הביטחוני של ישראל. הנזקים הנגרמים לישראל כתוצאה מהתנהלותה של הישות החמאסית בעזה הם עצומים, הן במישור הפנים ישראלי והן במישור האסטרטגי הכולל. לפיכך, אין מנוס אלא לבחון את אשר נעשה ולנסות לתת מענה למציאות העגומה שלא נשתנתה, למרות פעולותיה השונות של ישראל. יודגש מראש שדוגמתיות איננה פתרון ודבקות בחלופות שנבדקו ואף הופעלו עד היום, אין בהן כדי לשמש עוד פלטפורמה מדינית-ביטחונית.
בפני ישראל מוצבות כמה חלופות, חלקן מיושן, חלקן אינו מסוגל להביא לפתרון סביר ולשקט, ברמה זו או אחרת, שתהיה נסבלת מבחינתה של ישראל. אי-לכך, הוגש לאגף למדיניות ביטחונית ואסטרטגית נייר עמדה מפורט הסוקר את החלופות, על יתרונותיהן וחסרונותיהן. נקודת המוצא של ההצעה היא שהחלופות הנוכחיות אינן מסוגלות לשנות את המצב הקיים, לכן דרושה מדיניות חדשה, בעלת תעוזה, הן צבאית והן מדינית, העשויה לשמש אלטרנטיבה ריאלית.
להלן הנחות היסוד בגללן יש צורך באימוצה של תפיסה ביטחונית - מדינית חדשה:
1. הישות הפלשתינית בעזה, היינו "מדינת החמאס" מהווה איום מוחשי על ישראל. העובדה שחודשים רבים נופלים טילים על ישובי ישראל בדרום המדינה, ואין ישראל, לעת עתה, מסוגלת להפסיק זאת, חייבת להדיר שינה מעיני הקברניטים.
2. על-פי כל ההערכות, הן של ישראל והן של גורמים בינלאומיים, חמאס נתמך על-ידי אירן וסוריה, בעידודה ואף יותר מכך, של חיזבאללה. מלחמת לבנון השנייה לא תרמה להרתעה הישראלית, וזאת בלשון המעטה. בהיותו חדור מוטיבציה פונדמנטליסטית קיצונית, אין סיכוי שישות זו תהיה מוכנה לאיזה שהוא מודוס ויוינדי עם ישראל, אלא להפך: מטרותיו המוצהרות של חמאס וכלל הארגונים האחרים מוכיחות שפניהם לעימות מתמשך עם ישראל.
3. הגדה המערבית נמצאת היום במצב של רתיחה רבתי. צה"ל הוא המחסום בפני נפילת האזור כולו לידי חמאס וחבר מרעיו. אבו מאזן וממשלתו הן מומיות פוליטיות שאינן מסוגלות לאכוף שום חוק וסדר, ודאי לא הסכם עתידי עם ישראל, אם בכלל. הפרדוקס הוא שככל שאבו מאזן ירצה להתקדם, הקיצוניות האיסלאמית תגבר עוד יותר, עד שהיא תביא להסתלקותו. ישראל אינה מסוגלת להסכים לדרישות של אבו מאזן, על אחת כמה וכמה לא של חמאס ושל הארגונים האחרים. אינתיפאדה נוספת, חריפה הרבה יותר, היא תוצאה אפשרית של המצב בגדה.
4. כיבוש עזה ושהייה בה זמן רב זו חלופה שעוברת כמטבע לסוחר. זו נהמת העם אשר חלק מן הפוליטיקאים מעודדים אותה למטרות מגוונות. התנסינו בכך בעבר הלא רחוק, אך כיום, חזרה לעזה תהיה מבחינת בכייה לדורות. ישראל עלולה לשלם מחיר כבד ללא שום סיכוי לתוצאות ממשיות. כל בר דעת מבין זאת היטב.
5. החברה הישראלית, חסונה ככל שתהיה, לא תוכל להמשיך ולסבול את הירי הבלתי פוסק על דרום המדינה והוצאתה מכלל איזון. שבירת החוסן הלאומי והייאוש העלול להשתלט על אוכלוסייה רבתי בישראל יכולים לפגוע קשות בביטחונה של המדינה. למרות שעזה זו צרה צרורה, בפני ישראל עומדים אתגרים הרבה יותר כבדים. ככל שהמאמץ יושקע בעזה כך תיפגם היכולת של צה"ל לתת מענה בעת הצורך בגזרות אחרות. מלחמת לבנון השנייה היא דוגמה מצוינת להפיכת צה"ל לשוטר והזנחה פושעת של האיומים מן הצפון [ראה ערך ועדת וינוגראד].
מן הסיבות הללו וגם אחרות [ראה את נייר העמדה המפורט], מוצעת כאן חלופה אחרת:
1. ההינתקות הייתה מהלך נכון, למרות הכאה על חטא של כמה קברניטים, אך המשך הקשר עם עזה, במיוחד הכלכלי, זו טעות שאין למעלה ממנה. ההינתקות חייבת להיות טוטלית. כדי לא לעורר דעת קהל שלילית, על ישראל להודיע מפורשות שבתוך שנה כל הקשרים הכלכליים עם עזה ינותקו לעד. העולם המערבי ומדינות ערב חייבים להבין שישראל רצינית בכוונותיה. הגורמים המוסמכים בישראל חייבים לפעול במהירות ולקבע בקרב דעת הקהל העולמית את הכוונה לניתוק מוחלט. מהלך זה עשוי להוביל להתגייסות של המדינות למען עזה והמחאות נגד ישראל תתמעטנה בצורה משמעותית. סימנים לכך החלו להופיע לאחרונה, ויש להניח שלאחר ההודעה הישראלית, הזרם יגבר.
2. כדי לאפשר לעזה להתקיים כלכלית, על ישראל להודיע על כוונתה להנגיש מעברים הימיים ולדאוג לדאוג שייפתחו מעברים יבשתיים שאינם גובלים בישראל. אין להתיר הקמת נתיבי האוויר ונמל תעופה. בכך יוצא העוקץ מן הטענה של חנק כלכלי. החשש להתחמשות משני. המציאות כיום היא שהם עושים זאת ובהצלחה רבה. באופן פרדוקסאלי, ככל שהנשק יהיה יותר מתוחכם, יותר מאסיבי, כך לישראל יקל לפגוע בו ביתר קלות. ככל שהנשק יותר פרימיטיבי, דוגמת הקסאם, כך יכולת הפגיעה בו קטנה לאין שיעור.
האינטרס העליון של ישראל הוא שבעזה יוכלו התושבים לחיות במובל הבסיסי ביותר של המילה. חמאס אינו פרטנר לשיחות עם ישראל והוא גם לא צריך להיות ככזה בעתיד הנראה לעין. עם זאת, לישראל וחמאס אינטרס לפתור את הבעיות הכלכליות והחברתיות בעזה. ככל שכך יקרה, כל ייטב לישראל. המדינות של שב ואל תעשה לא תקדם את ביטחונה של ישראל ולא תביא להפסקת ירי על יישובי ישראל בדרום.